צבע טרי 2018

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב , יריד צבע טרי
מרכז הירידים תל אביב

בין יריד למוזאון

על יריד "צבע טרי" שמעתי לראשונה לפני שנתיים. מישהו אמר לי שכדאי לי לבוא לראות. אומנות, עיצוב, מגניב, יצירתי.

ואני חשבתי לעצמי :" זה לא אני. מה לי ולאומנות, עיצוב ותל אביביות????"

מוזאונים קשים לי, ממצה מהר ורוצה החוצה.

התל אביבים נראים לי "קולים" ו"מגניבים" ולא תמיד אני מרגישה שייכת.

מאז זרמו הרבה מים, ונשפכו גלוני צבע רבים… והשנה, אחרי שמצאתי והבנתי קצת יותר מה מדבר אלי ולמה אני כן מתחברת, מה באמת מעניין אותי, הגעתי לראשונה ליריד.

האמת היא שגם הפעם, ליתר ביטחון, הצטיידתי בתירוץ של השתתפות ב"סיור שקשור ללימודים, יעזור לי בתזה …"

אווירה פתוחה וזורמת שעושה את ההבדל

מה אומר, נהניתי מכל רגע.

מהמקום, מהאווירה, מהיצירתיות, מהסיור שערכה יעל שפירא מ"הסיירת"  שעסק באומנות אורבנית, מהמעמד המכובד שזוכים "אומני הרחוב" בסצנה האמנותית ובגלריות, מהדיון והשאלות שעלו במהלך הסיור .

מהכל.

האווירה הפתוחה והלא חונקת ומחייבת עשתה לי את זה. לא כולם עמדו שם שעה מול תמונה, מלאי חשיבות ועומק, מה שגורם לי להתפתל בחוסר נחת ולהרגיש קצת סתומה…

כן, היו גם כאלה, אבל  הרוב הסתובבו, התרשמו, חוו, נשמו, יצאו לדשא לקפה ואז שוב נכנסו לאחד ההאנגרים ועזרו לי בהווייתם להרגיש בנוח.

מהרחוב למיטב הגלריות

אומנות הרחוב ה"אלטרנטיבית" שמקורה בחוץ, ברחוב, במרחב הפתוח נכנסת גם פנימה, עמוק לתככי הגלריות, הירידים והתערוכות וזה כשלעצמו מאוד משמח.

כניסה זו מעידה  על הערכה והכרה, על שבירת מוסכמות, גמישות ונכונות לשינוי מחשבתי. 

הפיכת הגרפיטי ואמנות הרחוב מוונדליזם ומעבר על החוק, ליצירה אמנותית, מקובלת, מוערכת, המתגמלת את יוצריה והופכת למגנט של קהל ותיירים זוהי חלק מהתופעה הנרחבת אותה אני חוקרת בעבודת התזה שלי. אתם יכולים לקרוא על זה כאן.

הכניסה לגלריות והחשיפה של "אומני רחוב" ו"אומנות רחוב" ביריד אומנות ועיצוב, היא הוכחה לכך שבכל "קונבנציונלי" אפשר למצוא גם את האלטרנטיבי, את השונה, את האחר. אם זה מה שמעניין אתכם,  ואם גם  אתם קצת פחות בקטע של אומנות קונבנציונלית ומוזאונים ב"לובר", דעו שיש עוד אפשרויות. לעיתים צריך רק לדעת איך למצוא אותן.

בנוסף, השנה לכבוד עשור לצבע טרי, ובהזמנת מרכז הירידים, צוירה יצירת קבע ענקית וייחודית על קירות הביתנים, בידי אמני קולקטיב Prettimess. זה כמובן נשאר שם, אם אתם במרכז הירידים פשוט תסתכלו על הקירות. 

 

סיור אומנות אורבנית ביריד צבע טרי

תראו, בגדול אפשר לראות הכל גם בלי הסיורים. לא לכל אחד זה מתאים ולרוב הם גם עולים כסף. אני מאוד אוהבת את זה כי ככה אני מבינה הרבה יותר לעומק מה אני רואה. נכון שצריך לבחור בסיורים בהם המדריכים "יודעים על מה הם מדברים" ויש המון דעות לכאן ולכאן לגבי מידת הידע של מעבירי הסיורים. זה נובע גם מהעובדה הבסיסית שעומדת במהות הגרפיטי של שימוש בשמות בדויים, הסתתרות ואנונימיות. לא תמיד ולא כולם אבל זהו חלק מהאומנות הזו.

אני משתדלת להמליץ על סיורים בהם השתתפתי ואהבתי. אם לא אהבתי או שאני חושבת שלמדריך אין ידע מספיק, כנראה שפשוט לא אכתוב עליהם. אולי אכתוב להם את דעתי באופן פרטי.

אין לי קשר לחברות הללו באופן אישי ואני לא מקבלת מהם תגמול. (לפחות בינתיים לא…).

ללא ספק, ה"סיירת" היא אחת החברות המובילות בארץ לסיורי אומנות רחוב, וליעל שעומדת בראשה יש ידע נרחב ומעמיק בתחום.

הסיור התמקד כאמור באומנות הרחוב, כיצד היא מחלחלת למעמקי עולם האומנות בכלל, לגלריות, למיינסטרים.

ראינו את היצירות של האומנים, דיברנו עליהם, הבנו קצת יותר לעומק את המשמעות של המעבר מהרחוב פנימה.

שמענו הפרויקט של קולקטיב "פריטימס" המתנוסס בגאווה על קירות הביתנים. הקולקטיב הוא  קבוצה של 4 אומנים ישראלים ,שהמסר שלהם: "אין לנו אג'נדה מסובכת. אנחנו לא מסתתרים מאחורי מסכות. אנו מאמינים ביצירת אמנות נגישה, נטולת יומרות, מגוונת, עם שאיפה להגיע ולגעת באנשים רבים ככל האפשר, כפי ששנים של יצירת אמנות ברחוב לימדו אותנו. אומנות לעם".

בהמשך ביקרנו בביתן של גלריית "דן" שמציגה בין היתר עבודות של ניצן מינץ ובן זוגה דדה, ראינו עבודות  של אומנים  נוספים רבים כמו אדם יקותיאלי , אנה מירקין וגידי גלעם בחממת האמנים העצמאיים. 

 

מילה לסיכום

אהבתי מאוד לראות את סממני ההתפתחות הזו. כל דבר טוב מתחיל ממשהו קטן.

מאחלת לאומנים, וגם לעצמי ולכם, שבשנה הבאה יציגו אפילו יותר מהם ביריד.

אני בטח אקפוץ לבדוק את זה.

עוד על אומנות רחוב בתל אביב

השארת תגובה