גרפיטי ותיירות גרפיטי

סיור אומנות רחוב וגרפיטי בהדר, חיפה
סיור אומנות רחוב בהדר, חיפה

מה זה תיירות גרפיטי?

ומה זאת תיירות סביב אומנות רחוב?

גרפיטי ואומנות רחוב

גרפיטי, אומנות רחוב, תיוג, ועוד  הם שמות רבים לתופעה עתיקת יומין שמהותה ציור וכתיבה על גבי קירות ציבוריים.

זהו עולם רחב הנע בין הגלוי לנסתר, החוקי לעברייני, בין אסתטיקה לוונדליזם.

המילה גרפיטי נגזרת מהמילה sgraffito  שבמקורה מתייחסת לכתובות רומיות עתיקות.

המילה האנגלית "graffiti" מקורה במילה היוונית" גרפאין" (γραφειν) שפירושה "לכתוב".

שיעור קצר בהיסטוריה 

הגרפיטי היא תופעה הנצפית במקומות ציבוריים בכל רחבי העולם, בכל השפות ובכל הלאומים ואפיינה את החברה  האנושית משחר ההיסטוריה, החל מימי רומא ופומפי ואף אחורה בזמן בציורי המערות או במצריים העתיקה.

כתובות וציורים שנחרטו על קירות ציבוריים, בתים ומונומנטים משקפים עבורנו את שפת היומיום החל בהצהרות פוליטיות וחברתיות, הצהרות אהבה, עלבונות, אבל בראש וראשונה זהו ביטוי עצמי, חיפוש הכרה וייחודיות, פרסום והפצת מסר לכמה שיותר אנשים אשר ייחשפו לכתוב או למצויר.

הגרפיטי המודרני, (ובעקבותיו גם תרבות ההיפ הופ), אשר נקרא גם "אמנות הרחוב", "אמנות הרכבת התחתית" או "אמנות הארוסול" (Aerosol art" " , אומנות ספריי),  צמח בשכונות ניו יורק העניות באמצע המאה העשרים, במקום שבו פגיעת הכלכלה הייתה קשה במיוחד.

בתגובה למצבם הקשה, החלו צעירי השכונות להביע את זעמם ואת תסכולם באמצעים אומנותיים כדי לנסות ולזעזע את הסדר החברתי.

הגרפיטי, ציור כתובות ושמות על הקירות, היה המטרד הוויזואלי ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת.

לטענת חוקרים הגרפיטי הווה סמל לחברה שאיבדה שליטה, ולכן הממסד עושה ככל יכולתו למגר את התופעה.

עד מהרה הופץ הגרפיטי בכל רחבי העולם כשפה אמנותית לכל דבר, הנראית על קירות מבנים ציבוריים, נתפסת לעיתים כמכערת, אך גם כמייפה את העיר בכלל ואת שכונות העוני בפרט.

 

גרפיטי בעולם המודרני

מאז שנות ה -90 המאוחרות, נוצרה תת תרבות ייחודית בערים רבות בעולם כולו: אמנות רחוב, המתבטאת בהצבת יצירות אמנות בלתי חוקיות במקומות ציבוריים.

לפעמים זוהי גרסה של גרפיטי, המכונה גם "תנועה אמנותית חדשה", אולם במקביל יצירות אומנות רחוב יכולות גם להימכר במחירים גבוהים בגלריות ובמכירות פומביות והן הפכו למוצרים אסתטיים הניתנים לאיסוף. דוגמא לכך ניתן לראות פה.

מאמצע שנות האלפיים, הרעיון של "אמנות רחוב" כמנהג תרבותי מובחן נדון בספרות האקדמית, והייחוד של אמנות הרחוב והרמה הגבוהה של חלקם של האמנים העוסקים בה לא נעלמה אף מעיני הרשויות, וכיום ניתן למצוא עיריות או גופים רשמיים אחרים אשר מזמינים את אמני הרחוב לצייר על קירות בלב העיר ואף משלמים להם עבור יצירותיהם.

נכון הוא שאמנות רחוב יכולה להיחשב כפעילות של בני נוער פוחזים; כאבולוציה של גרפיטי; כתת-תרבות או כגרסה של אימון ותרגול אמנותי.  אך כיום  היא מוגדרת גם כ"אמנות חדשה" או כ"תנועה אמנותית חדשה".

גרפיטי ותיירות - על מה ולמה?

בעשור האחרון הפכו הגרפיטי ואומנות הרחוב למוקדים תיירותיים צבעוניים ומרתקים, מושכי קהל תיירותי רב ומגוון, הבא לראות תוצר אומנותי המשולב במגמה התיירותית המודרנית לחיפוש אחר ה"חיים האמתיים" ו"התושבים המקומיים" על חייהם האותנטיים בשכונות העיר ביום יום,  ולא להסתפק רק באתרי התיירות המוכרים והקונבנציונליים. 

תיירות גרפיטי היא  נישה תיירותית משגשגת, המתבטאת בסיורים מודרכים בעקבות אומנות רחוב ברחבי העולם כולו, וכן ברחובות תל אביב, בעיקר בשכונת פלורנטין בדרום העיר, ירושלים וחיפה.

אמנות ציבורית תורמת למוניטין של מקומות כ"מקומות יצירתיים".

נמצא במחקר כי  "אמנות ציבורית לא חוקית, מרדנית או קריטית מובהקת, דוגמת אמנות גרפיטי ברחוב, פועלת כמושכת משקיעים ולא כהודפת אותם".

למעשה, הערכה מחדש של אמנות הגרפיטי והרחוב מלבה את הרעיון של שבירת מוסכמות, היות ובתוך העבירה טמונים כבר הזרעים של "חדשנות" ו "יצירתיות", מונחי מפתח במרכז השיח בנושא העיר היצירתית.

סיורים תיירותיים  אלטרנטיביים ברחבי העולם:

סיורים מודרכים בעקבות נושא מיועדים בדרך כלל לקבוצות  המתעניינות בתחום.

סיור מודרך הפך למרכיב פופולרי בתיירות המודרנית עבור קבוצות תיירים המחפשות להרחיב את הידע שלהם בתחום מסוים ומעדיפים לעשות זאת בעזרת מלווה מקצועי.

סיורי הליכה עירוניים הינם מרכיב בולט בתהליך השינוי של הטעם התיירותי.

ערים ברחבי העולם מציעות מגוון של אפשרויות מטיולים בקבוצות קטנות של חברים ועד לסיורים ציבוריים רחבים.

חלק מסיורים אלה ללא תשלום ואחרים דורשים תשלום והם מנוהלים על ידי העירייה, גוף פרטי, או עסקי תיירות.

סיורים אלה מבוססים על הרעיון כי הליכה וצפייה היא דרך חוויה בלתי אמצעית. המשתתפים מעודדים להרגיש שהם מתגוררים ברחוב באופן זהה לאזרח, והם צופים  במתרחש סביבם באופן כללי, ובתחום האמנות בחלל האורבני.

טיולים אלה מסתמכים על החוויה של הליכה, כלומר, הם מדגישים את החוויה הפיזית של להיות במרחב ציבורי, שזוהי עמדה שונה בתכלית מזו של צפייה פאסיבית.

תיירות הנישה בישראל

המרכיב הדומיננטי ביותר של ה"מוצר התיירותי הישראלי" קשור לתיירות מורשת של דת, היסטוריה ותרבות.

מהפכת התיירות העולמית בעשורים האחרונים גורמת להתפתחות מגמות חדשות של נישות תיירותית אלטרנטיביות המאופיינות בתיירות חווייתית לימודית שאינה תיירות המונים, או תיירות מסה, ובמוכנות לשלם עבור חוויה איכותית.

שאלת  טיבו של המוצר התיירותי הישראלי: תיירות "דת היסטוריה ותרבות" או "תיירות נישה אלטרנטיבית" מעסיקה את מקבלי ההחלטות ברמה הלאומית והאזורית.

בחזון משרד התיירות לשנת 2011 עולה הדרישה להתמקדות בתיירות נישה המאופיינת בהכנסות גבוהות יחסית למשק, כגון: תיירות כנסים, תיירות רפואית, תיירות יין וקולינריה.

כמו כן מדגיש משרד התיירות בחזונו התמקדות בתיירות נישה המאופיינת בביקוש בכל רחבי הארץ בדגש על הפריפריה כגון תיירות אופניים, צפרות, אילת וכדומה.

התייר העכשווי מחפש אחר פורמטים חדשניים של סיורים וחוויות דוגמת סיורים קולינריים, טיולי אופניים, סיורים בעקבות סופרים וכיוצא בזה.

סיורי גרפיטי ואומנות רחוב הם חלק בלתי נפרד מהתפתחות תיירותית זו, והשגשוג והצמיחה של התחום בארץ מעיד על כך.

על שפע האפשרויות לסיורים מסוג זה, וגם סיורים שעוסקים בנישות אחרות אפשר לקרוא פה.

השארת תגובה