הגדרות ומונחים על גרפיטי ואומנות רחוב
השאלה מה ההבדל בין גרפיטי ואומנות רחוב ומה בינם לבין ציורי קיר היא שאלה שאין לה תשובה חד משמעית וברורה.
גילוי נאות:
זוהי סוגיה שעלתה לי במהלך העבודה שלי על התזה.
עדין לא בחנתי אותה עד הסוף ברמה המקצועית והמחקרית. לכן מה שאכתוב פה הוא סקירה של מה שמצאתי בינתיים. עוד לא סיכום מעמיק של מחקרים בתחום. כשיהיה לי חומר יותר מעמיק, אכתוב על זה פוסט נוסף.
ברחבי המדיה מצאתי כמה וכמה התייחסויות:
גרפיטי
גרפיטי היה קיים מאז ימי קדם – כבר באימפריה הרומית וביוון העתיקה התקיימו כתובות גרפיטי. ניתן אפילו לומר שציורי מערות קדומים הם גרפיטי.
המילה "גרפיטי" תיארה במקור כתובות וציורים שנמצאו על פסלים או על קירות, כגון כתובות שנמצאו בקטקומבות של רומא או על קירות פומפיי. מדובר הן בכתובות והן בציורים אשר נחשבו לוונדליזם מאחר שצוירו ללא הסכמת בעלי הרכוש שעליו צוירו הכתובות.
לכתיבת הגרפיטי אפשר לקרוא גם TAG.
ישנם כמה סגנונות של טאגים אלה:
הבסיסי ביותר : טאג-ׁ (TAGׂׂׂׂׂ) כתובת הנעשית בכתב יד לא "מנופח", חתימת השם בסגנון מאוד חופשי ואף קשה להבנה.
טרואו-אפ-(THROWUP) אותיות בלוניות בדרך כלל, קבועות בדרך כלל, המשמשות לפרסם את האומן ונעשות מהר. גם
חתימת השם אבל בטיפוגרפיה של אותיות מנופחות/זוויתיות/ "קופצות".
מאסטר פיס (masterpiece)- אותיות עם נפח, שימוש בשלושה צבעים ומעלה, אפקטים, בועות, נצנוצים וברקים.
גרפיטי, בפשטות, הוא כתובות פומביות בספריי.
כיום הגרפיטי הנפוץ ביותר נקרא "Name Based", והוא מורכב משמו או מכינויו של המרסס.
חלק מהאוחזים בספריי הם אמנים, אבל רובם פעילי מחאה או ונדליסטים שמטרתם אחת – להתערב במרחב.
בעוד שאמני הגרפיטי משתמשים בעיקר ביד חופשית ופחיות של ספריי צבע כדי ליצור את עבודותיהם, אמנות רחוב כוללת מדיות רבות נוספים וטכניקות הכוללות: ציורי קיר, פסיפס, אמנות בתאורה, יצירה עם שבלונות, מדבקות ומתקני רחוב.
באתר של בי טרוול (BeeTravel) יש עוד הסבר להבדל בין גרפיטי לציור רחוב:
"אמנות רחוב נועדה ליצירת קשר עם קהל העוברים והשבים, לשמש מאין תקשורת המונים, להעביר מסר. היא מופיעה בדרך כלל בדמות ציורי קיר, פסלים או מייצגים.
גרפיטי, לעומת זאת, לא ממש נועד ליצירת קשר עם ההמון, אלא יותר עם קבוצה מסוימת וספציפית.
גרפיטי היא שפה פנימית, סודית למביני עניין ומופיע בעיקר בצורת כתובות חסרות פשר. כמובן שיש את התחום האפור, יצירות שהן בין לבין.
בכדי לנסות ולסכם את ההבדל בין גרפיטי ואומנות רחוב ניתן לומר שגרפיטי מבוסס על מילים, בעוד אמנות רחוב מבוססת ציור.
אומנות רחוב
בשיעור מתוקשב בנושא אמנות רחוב במסגרת פרו סמינריון בחינוך במרכז האקדמי ויצו חיפה, שנכתב ע"י לינה גורביץ' ונטלי אבוחצירה, נאמר כי אמנות רחוב (Street Art) או פוסט גרפיטי, היא אמנות המוצגת במקומות ציבוריים, בעיקר ברחובות העיר, שלא כחוק. (בניגוד לפסלים, מזרקות, מיצגים וכדומה המאושרים על ידי הרשויות).
היא מופצת תוך כדי שימוש בשבלונות (סטנסילים), מדבקות (סטיקרים), כרזות (פוסטרים) ושאר אמצעים שאינם נחשבים מסורתיים בתרבות הגרפיטי.
לרוב נובעת אמנות הרחוב מרצון האמנים לחשוף את יצירותיהם, דעותיהם הפוליטיות והחברתיות וכדומה, אך גם הפגיעה עצמה ברכוש מאפשרת מחאה. אי החוקיות שבעניין נחשבת לעתים כ"חלק מהמשחק".
ציורי קיר
מה ההבדל בין ציורי קיר לבין גרפיטי?
רמי מאירי, אומן ציורי קיר ידוע ומשמעותי בישראל אומר:
"הגבול בין גרפיטי לציורי קיר מאוד מטושטש. גרפיטי הוא ציור פגע וברח שלא נעשה באישור או כחלק מתכנון אורבני.
אבל אני בפירוש לא יכול לומר שמה שנעשה באישור הוא טוב יותר.
צייר גרפיטי לא יכול לקחת בניין קומות, להביא ציוד ולעבוד עליו ימים שלמים, והוא נאלץ להסתפק בקיר קטן בכדי להעביר את המסר שלו".
עמי ורוד, צלם אורבני שמתעד אומנות גרפיטי בארץ מחלק את יצירות הגרפיטי ברחוב לשניים: ציורי קיר ממוסדים, שנעשו בתיאום עם הרשויות – כאלה ניתן למצוא, למשל, בשוק מחנה יהודה ובמדרחוב בירושלים, וכן בנחלת בנימין בתל־אביב – ויצירות גרפיטי מחתרתיות, שנוצרות לעיתים באישון לילה ומופיעות בעיקר על מבנים ישנים.
"ציורי הקיר הממוסדים פחות מושכים אותי כצלם", הוא אומר, "יש משהו בגרפיטי האנונימי, האסור, שמסקרן אותי יותר. אני אוהב את מה שנעשה במבנים ישנים, בעיי חורבות, בבניינים נטושים. קשה לי להגיד למה, אולי זה מבנה אישיותי, אבל משהו בישן, במתפורר, באנונימי, מרגש אותי. לפעמים אני נמשך לצלם אפילו סתם קיר ישן, מתפורר, שהצבע שלו מתקלף."
אני מאוד מתחברת לדברים האלה.
לסיכום
הרחוב הוא עולם ומלואו.
יש בו אומנות ממוסדת, מוזמנת ומתוגמלת ויש בו אומנות אחרת.
חלקה כתובה (הנקראת גרפיטי), חלקה מצוירת באופן אנונימי, לא חוקי ולעתים ונדליסטי (אומנות רחוב) וחלקה מוזמנת על ידי הרשויות ולרוב גם מתוגמלת (ציורי קיר).
יש גם סגנונות נוספים רבים של אומנות ברחוב כמו סריגה סביב עצים ועמודים; בובות, פטריות ושלל פסלונים שמודבקים לקירות; יצירות קרמיקה ועץ, פסיפס, מדבקות וכדומה.
למעשה כמעט כל סוג, סגנון וטכניקה אמנותית אפשר למצוא גם ברחוב.
עוד על אומנות במרחב הציבורי תוכלו לקרוא בפוסטים של קולגות מוכשרות מאוד:
תמר גרינברג – "החיים סילאן" – אמנות במרחב הציבורי
ניני אטלס – "חמושה בעדשה" – חשיבות האמנות במרחב הציבורי
אני אוהבת גרפיטי
בכל יעד שאני מטיילת בו, אני מוצאת גרפיטי ואומנות רחוב ולכן הם מככבים בכל הפוסטים שלי.
לעיתים אני כותבת עליו בהיבט המחקרי ולרוב רק מתארת ומראה מה מצאתי ואיפה.
הנה כמה דוגמאות:
והאמת, יכולתי לשים פה רשימה של כל הפוסטים באתר….
לקריאה נוספת
סוף סוף התפניתי לקרוא את הפוסט שלך שעושה קצת סדר הגדרות של משהו שמטבעו בלגניסטי, נע על קו התפר בין מותר לאסור, בין לעשות נעים בעין לבין להעביר מסר חתרני. בין רצון של האמן סתם להותיר חותם או לומר משהו בעל תוכן. כמוך, גם אני מוצאת את העולם הויזואלי הזה מרתק. הוא נגיש והתפשט כמעט לכל המרחב הציבורי. כמובן שיש דברים מעניינים יותר ויש סתם קשקושים כעורים על גבול הוונדליזם. מה שאני הכי אוהבת זה שהביטוי האישי הלא מצונזר מגיע ישירות להולך ברחוב, בלי תיווך של אוצרי הגלריות. מה שהופך את הרחוב לגלריה אחת ענקית.
הביטוי האישי והלא מצונזר הוא סוד הקסם, וכמובן שככזה יש בו גם דברים שפחות בא לנו לראות או שהם סתם קשקוש ומפריעים לנו בעין, אבל אם נצנזר אותם שוב נשלוט בביטוי ואז אין חופש ביטוי. ביצה ותרנגולת. תודה על הערותיך