בין קודש וחול
בין גרפיטי וציורי קיר
טיול בירושלים תמיד כולל ביקור בכותל, מערות הכותל, העיר העתיקה, שוק מחנה יהודה, טיילת ארמון הנציב, ממילא…
נצא מתוך הנחה שבכולם כבר הייתם, ראיתם, חוויתם והתקדשתם.
אני מחפשת את מה שמחוץ לאלה, את השונה והאחר, את החיים האמתיים, וכן – את הגרפיטי ואת הסיורים בעקבותיו.
המסקנה הראשונית שלי לגבי סיורים בירושלים היא שזה לא תל אביב…
סיורי גרפיטי בירושלים
קשה יותר למצוא סיורי גרפיטי בירושלים שפתוחים לקהל הרחב ואפשר להצטרף אליהם כשאתה מגיע לעיר לחופשה, טיול או מכל סיבה אחרת.
זה קצת (מאוד) מבאס, כי אני למשל פחות אוהבת טיולים קבוצתיים, ולא עובדת במקום עבודה שיארגן לי שם יום כייף וגיבוש ואז הסיכוי שלי להגיע לסיורים מסוג זה יורד ובהרבה.
אחרי שיחות וראיונות עם כמה מפעילי סיורים אני מבינה את ההיגיון שמאחורי זה. לא פשוט, ובעיקר לא כלכלי, להסתמך על תיירים בודדים, שיגיעו או לא, לסיור שיוצא אחת ליום/ שבוע /חודש. זה דורש הרבה עבודת הכנה, מענה לטלפונים, הפעלת כח אדם ו..לך תדע מה ילד יום.
ירושלים לפני הכל היא עיר דתית, עם מורשת והיסטוריה מפוארת ולא כל אחד מתעניין או מספיק להגיע ולראות גם היבטים אחרים שלה.
שלא נדבר על אירועים ביטחוניים קלים כקשים שמיד משביתים את הכל לתקופה בלתי ידועה. וגם קר וגשום בחורף וחם וצפוף בקיץ.. בקיצר – מסובך.
אבל…
מי שרוצה – מוצא.
אז מצאתי.
את הסיורים בירושלים מצאתי בפאנזינג.
זהו אתר שמרכז המון סוגים של פעיליות, סיורים, הרצאות, סדנאות ואפשרויות לאטרקציות מכל הסוגים והמינים בכל רחבי הארץ. אני מאוד אוהבת את האתר הזה ומשתמשת בו הרבה.
אם אתם מחפשים משהו לעשות איפשהו, כדאי להכנס ולראות מה יש להם להציע. (עוד על מציאת סיורים אפשר לקרוא פה).
את הסיורים בירושלים מצאתי דרכם.
הייתי בשניים:
אחד שעוסק בגרפיטי ואומנות רחוב ואחד שעוסק בהכנות לשבת בשכונות הדתיות, שעליו אכתוב פוסט נפרד.
סיור גרפיטי ואומנות רחוב ירושלמי
זה היה סיור בערב. נפגשים בלובי של הוסטל חמוד עם תיירים מכל העולם.
המדריך – עידו חבר לאומן רחוב ירושלמי – דן גרובר, ויחד הם מעבירים שעה וחצי של סיור גרפיטי ברחבות העיר.
הגרפיטי בירושלים שנה מאוד מזה של תל אביב.
יש שם הרבה פחות אמנים פעילים והרבה מאומנות הרחוב למעשה מוזמנת וממומנת על ידי גופים שונים.
כל מי שהיה בשנים האחרונות בשוק מחנה יהודה ראה את שלל צירי הקיר והתריסים שיש שם. כמעט את כולם צייר אותו אומן מוכשר – סולומון סוזה, כפי הנראה באישור ובהזמנה.
זה לא אומר שזה פחות יפה או מקורי או צבעוני זה רק אומר שזאת אומנות מסוג אחר. אלה יותר עבודות בסגנון ציורי קיר מאשר גרפיטי מחאתי ובועט. עוד על ההבדלים בין גרפיטי לציורי קיר אפשר לקרוא פה.
דן גרובר – אומן מקומי
דן גרובר, אומן משמעותי מאוד בירושלים, לוקח את במשתתפים בסיור בין יצירות עיקריות, רבות מהן שלו ומספר על העולם הקסום הזה מנקודת מבטו.
לטענתו אין פיקוח והגבלה משמעותיים בעיר נגד הגרפיטי, היו ציורים שהוא צייר גם במהלך היום ואפילו במהלך כמה ימים ולא קרה כלום. עם זאת לטענתו אומנים אחרים לא באים לעיר והעיר לא באמת רוצה גרפיטי על קירותיה העתיקים והקדשים.
בסיור פגשנו עבודה של האמן ג'ק:
מאז כנראה הוא עזב את ירושלים. התייאש מסיבה זו או אחרת.
מצאתי התייחסות שלו להבדל בין ירושלים לתל אביב בכתבה של נטע שמעוני בכלכליסט משנת 2012:
"ג'ק עובד בעיקר בירושלים, אך מבחינתו אין הבדל מהותי ביחס של הרשויות בערים השונות. ההבדל החשוב מבחינתו הוא ביחס התושבים לגרפיטי.
"בתל אביב יש עכשיו מעין גל – להעריץ אמנות רחוב הפך לאופנתי.
אמני רחוב שהתחילו לצייר לאחרונה בתל אביב, ואין להם ידע או מושג בתרבות הרחוב, מקבלים הכרה ומציגים בתערוכות, אך באותה קלות שזה בא כך זה ייעלם. בירושלים אנחנו עוד לא שם".
בניגוד לחבריו, ג'ק דווקא מפגין הבנה כלפי אוכפי החוק: "כדי לעשות אמנות רחוב צריך לדעת שלפעמים תיתפס. אני מכיר כמה אמנים שנעצרו, זה חלק מחוקי המשחק. מי שבאמת רוצה לעשות אמנות רחוב, צריך להיות מוכן למקרים לא נעימים עם המשטרה".
מה מיוחד בגרפיטי ואומנות הרחוב הירושלמים?
"אולי שום דבר ואולי הכל. מצד אחד, גרפיטי היא תופעה גלובלית ואפשר לראות שמות חתומים על קירות באופן דומה מברלין ועד טוקיו ומצד שני, לכל עיר את יש המבנה הייחודי לה, אוירה שונה, מנטאליות, פוליטיקה, לפעמים אפילו סלנג שונה והכי חשוב לכל עיר יש את האומנים שחיים בה, מושפעים ממנה ושואבים ממנה השראה. ירושלים כידוע, היא ההשראה בהתגלמותה".
אומנית נוספת שפגשנו את עבודותיה היא דניאלה פנחסוב, אומנית רחוב, ירושלמית, צעירה, וכנראה דתיה, ששואפת להביא את האומנות שלה דווקא לרחוב:
ויש גם אמירות פוליטיות:
כשלא מכירים את ירושלים
באופן אישי היה לי קשה יותר למצוא בעצמי את הגרפיטי ואומנות הרחוב הירושלמית. אני לא מכירה את ירושלים , ובניגוד לתל אביב, או אפילו לחיפה, שידוע שאם אלך לשכונה מסוימת או לרחוב מסוים אוכל להתרשם בקלות משפע עבודות ויצירות, בירושלים לא הרגשתי כך.
בשיחות שקיימתי עם אלה שכן יודעים, הבנתי שיש שם עוד הרבה מאוד מה לראות, אזורים נוספים שלא הגעתי אליהם ולא חוויתי אותם.
כנראה "לא תהייה לי ברירה…" ואצטרך לחזור לעיר המעניינת הזו . כשזה יקרה, מבטיחה לעדכן.
סיכומים והמלצות
אם אתם קבוצה – כל קבוצה: משפחות, חברים, מקום עבודה וכל השאר – אני ממליצה לכם לפנות תפנו ל BeeTravel שיארגנו לכם משהו. לא סיירתי איתם אבל כן נפגשתי, דיברתי והתרשמתי. יש לי הרגשה שלא תתאכזבו.
סיור גרפיטי של עידו ויל עם דן גרובר: באתר של עידו וייל או בפאנזינג
גם ל גרפיטיול יש סיורים בעיר. שוב, לרוב אבל סיורים מוזמנים מראש לקבוצות ופחות סיורים לקהל הרחב אבל שווה לבדוק.
מילה על הלינה בירושלים:
ושתי מילים "אברהם הוסטל"
אני התארחתי באברהם הוסטל (גם בירושלים וגם בתל אביב). במידה ואתם לא מחפשים "פנסי" או יוקרתי או ג'קוזי ורום סרוויס – זה ממש המקום בשבילכם.
עוד פוסטים על גרפיטי ואומנות רחוב בירושלים:
אילנה בר, בבלוג "יצאתי מביתי למסעותי": ירושלים לא מפסיקה להפתיע אותי
הבלוג של "BEETRAVEL" סיור גרפיטי ואומנות רחוב בירושלים
נופר רונן, בבלוג "מטיילת מחוץ לקופסא": סיורים מרתקים ומעניינים ביותר בירושלים
מעוניינת בסיור גרפיטי בירושליים ל5 אנשים ביום שישי בסוף פברואר תחילת מרץ.
תודה
הי לימור. אני לא עורכת סיורים, רק כותבת עליהם. תנסי לפנות לחברת גרפיטיול, אולי יש להם משהו להציע לך. בהצלחה.