תל אביב – בירת הגרפיטי של ישראל

תל אביב היא ללא ספק בירת הגרפיטי ואומנות הרחוב של ישראל.

זה כמובן לא סתם ולא במקרה, זהו תהליך מובנה, מאורגן ומוכוון על ידי הרשויות, מתוך הבנה שאומנות רחוב תורמת לתדמית העיר כיצירתית, חדשנית ועכשווית. מחקרים כבר הוכיחו כי תחומים אלה עוזרים במיצוב וקידום העיר ומהווים מוקדי משיכה עבור תיירים רבים.

אומנות הרחוב התל אביבית

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
אומנות רחוב תל אביבית
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
תריס של חנות בנחלת בנימין

החזון והאג'נדה

בתחילת שנות ה 2000 עריית תל אביב החליטה להניע תהליך תכנון כולל לעיר בגישה אסטרטגית – זהו תהליך רב תחומי העוסק בכל הנושאים המרכיבים את החיים בעיר.

לאחר מחקר ובדיקה מעמיקים נבחרו לעיר ארבעה קווים אסטרטגיים לפיתוח:

  1. חיזוק מעמדה של תל אביב כמרכז כלכלי ותרבותי
  2. פיתוח תל אביב כעיר לכל תושביה
  3. ביסוס מערכות הממשל שך תל אביב "עם הפנים לאזרח"
  4. יצירת סביבה עירונית אטרקטיבית

לא כל הסעיפים הללו מעניינים ורלוונטיים לעולם אומנות הרחוב אבל ללא ספק רוח הדברים מאפיינת עיר חדשנית ויצירתית הפתוחה לראות ולקבל גם אומנות ויצירה מסוגים אחרים ופחות קונבנציונליים.

בירה תרבותית

תל אביב שואפת להיות "בירה תרבותית המציעה תרבות לכל" וככזאת תהווה בימה לקשת רחבה של פעילות ויצירה בתחום האומנות הגבוהה, העממית, והניסיונית. העיר תהווה מוקד לפעילות תרבותית לתושבים ולמבקרים, ויתקיימו בה, זו בצד זו, פעילויות תרבות מוסדית ופעילות חדשניות ואלטרנטיביות שייהנו מאופייה התוסס ויתרמו למעמדה כעיר מרכזית ומובילה בחיי התרבות בישראל.

הרחוב התל אביבי יהווה אחד מזירות הפעילות של הבילוי ושל תרבות החוצות, ויתקיימו בו פסטיבלים, שווקים, ירידים, מופעי רחוב וכדומה, שיאפשרו מתן ביטוי למגוון כישרונות ויהפכו את השהות והשיטוט בעיר לחוויה".

לא אני אמרתי את כל היופי הזה. לקחתי את זה מתוך ספר אקדמי, המסכם מחקרים רבים על תל אביב (תל אביב – יפו, "מפרבר גנים לעיר עולם" בעריכת ברוך קיפניס).

וזה ממשיך :

טיפוח הפלורליזם: פלורליזם חברתי וסובלנות לקבוצות מיעוט הם תנאי הכרחי המאפשר לכל קבוצת  אוכלוסייה להחזיק בדעותיה, לנהל את אורח חייה בהתאם לערכיה וליהנות מחירות אישית וקבוצתית ובכך להיות שותפה בעיצוב מרקם עירוני מגוון.

עם כזאת גישה  ועם כאלה ערכים וחזון, אין פלא שתל אביב היא הבירה הבלתי מעורערת של אומנות הרחוב בישראל.

כפי שכתבתי כאן העירייה מצד אחד שומרת על החוק ואינה מאפשרת וונדליזם וציור בלתי מורשה על הקירות, אבל יותר מכך היא מעלימה עין ואף מעודדת את אומנות הרחוב התל – אביבית, מתוך הבנה שזה משרת את העיר, ערכיה ומטרותיה כפי שראיתם עכשיו.

ארבעת מרכזי אומנות רחוב העיקריים בעיר

באופן כללי תל אביב מוצפת באומנות מכל הסוגים והמינים וניתן למצוא אומנות רחוב וגרפיטי כמעט בכל פינה בעיר. אך עם זאת, לא ניתן להתעלם מארבעה ריכוזים משמעותיים של יצירות גרפיטי ואומנות רחוב, כולם מתרכזים במרכז העיר ודרומה.

אומנות רחוב היא לא דבר קבוע ואי אפשר לתחום אותה בעיגול, אך לצורך התמצאות כללית, לכל אזור צירפתי גם מפה בכדי שתבינו בגדול איפה הוא נמצא.

עוד משהו קטן  לפני:

אי אפשר בלי מילה על החיבוק הממסדי והפרטי בעיר לאומנות הרחוב ואמני הרחוב:

עוד אודות הנושא הזה אפשר לקרוא בפוסט על השתלבות אומנות הרחוב ביריד האומנות צבע טרי 2018.

או בפוסט על מלון לינק המהמם! בעיר שמוקדש כולו לאמונות הרחוב

או פשוט להיכנס עכשיו לפה ולהזמין חדר לחופשה הבאה שלכם בעיר.

אתחיל עם האזור הכי מתוייר וקונבנציונלי :

נחלת בנימין

נחלת בנימין הוא שמו של רחוב ושכונה היסטורית שהוקמה לאורכו בעיר. כיום הרחוב ידוע בעיקר בזכות המדרחוב הנמצא בחלקו הצפוני בו פועל יריד אמנים ואומנים.

ציור הקיר הראשון והמרשים מאוד ברחוב, שנעשה באישור הרשויות, הוא הציור של רמי מאירי משנת 2009.

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
רמי מאירי בנחלת בנימין. צילום: ד"ר אבישי טייכר

מאז זרמו מים רבים בים התל -אביבי, והיום רחוב נחלת בנימין, והרחובות הסמוכים לו הם ממש מוזאון רחוב. זאת גם הגישה והמטרה של מנהלת המדרחוב, בינה מוכיח, אשר פועלת רבות לטובת קידום ופיתוח הרחוב ברוח זו.

מוכיח שומרת על כמה עקרונות בסיס אשר גורמים לאזור להישאר במיינסטרים, כמו התנגדות לציורים המשדרים אלימות, סקס או פוליטיקה, מתוך כוונה להתחשב בכלל הקהלים המגיעים לטייל ולתייר ברחוב.

בשנים האחרונות,  ועם התפתחות האזור ומיצוב המדרחוב כאחד ממוקדי האומנות המובילים בעיר, נוספו על הקירות עוד המון עבודות של אומנים רבים ומגוונים.

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
מגוון יצירות במדרחוב נחלת בנימין
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
תריס חנות במדרחוב
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
יצירות על הקירות במדרחוב

באתר העירייה נכתב כך:

"שכונת נחלת בנימין ידועה כמדרחוב שוקק וגדוש בטקסטיל וטעם טוב. השכונה מתחדשת ללא הפסק גם באומנות גרפיטי של טובי האמנים בישראל, התוצאה – מדרחוב הכי אומנותי בישראל".

באירועי לילה לבן של תל אביב 2017 נערך אירוע ענק ובו אומנים רבים ציירו על תריסי החנויות ברחוב. את זה כמובן ניתן לראות רק כשהחנויות סגורות, בערב או בשבת, אך שאר הקירות מלאים ביצירות מרהיבות וזהו אזור מאוד בטוח, תיירותי וצבעוני.

רבים מסיורי הגריפטי בתל אביב מתמקדים באזור זה בדיוק מהסיבות הללו, ומאוד מומלץ להצטרף לאחד מהם על מנת לראות ולחוות את אמנות הרחוב בראייה מעט יותר מעמיקה.

ניתן למצוא סיורים כאלה בשלל אתרים כולל באתר פאנזינג

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
תריס מצוייר במהלך עבודה בארועי לילה לבן 2017

האזור השני המתפתח והופך להיות מרכז הגרפיטי של תל אביב הוא:

שכונת פלורנטין

פלורנטין היא שכונה בדרום תל אביב, הסמוכה לגבול עם יפו, אשר נקראת על שמו של שלמה פלורנטין. השכונה ממוקמת בין הרחובות העלייה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו מצפון ודרך שלמה (סלמה) מדרום.

בראשיתה אוכלסה פלורנטין בעולים יהודים מיוון, פולין, צפון אפריקה, בולגריה, טורקיה ובוכרה.

לקראת סוף שנות ה-60 של המאה העשרים החלה נטישת השכונה על ידי תושביה המקוריים, שאת מקומם תפסו עסקי מסחר ותעשייה זעירה.

בשנת 1991 הכריזה עיריית תל אביב על פרויקט התחדשות אזורי שנמשך עד לסוף העשור ומאז מובילות אותו יוזמות פרטיות הכוללות שיפוץ מבנים ותיקים, בניית בתי דירות, פתיחתם של בתי קפה, מקומות בילוי, גלריות, סדנאות אמנים צעירים וחנויות מעצבים, תוך חיסול התעשיות הוותיקות, כמו ביגוד וריהוט.

עלויות המגורים והשכירות, הנמוכות יחסית לשכונות תל אביביות מבוססות יותר, מושכות לפלורנטין צעירים רבים ו"בליינים" החיים בצד האוכלוסייה הוותיקה ההולכת ומצטמצמת.

עם זאת, סמיכותה של השכונה לאזור התחנה המרכזית הישנה וריכוזי העובדים הזרים בסביבתה לא מסייעים לתדמיתה המתחדשת.

הרחובות הכי מצויירים בעיר

היום רחובות פלורנטין מלאים ביצירות אומנות, הם צבעוניים, בועטים ועדיין שומרים על איזון מרשים בין אזור שוליים לאזור בילוי. יש שם המון מסעדות ומקומות בילוי מיוחדים, ההרגשה ברחובות בטוחה ונעימה, יש תחושה של "מגניבות " באוויר, ויש המוני תיירים שמטיילים ברחובות, מצטלמים, מתרשמים ונהנים.

השכונה מתחילה בשנים האחרונות לעבוד תהליכי ג'נרטיפיקציה, יש בה תנופת בניה והתפתחות, הכל נעשה תיירותי מאוד והופך יותר ויותר לקונבנציונלי, מה שלמעשה דוחק את אומני הרחוב ואת הדיירים מעוטי האמצעים אל מחוץ לשכונה.

כפי שניתן לראות פה, הפרסום של חברות הבניה לחלוטין מתבסס על התדמית המגניבה והבועטת של השכונה ומנסה לשווק פרויקטים אלה כמקום הנכון והעכשווי לצעירים,  אנשי העולם, הפלורליסטים והמעודכנים ביותר.

נגריות ומרפדיות שפעלו שם במשך שנים הופכים היום לנדל"ן הכי מבוקש יקר ויוקרתי.

גם בשכונה זו יש סיורי גרפיטי רבים, ניתן למצוא אותם שוב בפאנזינג, ב"טיולי", או לכתוב בגוגל סיור גרפיטי בפלורנטין, יעלו לכם מעל 18,000 תוצאות… אז לא חסרות אפשרויות. ובאמת זו שכונה מרתקת שעוברת עכשיו תהליכי שינוי לטוב ולרע.

רוצים לראות שינויים  עירוניים היסטוריים בהתהוות – לכו לפלורנטין.. (או לעיר התחתית בחיפה כפי שכתבתי פה)

לא לכולם זה בא טוב בעיניים

התייחסות (קצת בוטה אולי) לגרפיטי בפלורנטין מצאתי בכתבה של נדב נוימן ב"טיים אאוט":

"לפני עשור, עשור וחצי, החלה להתנפח בועת אמנות הרחוב. בשיאה, בתחילת העשור הנוכחי, החלו הגלריות בעיר להציג אמנים כמו KLONE ו-Know Hope, ומוזיאון תל אביב אף פתח את שעריו וערך להם תערוכה מקיפה בביתן הלנה רובינשטיין. בסופו של דבר אמני הרחוב הרציניים שעוד פועלים ברחוב עברו למקומות כמו קריית המלאכה, שם אפשר לראות עבודות נהדרות של ניצן מינץ ו-dede, ועל פלורנטין התפוצצה הבועה במלוא כיעורה והותירה אותה מכוסה במסטיק חסר טעם.

כמו השרוואלים והכפכפים שצבאו על השכונה בעקבות סדרת הטלוויזיה המפורסמת, אינספור צעירים שהתלהבו מהשילוב בין צבע לקיר החליטו כעת שהם עדי סנד הבא, וקופירייטרים מתוסכלים שניצן מינץ עוררה אצלם את האשליה שכדי להיות משוררי רחוב כל מה שהם צריכים זה רעיון שחוק וסטנסיל, מקשקשים את עצמם לדעת על הקירות."

"רק שיש בעיה קטנה. הם לא אמנים. רוב מה שמכסה היום את קירות פלורנטין להתפקע הוא קיטש וקלישאה של אנשים חסרי השכלה אמנותית או מודעות עצמית, ואין הכוונה לגרפיטי הקלאסי והלא אסתטי במכוון – זה נדמה שקיים מאז ולתמיד. הכוונה היא לצעירים בעלי יומרה אמנותית שמפיצים את מרכולתם הדלה אצל קירות השכונה השותקים, חסרי יכולת ההתנגדות. כשמוסיפים לקלחת את תיירי הקבע האמריקאים שרואים בשכונה ובקירותיה מגרש משחקים ענק, הציפייה למעט אסתטיקה הופכת לנאיבית, כנראה. אמנות רחוב טובה לוקחת בחשבון גם מיקום ומקדישה תשומת לב גם לסביבה שבה היא נוצרת ול"שכנייה" לקיר. היום, למרבה הצער, תשומת לב כזו שייכת לעבר".

את הכתבה המלאה אפשר לראות כאן.

עוד כתבה מרתקת בנושא של משה גלעד ב"הארץ" –כאן

כך או כך, בעד או נגד.. פלורנטין היא המקום לראות בו אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב באווירה נעימה, "סמי תיירותית", מדליקה וצבעונית.

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
הקירות בפלורנטין צבעוניים מאוד
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
אחד מהציורים של דדה בשכונה
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
דוגמאות נוספות לכמה יפה בפלורנטין
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב

וזה לגמרי מוביל אותי לאזור הבא: קריית המלאכה

אבל עוד לפני – מילה ורבע על "הדורות"

עניין ה"דור הראשון, השני והשלישי" או "דור המייסדים והדור החדש" של אומני הגרפיטי בישראל הוא נושא בפני עצמו, שאולי אכתוב עליו בעתיד בהרחבה, אבל לצורך ההבנה של העולם הזה ושל מרכזי אומנות הרחוב בתל אביב חייבת להסביר בקצרה:

בעולם אמנות הרחוב בתל אביב נוטים לחלק את האמנים ל"דור ראשון" ו"דור שני". האומנים הצעירים הפעילים כיום נחשבים כבר אפילו ל"דור שלישי". לא מדובר בגיל הביולוגי של האמנים (רובם באותו טווח גילים), אלא בוותק שלהם בסצנה.

הכוונה אינה לשנות דור כהגדרתם. בעולם המהיר של התרבות והאומנות האורבנית,  "דור המייסדים" של אמנות הרחוב בתל-אביב פעל כאן לפני עשור לכל היותר. 

מביני עניין באומנות, בטכניקות ציור, וברמת היכולת בתחום הזה, נוטים לומר, שלרוב דור המייסדים הם יותר מוכשרים, יצירתיים ואומנותיים.

שתי סקירות מרתקות על האומנים התל אביביים המובילים:

הכתבה של מיכל ישראלי ב"טיים אאוט"

פוסט של אלישבע זלצר בבלוג שלה "משוטטת"

אני לא באה לעולם הגרפיטי מנקודת המבט של האומנות, אין לי שום יכולת (או רצון) לשפוט את רמת היצירתיות או היכולת האומנותית של היצירות, ואני חושבת שמסך כל האומנים, בין אם הם מהדור הראשון או השני, יש כאלה שאני אוהבת יותר את היצירות שלהם ויש שפחות.

אבל, היות ואומנות רחוב היא בהגדרה זמנית, בת חלוף, מה שרואים היום לא בטוח שנראה גם מחר, הרבה מהיצירות של האומנים שמשתייכים לדור המייסדים כבר נעלמו מהקירות, במיוחד באזורים היותר מתויירים, והיותר עמוסים בגרפיטי.

על כן, בשביל לראות גרפיטי שנחשב אמיתי, בועט, איכותי, או איך שלא תרצו לקרוא לזה, יש להגיע למקומות שעדין פחות נחשבים מיינסטרים.

בארץ, ובתל אביב בפרט הם הנמצאים בעיקר ברחובות היותר אפלים, אולי קצת מפחידים ופחות מתויירים וזה למשל באזור הבא : אזור קריית המלאכה בדרום העיר.

ההארד קור של אומנות הרחוב בתל אביב נמצא בקריית המלאכה.

קריית המלאכה היא אזור קטן שנמצא בין הרחובות שוקן, קיבוץ גלויות, הר ציון ובר יוחאי בדרום תל-אביב.

זהו מתחם בדרום העיר, אשר הוקם בשנות ה-60 כמרכז לבתי מלאכה ותעשייה זעירה. המתחם הינו ייחודי ומוגדר כמתחם לשימור. בשנים האחרונות השתנה תמהיל העסקים במתחם, ומבתי מלאכה ותעשייה הפך המקום למרכז שוקק של אומנים ובעלי גלריות.

בעשור האחרון אמנים, מוזיקאים, משרדי פרסום, משרדי אדריכלות וחברות טכנולוגיה, זיהו את ההזדמנויות באתר התעשייתי, נכנסו והשמישו חללי עבודה וכך יצרו התחדשות עירונית אורגנית.

זהו אזור הרבה פחות תיירותי ומוכר, ויש בו עדיין עבודות רבות ומרשימות של מה שמכונה "הדור הראשון".

באזור זה קשה הרבה יותר למצוא סיורי גרפיטי, על אחת כמה וכמה כאלה שפתוחים לקהל הרחב. אני עוד לא יודעת בדיוק למה, מנסה לברר זאת עדיין, אך זאת עובדה.

אולי כי זה אזור שיש בו פחות דרישה לסיורים מסוג זה, אולי כי החברות ומדריכי הסיורים מעט חוששים להביא אליו את התיירים, יש שם עדיין זנות ועוני וזאת נחשבת שכונה יותר "קשה".  מטבע הדברים היא גם יותר אותנטית, מחוספסת ו"אמיתית" למי שכן מתעניין בעולמות הללו.

בשכונה זו עדיין אין סימנים מובהקים של ג'נרטיפיקציה ועל כן האומנים עדיין יכולים לחיות שם בזול יחסית (בכל זאת תל אביב) ליצור, להתקיים מתחת לרדאר. ממש כמו שאומני גרפיטי ואומנות רחוב אוהבים.

אני משערת, שבעוד כמה שנים, זה שוב ישתנה…

יהונתן משעל, אוצר, עיתונאי אמנות וחוקר עירוני, כתב לי על  זה ככה:

"כולם משחקים פה על איזה קו דק – כי בסופו של דבר העיר תמיד מנצחת, ובעקבות הסיורים והאמנות מגיעים בתי קפה, מסחר ומשקיעים שבונים שכונה חדשה ויקרה ומעיפים את כל מי שהיה שם קודם, תושבים, אמנים, מדריכים ותיירים. עד שמוצאים את המתחם הבא. 

אמנים נוטים להסכים לגור בתנאים פחות טובים, במקומות שיוכלו למצוא חללים זולים וגדולים, כדי לשלם פחות על סטודיו + בית. לכן הם גם מוצאים את האזורים ״הבאים בתור״ ומתחילים לעבוד שם, לצייר על הקירות ולעשות אמנות, וכל המעגל מתחיל שוב".

אני חושבת שזו אמירה מאוד ממצה ומתאימה למה שקורה היום ומה שיקרה בעתיד גם לשכונה הזו.

בינתיים אם אתם מספיק "אמיצים" ובאמת  מתעניינים בתחום, תנסו למצוא סיור באזור או פשוט תלכו לשם לבד ותתרשמו בעצמכם.

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
יצירה של קלון שנשתמרה בקריית המלאכה. צילום: ורד פשוט
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
ועוד אחת שלו. צילום: ורד פשוט
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
אומן נוסף מדור המייסדים Zero cents. צילום: ורד פשוט
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
וזה של Know hope. צילום: ורד פשוט

האזור האחרון שאני רוצה לספר עליו הוא התחנה המרכזית החדשה

התחנה נמצאת ברחוב לוינסקי 108.

גילוי נאות – לא הייתי שם עדיין.

מה שאני מספרת לכם פה זה דברים שמצאתי ברשת או שמעתי מאנשים שהיו.

שוב, יש במתחם סיורים מודרכים, אפילו יותר מלאזור קריית המלאכה, אבל לא בכמות ובתדירות של פלורנטין ונחלת בנימין.

אני עוד לא הצלחתי להצטרף לסיור כזה שפתוח לקהל (ולא מיועד לקבוצה סגורה מראש) אבל אני רואה שיש כאלה .

גם האזור הזה, כמו קריית המלאכה מומלץ יותר למי שהתחום באמת מעניין ומושך אותו ופחות כ"פעילות לכל המשפחה" או כ"אטרקציה" בחופשה בעיר.

זה קשה יותר, יש הרבה עוני, פליטים, לכלוך, פשע ושאר תופעות של שוליים עירוניים וחברתיים.

לתחנה היסטוריה מורכבת ומסובכת.

בניית התחנה המרכזית החדשה החלה בשנת 1967 ביוזמתו של אריה פילץ, שרכש את כל המגרשים בשטח ומינה כמתכנן את אדריכל רם כרמי.

בתחילת שנות ה-70 הוקפאה הבנייה עקב קשיים כלכליים, והיא חודשה שוב רק ב־1983. עשר שנים אחר כך (ו־26 שנים מתחילת הבנייה) נחנכה התחנה המרכזית, וכבר אז נחשב הבניין למיושן ולא רלוונטי עם שטחים ענקיים שלא נוצלו.

חזונו של כרמי היה ליצור מבנה טוטאלי שירכז בתוכו את כל הפונקציות העירוניות האפשריות, מעין עיר בתוך עיר.

בפועל הוא יצר מבנה בטון עצום, מנותק מסביבתו, עם שלל כשלים טכניים וכלכליים.

בשנת 2013 אישרה עיריית תל אביב את תוכנית המתאר "תל אביב 5000" שעל פיה בעתיד תשנה התחנה המרכזית את ייעודה למבנה ציבור, עסקים ומגורים, ותפסיק לשמש כתחנת אוטובוסים.

הגרפיטי ואומנות הרחוב במבנה התחנה המרכזית

הקומה השביעית היא תערוכה בחלל שמחולק לרחובות, מפלסים ואגפים, רחוב "גרפיטי", רחובות "אומנות רחוב", רחובות של סטנסילים, פייסטאפ (פוסטר), סטיקרים ותאג'ים, רחובות משולבים, עבודות רבות בגדלים שונים.

עם זאת, תופעות שקיימים ברחוב זולגות אל התערוכה ומנהלות דיאלוג, מלחמה ומאבק בין  עולמות שלכל אחד חוקים משלו.

כמו הרחוב גם התערוכה דינמית, משתנה ומתפתחת.

יש שם מעל למאה עבודות ומעל למאה אומנים מדרום אמריקה, ארה"ב, קנדה, אירופה, אוסטרליה וישראל בחלל מתועש צופה פנורמית על העיר תל אביב. 

בשנת 2013 יזמו עוז מדר ומתי עלה – שני חוקרי אמנות רחוב את התערוכה "הקומה השביעית" של אמנות רחוב. הוזמנו לכך עשרות אמני רחוב מהטובים והבולטים שעובדים כרגע בארץ לצייר על קירות התחנה. התוצאה היא מיצג מדהים של ציורים בסגנונות שונים – גדולים וקטנים, צבעוניים, גרפיים, ריאליסטים, מופשטים ועוד. חלקם מתפרשים על חלקי קיר גדולים וחלקם נחבאים אל הקירות (תרתי משמע) ומסתתרים בפינות או בגרמי המדרגות.

אם אתם חובבי אמנות רחוב וגם אם לא, אין ספק שזה עושר צבעוני וויזואלי שירנין כל לב, דווקא בלב המאפליה של התחנה.

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
יצירות בתחנה המרכזית החדשה. צילום: ורד פשוט
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
יצירה של LOL. צילום: ורד פשוט
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
עדי סנד והקופסונים שלו שמפוזרים בכל העיר. צילום: ורד פשוט
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
משתלב עם הסביבה Tag. צילום: ורד פשוט
אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
וגם זה סוג של השתלבות עם השטח. Imaginary duck. צילום: ורד פשוט

כמה מילים לסיכום:

האזורים הססגוניים, התיירותיים והמרהיבים של הגרפיטי ואומנות הרחוב בתל אביב הם נחלת בנימין ושכונת פלורנטין.

יש בהם שפע רב של מקומות בילוי ומסחר, הרבה מאוד סיורים מודרכים בנושא, הרבה תיירים חוץ מכם, והרגשה כללית של מגניבות, יצירתיות וכייף.

לא מפחיד להסתובב שם.

העירייה, גם אם בעצימת עיניים, מפתחת ומטפחת את העולם הזה, כפי שניתן לראות גם בחזון ובאג'נדה שמופעים בראשית הפוסט, ואלו אזורים שלחלוטין יעשירו כל חופשה או בילוי בעיר.

אזור קריית המלאכה והתחנה המרכזית החדשה נראים לי יותר מתאימים ל"מיטבי לכת" בעולם הזה.

הם יותר אפלים, אותנטיים, משלבים מבט על חיי עוני, דלות ופשע, פחות מזמינים ותיירותיים. יש גם בהם סיורים מודרכים אך בהיצע מועט בהרבה, ומי שלא מרגיש בנוח באזורים כאלה הייתי פחות ממליצה לו להסתובב שם לבד.

אם זה כן עושה לכם את זה ומעניין אותכם, לדעתי כדי לעשות מאמץ ולמצוא סיור ולו רק בשביל להבין מעט "מעבר" למה שניתן רק לראות בעיניים.

בחרתי לסיים את הסקירה שלי עם תמונה שלדעתי מיטיבה לסכם את השילוב הנהדר של אומנות הרחוב ברחבי העיר.

זהו אברהם הוסטל בתל אביב (שעליו גם אכתוב פוסט בעתיד כי הם נהדרים!).

על הקיר החיצוני היתה תלויה היצירה הזו של ניצן מינץ ודדה – זוג אומני רחוב מהמובילים בתל אביב, בארץ וגם בעולם.

נסה לרחף מעל העיר הזאת

הכל קל כמו נוצה

העצמות עשויות מחלום

מאמץ אחרון לפני שהשמש שוקעת

say no more!

אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב
יצירה של ניצן מינץ ודדה באברהם הוסטל
14 תגובות
  1. ניני אטלס הגב

    בתור חובבת גרפיטי רבת שנים, שעינה צדה כל פיסת אומנות רחוב (לדורותיה)
    נהנתי מכל מילה וכל צילום.
    כל חובב גרפיטי – יכול להפיק ממנו הן הנאה והן מידע נוסף.
    תודה 🙂

  2. טל הגב

    כתבה מעניינת ומושקעת! נהניתי לקרוא ונהניתי מהתמונות 🙂

  3. רחלי הגב

    אינני חובבת גרפיטי מושבעת ובכל זאת נהניתי מהפוסט המקיף הזה על תמונותיו היפות. למדתי גם על הדורות של אומני הגרפיטי ועל האזורים השונים בעיר. בעיקר אהבתי את העובדה שציטטת גם דעות שונות בעניין. באמת תוהה על הקשר בין אומנות הרחוב לממסד. האם היא עדיין בגדר אומנות רחוב כאשר היא הופכת למקובלת, למיינסטרים?!

  4. רחלי הגב

    אינני חובבת גרפיטי מושבעת ובכל זאת נהניתי מהפוסט המקיף הזה על תמונותיו היפות. למדתי גם על הדורות של אומני הגרפיטי ועל האזורים השונים בעיר. בעיקר אהבתי את העובדה שציטטת גם דעות שונות בעניין. באמת תוהה על הקשר בין אומנות הרחוב לממסד. האם היא עדיין בגדר אומנות רחוב כאשר היא הופכת למקובלת, למיינסטרים?!

    • [email protected] הגב

      זאת אכן שאלה טובה מאוד. זה תלוי גם באיך מגדירים אומנות זו, יש המסתכלים כפשוטו- זו אומנות ברחוב ויש המייחסים לה הגדרות וסייגים אחרים. כך או כך, שמחה שהצלחת להנות על אף שאת לא חובבת גרפיטי

  5. ינינה הגב

    עינת,
    אני מאדו אוהבת את הדרך שאת מספרת על אומנות הגרפיטי כמנוע לשינוי ותדמית פני העיר, ועל התהליכים שעוברת האומנות הזאת. אני חושבת שסוגי אומנות חדשים עם הזמן מתמסדים והופכים להיות ממינסטרים. לדוגמה – בתחילת המאה הקודמת הג'אז נחשב חתרני ובוטע עדכדי כךש ברוסיה אסרו להמיע אותו. והיום ? את מאמינה שיש דבר כזה שנרא " ג'אז סטנדרט ". איך יכול להיות סטנדארט למוסיקה שהדיאנ איי שלה הוא אילתור! כך גם הגרפיטי המחאתיש הולך והופך להיות אומנות רחוב ממוסדת. אם לא מתחזקים אותה – זה באמת הופך להזנחה, וקיר קשקושים ומסטיקים.
    תודה רבה על שיתוף המחקר המעמיק שעשית.

    • [email protected] הגב

      תודה ינינה . גם אני מאוד אוהבת לראות ולהבין את השינוי שנוצר בעקבות אומנות הרחוב בערים שונות. כמובן שלא רק האומנות גורמת לשינוי אך יש לה חלק וזה מרתק. בכלל להבין מה עומד מאחורי תופעות, תהליכים ושינויים מאוד מעניין אותי. תמיד אפשר רק לראות, להתרשם, לאהוב או לא, אבל להבין על מה ולמה אותי הרבה יותר מעניין. שמחה לראות שגם אחרים מתענינים.

  6. מיכל מנור הגב

    עינת, איזה פוסט מרתק. אני פשוט חייבת לארגן לעצמי יומיים בתל אביב ולגלות את כל המקומות שכתבת עליהם.

  7. חן סיון הגב

    היי, נעים להכיר
    אנחנו חולקות תחום עניין יפה ומרתק
    אני יודעת עליו מעט מאוד, לא מכירה את האמנים ואת הסיפורים
    אבל אזור קריית המלאכה הוא אחד האהובים עליי
    ובימי שישי ושבת בבוקר הוא ממש לא מאיים
    .
    תודה על פוסטי מרתק

  8. אילנה בר הגב

    פוסט מרתק. נהינתי לקרוא ונזכרתי איך גיליתי לראשונה את הגרפיטי בתל אביב, עבודות יפהפיות של "דור המייסדים", להבדיל מהרבה ג'אנק שמתנוסס עכשיו על קירות העיר. יכולה לומר לך שזה קורה גם בלונדון. יש את הגרפיטי המושקע, האסתטי, המעניין ויש את הסתמי והמכוער שאין בו שום עיניין והוא סתם תקוע על הקיר.
    הקירות המגוונים והכאוטים של ת"א נותנים לה מקום של כבוד בין הערים המובילות בעולם באמנות רחוב. אפשר באותה הנשימה להזכיר את לונדון, ניו יורק ותל אביב. הייתי בשלושתן לאחרונה ואומרת חד משמעית שלתל אביב יש הרבה מה להציע למי שסקרן ומתעניין בסוג הזה של אמנות.

השארת תגובה