האזור הכפרי של דרום מערב פולין

פולין
הביקתה שלנו, שקט, נחת וטבע

הכי טבעי שלי זה טבע

קצת מצחיק אותי להגיד את זה בהקשר של הבלוג שלי והמחקר שלי הכל כך אורבניים, אבל במקור, ב DNA  שלי, אני שייכת לאנשי הטבע. יחסית.

כמו שאמרתי פה, אריק, בעלי, לא ממש התלהב מהיעד שבחרתי לנו – פולין.

היה לו בראש שואה, נאו נאצים ו.. לא יודעת מה.

קצת עשה לי טובה.

עכשיו, לגרור אותו לעשרה ימים ביעד שהוא לא ממש מת לנסוע אליו ועוד להסתובב רק בערים, היה נראה לי מסוכן לבריאות הזוגית שלנו.

אז מראש תכננתי ככה שנשהה גם באזור כפרי ונטייל גם בשמורות טבע.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
הדרכים הידועות בן באתי

בהכנה המועטת שהספקתי לערוך לטיול, חיפשתי אזור כזה בין היעדים העירוניים במסלול שבחרתי.

מצאתי שיש שני פארקים לאומיים  רלוונטיים, שנמצאים בחלק של דרום מערב פולין: פארק באביה ג'ורה ושמורת פייניני.

אזורים אלה הרבה פחות מתויירים מבחינת הישראלים, לעומת אזור הרי הטטרה שנמצא מעט יותר דרומה, וקרוב  יותר לסלובקיה, ובתכלס מרחיק אותנו עוד יותר מהמסלול.

לכן כמעט ולא מצאתי חומר בעיברית על השמורות האלה. כמה מילים פה ושם אבל לא משהו שממש אפשר לתכנן לפיו.

אז הזמנתי דירה שממוקמת בלב אזור שמורת "באביה ג'ורה" ואמרתי מה שיהיה יהיה.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
הדירה מבפנים ומבחוץ. רק אח דולקת חסר בה, חבל שלא היה לי שבוע שם, עם ספר ושוקו חם
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה

למה נסענו דווקא לאזור הזה?

זה היה כאמור טיול טעימות מפולין, לא היה לי הרבה זמן בכל מקום ורציתי שנספיק לטייל גם בטבע אז לקחתי מה שיש.

מצאתי שלא כל כך רחוק משם (הכל יחסי..) יש כפר שהנשים בו מציירות פרחים על הבתים. כחובבת מושבעת של אומנות רחוב ואומנות במרחב הציבורי מכל הסוגים והמינים, אמרתי לעצמי ששם אני חייבת להיות, ותכננתי את המסלול בהתאם.

יצאנו לדרך מוורוצלב על הבוקר,  היו לנו לא מעט שעות נסיעה, ומפה לשם עד שהגענו לדירה והתמקמנו כבר הגיעו שעות אחה"צ המקדמות.

ניסינו להבין איפה בדיוק מתחילה השמורה ואיך לטייל בה. הגענו למקום הנכון אך הלכנו בשביל לא נכון, ומה שיצא זה שעלינו בתוך איזה יער כחצי שעה לשום מקום וירדנו.

מוזר, אבל סבבה ומחלץ עצמות אחרי יום שלם של נסיעות.

פה גם התחילו הצחוקים.

צחוקים בפולנית- אנגלית זה פריווילגיה

בפולין לא כולם דוברי אנגלית ובאזור הזה .. מה אומר, אפילו הצעירים העובדים במקומות התיירותיים לא דוברים מילה באנגלית.

מטבע הדברים באזור שכזה, שאומנם יש בו תיירות, ואפילו אתרי סקי, ( אך נראה לי שרוב התיירים שם באופן כללי הם מקומיים), אין היצע בלתי נדלה של מסעדות, וארוחת ערב צריך איכשהו לאכול..

במסעדה הראשונה שנכנסנו, הגברת לא ידעה מילה באנגלית וגם לא היה לה תפריט באנגלית. הלאה. עוברים למסעדה הבאה…

מצאנו מסעדה נוספת, על אם הדרך, שנראית סופר תיירותית והייתה ממש יפה עם אח דולקת ופרוות לחימום והתיישבנו.

אז כן, יש להם תפריט (אחד בלבד) באנגלית, אבל המלצרית החמודה, על אף מאמציה, לא יודעת לסנכרן בינו לבין התפריט בפולנית.

אז היא סופרת דפים, ומנסה לפי המחירים להשוות את מה שאנחנו מראים לה שבחרנו מהתפריט באנגלית לזה הפולני…

הצלחנו איכשהו להזמין אוכל.

אבל זה לא נגמר פה.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
האח במסעדה, ואפילו הברמן החמוד מציץ מאחור

בכל מסעדה פולנית אחת המנות שמככבות היא ה "פירוגי (pierogi) " מעיין כיסונים ממולאים בבשר.

ראינו שיש אותם מבושלים במים או אפויים. האפויים נראים כמו סמבוסק ונראים טעימים, המבושלים פחות נראו לנו, אבל היו רק כאלה, והחלטנו לנסות. הזמנו שניים, לטעום.

הגיעו לנו שני מגשים, בכל אחד כ  – 14 כיסונים!!!.

התפוצצנו מצחוק. וגם המלצרית והברמן החמוד שיהיה שם.

הם הבינו את הטעות ומיד לקחו מגש אחד והברמן טרף אותו. אנחנו לא הצלחנו לאכול אפילו אחד כל אחד.

לא היה לנו טעים, אבל היה סופר מצחיק והנכונות שלהם לתת שירות ולעזור הייתה נהדרת.

שאר האוכל היה דווקא טעים.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה

גולש חם, טעים ומוגש יפה

עולים, עולים ואז יורדים

חזרנו לדירה החמודה ששכרנו בהרים, באמת מומלץ למי שרוצה שקט, נוף וטבע סביבו.

קמנו בבוקר, פינינו את החדר ויצאנו לשמורת הטבע.

עכשיו כבר ידענו לאן להגיע ובתשע בבוקר כבר התייצבנו אצל השומר, לשלם 10 זלוטי ולקבל הסבר כללי איך מטפסים לפסגת ה"באביה ג'ורה".

שאלתי אותו אם המסלול קשה, הוא אמר שהשעה הראשונה קשה ואחר כך כבר לא.

תובנה מהדרך – הפולנים שקרנים!

 זה היה אחד המסלולים המאתגרים שעשיתי.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
אם הם יכולים....
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
רק לי נדמה כי השביל בירידה?? הוא לגמרי בעליה, שלא יהיו אי הבנות

מזל שיצאנו מוקדם, מזל שלא ידעתי מראש מה בדיוק הוא כולל, מזל שעשיתי אותו.

עולים המון, בשביל שלא נגמר, סביבנו מטיילים לא רבים, כולם נראים לי מקומיים, צועדים מצוידים מכף רגל עד ראש בציוד טיולים, נעלים, מקלות הליכה וכל מה שקשור.

המעודד היה לראות שחלקם הלא קטן נראו יותר מבוגרים מאתנו. חצי נחמה.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה

הולכים אל הלא נודע

הנוף מדהים, השלכת לאורך כל המסלול מוסיפה גוונים וזוויות צילום, שאם הייתי מצליחה לנשום הייתי מצלמת יותר.

מזל שאריק לקח את התפקיד הזה, מה גם שרוב הזמן הוא חיכה לי, כך שהיה לו הרבה זמן לצלם.

עלינו ועלינו, הגענו לכמה נקודות עצירה עם שלטים שמראים מה הגובה, ותיירים שנחים אבל זה לא נגמר.

לטפס 750 מטר (מה שהבנתי בדיעבד, כשחזרנו לשומר בכניסה ושאלתי קצת יתר פרטים) זה לא צחוק.

אבל כאמור מי שחושב שהוא מסוגל ומי שרוצה לאתגר את עצמו זה מסלול מומלץ ביותר.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה

מפה לשם הגענו לפסגה.

כבשנו אותה, קפאנו מקור הרגשנו קצת על הירח (אבנים ורוח זה בעיקר מה שהיה שם).

אכלנו והתבשמנו מהנוף המרהיב של כל האזור ועכשיו צריך לרדת.

אלא אם כן אתם רוצים להישאר שם לנצח.

מהפסגה אפשר לרדת חזרה באותה הדרך אבל השומר (השקרן כן???) אמר שיותר נחמד לרדת בדרך אחרת שמובילה למלון (???) ומשם לחזור לחניה ולאוטו שהשארנו בו.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
כבשנו את הפסגה, שכחתי את הדגל בבית

מסלולים בשלל צבעי הקשת - איך יורדים מפה?

ירדנו וירדנו וירדנו, קווינו כל הזמן שאנחנו במסלול הנכון, היה קצת קשה להבין בפסגה באיזה מסלול אנחנו אמורים לרדת כי השומר בתחילת הדרך אמר מסלול כחול. היו מסלולים בצבע ירוק ואדום וצהוב אבל לא ממש בכחול, לפחות בהתחלה לא.

לקחנו הימור וירדנו במה שנראה לנו הכיוון הנכון.

קיווינו שלא נגיע לסלובקיה בטעות.

לא שיש לי בעיה עם סלובקיה, זה אחד מהיעדים שאני ממש רוצה להגיע אליהם, אבל האוטו שלנו היה בחניה בפולין אז העדפנו לחזור אליו.

מזל שפגשנו בדרך איזה צעירונת שעזרה לנו, כיוונה אותנו בעזרת מעט האנגלית שלה, והרבה בעזרת המפה שהייתה לה, וכך הבנו שאנחנו בכיוון הנכון.

הגענו ל"מלון", (הבחורה קראה לו "shelter" , ולא ממש הבינה על איזה מלון אנחנו מדברים, ואני כבר חלמתי על חדר עם ג'קוזי..).

ישבנו להפסקת קפה ומשהו מתוק, נחנו קצת ואז גילנו שכדי לחזור לאוטו יש לנו מסלול (כחול הפעם, ללא ספק) אבל יש בו שתי אפשרויות:

אחת של עוד שעתיים הליכה ואחת של עוד שלוש…צחוקים…רציתי למות…

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
מגוון ספסלים למנוחה, אבל הם רק בחלק הקל, בסוף המסלול, קצת "מי צריך אותכם עכשיו??"
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה

אבל ת'אמת, משם כבר היה ממש קל, שביל הליכה נוח, מישורי, נעים, מוצל ו"משולך" כראוי, ועם הרבה תפילה בלב שנגיע לאוטו אחרי שעתים (ולא אחרי שלוש) יצאנו לדרך.

הגענו לאוטו אחרי שעה וחצי… אלופים.

תחושת הסיפוק היתה נהדרת. 

אחרי ששאלתי שוב את השומר כמה צעדנו (13 וחצי קילומטרים) וכמה גובה טיפסנו וירדנו אז בכלל הרגשתי בעננים..

ממשיכים בדרכנו

הכפר עם הציורים על הקירות עוד מחכה לנו במרחק שעתיים פלוס נסיעה אז, היידה לאוטו, מתחילים לנסוע.

הלילה השני שלנו באזור הכפרי היה קרוב לכפר המצויר זליפה.

היעד העירוני הבא במסלול שלי היה קראקוב.

בשביל להגיע לכפר זליפה נסענו יותר מזרחה, והמשכנו לעוד יום בטבע.

לילה לבן בדרום פולין

שוב הזמנתי מראש דירה באחד הכפרים הקרובים. שוב הגענו אליה בשעות הערב. על הדירה הזו אני לא ממש הולכת להמליץ לכם.

על אף הכוונות הסופר טובות של בעלי הבית, המטבח המאובזר, המקלחת המרווחת והנוף הכפרי ורחב הידיים שהיה שם, לא ישנתי כל הלילה.

בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר נשברתי וקמתי מהמיטה.

רובכם לא מכירים אותי אבל אני די קטנת ממדים, ולמרות זאת לא יכולתי לשכב ישר במיטה.

אחזור מעט אחורה ואומר שכשראיתי את התמונות של החדר, לא מאוד העמקתי, זה גם אזור שאין בו המון היצע של לינה והדירה נראתה לי נחמדה וטובה, אז הזמנתי.

לא שמתי לב שזה רק חדר אחד שיש בו שתי מיטות יחיד, שגם זה נסלח אם הן היו מתאימות לאדם מן השורה (ומטה).

אלו פשוט מיטות ילדים, חסומות משני ציידיהן,  עם מזרנים שתחושה הייתה כי אספו כמה עשבים מבחוץ וציפו אותם בסדין.

אז הכל טוב ויפה אבל אם אי אפשר לישון לאחר יום טיול מפרך אז שום דבר כבר לא שווה.

דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
שוב בקתה בלב הטבע, הפעם לא נשארת פה שבוע
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
גם אם התמונה קצת מטושטשת, ניתן לראות כי בזה אי אפשר לישון

זליפה - כפר האומניות המציירות על הקירות

אבל מה שיהיה היה, ממשיכים הלאה.

הכפר זליפה השאיר בי טעם כל כך טוב שהכל נשכח.

אז מה הסיפור שהם שם ולמה הכל מצוייר שם ומעוטר בפרחים – הבתים, הגדרות, הלולים, הבארות, תיבות הדואר והמלונות? 

זליפה פולין הכפר המצוייר
מציירים על כל מה שאפשר
זליפה פולין הכפר המצוייר
זליפה פולין הכפר המצוייר
זליפה פולין הכפר המצוייר
זליפה פולין הכפר המצוייר
זליפה פולין הכפר המצוייר

מסתבר שזהו מנהג עתיק יומין של נשות הכפר הנידח הזה.

אומנם לא ממש ידוע מתי הוא התחיל אבל כן ידוע שהמטרה הראשונית של הנשים הפולניות היתה לצבוע את כתמי הפיח שנוצרו על קירות הבתים מארובות התנורים בסוף כל חורף. 

על אף הצביעה בלבן, הכתמים עדיין נראו מבעד לצבע, מה שהפך לבעיה לפני חגים, ולכן הן החלו לצייר פרחים סביב הכתמים ולתת לבית מראה חגיגי.

גם כאשר נכנסו לשימוש תנורים מודרניים יותר ואוורור טוב יותר, כתמי הפיח הפסיקו להיווצר ולא היה עוד צורך בקישוטים החגיגיים, ציורי הפרחים לא רק שלא ננטשו, אלא הפכו ליותר מורכבים ומתוחכמים.

זליפה פולין הכפר המצוייר
זליפה פולין הכפר המצוייר

זנב פרות, ענפים וחלב - אמצעי הציור של פעם

כאשר החלה המסורת, לנשות הכפר לא היה ציוד מקצועי והן היו מכינות את המברשות משיער הזנב של פרות מקומיות.

גם הצבעים היו מיוצרים בהכנה ביתית:  הן היו מערבבות אבקת צבע בחלב כדי ליצור צבע עמיד יחסית והיו מציירות גם בעזרת ענפים ומקלות.

בכל שנה היו צובעים את הפרחים מחדש, תעסוקה בזמן הפנוי.

עוד פרטים יותר מעמיקים על הסגנון האומנותי הזה ועל הכפר אפשר למצוא בכתבה של רוני פרצ'ק במגזין "מסע אחר": פולין: כפר הבתים הרקומים.

זליפה פולין הכפר המצוייר

הנסיון למשוך תיירות לזליפה

היום הכפר די תיירותי.

אומנם לא מצאתי שם אפשרויות לינה, וגם בית קפה לא ממש, אבל כן ניכרת התכווננות תיירותית.

כדאי להתנייד שם עם רכב כי הבתים לא  קרובים אחד לשני ומאוד יפה ומומלץ לראות כמה שיותר מהם וגם להגיע למוזאון.

כשעצרתי לצלם ליד אחד הבתים, קראה לי סבתא פולנייה חמודה, לבושה מכף רגל עד ראש בבגדים מצוירים, שאכנס לחצר שלה ולבית שלה לצלם.

מסתבר שהכל, כולל הכל, מצוייר שם : הקירות, החלונות, התקרות והרצפות, המחסן, המלונה ותיבת הדואר, הכל.

בתוך הבית היא מפעילה מעין חנות קטנה עם מזכרות למכירה וגם בגדים או אביזרי טקסטיל. קניתי ממנה מזכרת קטנה והמשכתי.

כאמור, יש גם מוזיאון שמספר את תולדות המקום. שוב גם בתוך המוזאון ובחצר שלו הכל צבעוני ופרחוני לעילא.

בזמן שהיינו שם בדיוק הגיע אוטובוס עם ילדים, ממש קטנים, נראים גן או כיתה א'.

אחרי הסבר והדגמה במוזאון הם נכנסו לאולם שם חיכה לכל ילד דף צביעה בסגנון הפרחוני הזה וערכת צבעי מים, וכולם התיישבו ללמוד כיצד לצייר ולצבוע את הפרחים הללו.

מתוקים.

זליפה פולין הכפר המצוייר
סבתא פולניה מצויירת ומשתלבת בנוף
זליפה פולין הכפר המצוייר
זליפה פולין הכפר המצוייר

הצורך של אנשים, כנראה מאז ומעולם, לייפות את המרחב הציבורי בדרך אומנותית ויצירתית מדהים אותי.

וכן גם שם, בכפר הנידח הזה, האומנות במרחב היא האבן השואבת לתיירים.

אז אומנם זה לא גרפיטי, ולא אומנות רחוב במובן המקובל של המונח, וזה  בכלל בא לייפות ולא למחות, ואין שם  סגנונות שונים או יצירות חבויות בחצרות נידחות, אבל זהו לגמרי מוזאון פתוח, צבעוני ומרתק.

נראה כי המשך המסורת גם היום, ופיתוח המוזאון, כשכבר אין ארובות וכתמי פחם על הקירות (ויש שם הרבה בתים שנראים ממש חדשים ומודרניים בבנייתם), נועד אולי לתיעוד  המסורת היפה הזו, אך בעיקר מטרתו היה משיכת תיירות לאזור, וזה נהדר בעיני.

זליפה פולין הכפר המצוייר
זליפה פולין הכפר המצוייר
בחצר המוזאון, אפשר גם לשתות שם כוס קפה
זליפה פולין הכפר המצוייר
עצים מצויירים וילדים, גונבים את ההצגה
זליפה פולין הכפר המצוייר

מסיימים את ימי הכפר וחוזרים למסלול העירוני שלנו – הישר לקרקוב.

כאמור, אין הרבה מידע בעברית על האזור הספציפי הזה, אבל מי שמגיע לשם ורוצה לדעת מה יש מסביב:

ינינה אפק, בבלוג שלה "אפקים מטיילים" כתבה כמה פוסטים על אזור זקופונה, עיירת סקי שנמצאת שעה נסיעה מהשמורה: זקופנה, פולין: חופשת סקי משפחתית וגם: פולין, זקופנה – מסלול רגלי בשלג ותצפית.

גם חוה זוק, בבלוג שלה "שבילים", כתבה על זקפונה "זאקופנה – עוצמות הטבע".

הילה לוי, בבלוג שלה "החו"ל כלול", כתבה על "פולין עם ילד בן 3 – הטיול של לנה צור", וגם הטיול שלהם התמקד באזור הזה.

זליפה פולין הכפר המצוייר
אין פינה ללא ציור
דרום מערב פולין שמורת באביה ג'ורה
היופי שבפשטות!

עוד מהטיול שלי בפולין

השארת תגובה