תאמינו לי ש"כחופרת רצינית", חיפשתי יום שלם בגוגל את תולדות המקום הזה. לא ממש מצאתי.
מה שכן מצאתי זה מידע על מלון פנסיון שיהיה שם בעבר.
אני לא יודעת, ולא הצלחתי למצוא מידע האם חדרי האירוח הללו שייכים לאותו מלון, כי המלון הזה למעשה עדיין קיים ונמצא כמה מטרים לפני המבנים של הבריכות.
לא צילמתי אותו על אף שהוא נראה אתר משגע, מהסיבה הפשוטה שהוא כיום משמש מוצב צבאי.
אז המלון שכן מצאתי עליו מידע, זה שכאמור משמש היום את הצבא, (איזה כיף לחיילים שם שבסוף היום בטח הולכים להירגע בבריכות…) הוא "מלון מרפא".
"מרפא" היה בית מלון ופנסיון אל-חמה, אתר מרפא בשותפות ערבית-יהודית שפעל בין השנים 1944–1967.
שלטונות המנדט הבריטי נתנו את הזיכיון להפעלת המקום לערבי עשיר ובעל השפעה, הבק סלימן נסיף, תמורת מתן "שירותים מיוחדים" בשיתוף עם ניל"י.
זאב ספיר מחיפה מימן את הבנייה והשקיע בה 24 אלף לירות שטרלינג (כ-5.5 מיליון ש"ח במונחי 2016). ספיר התנה את השקעתו באישורו של אמין אל-חוסייני, ראש הוועד הערבי העליון, המוסד העליון של ערביי ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.
לקראת סיום המנדט הבריטי, בסתיו 1947, נאלץ ספיר לנטוש את אל-חמה מטעמי ביטחון.
עד לתקרית אל-חמה הוא חזר לשם פעמים אחדות עם נציג האו"ם במטרה להמשיך בהפעלת המלון. בינתיים המשיכה משפחת הבק להפעילו לבד.
במלחמת ששת הימים הגיעה ישראל לאל-חמה.
זאב ספיר תיאר את אשר מצא בהגיעו למקום לאחר המלחמה:
"המלון עצמו היה שלם. כאלו רק לפני שעה עזבו אותו. הכל היה בו. אפילו כלי האוכל עם שם המלון".
מפה לשם, לא הצליחו להגיע להסכמות מי ואיך ינהלו את האתר הזה וכיום הוא בחלקו מוצב ובחלקו כן ציור לאומנים ואולי גם מגורים לכל מני מתבודדים.
יש שמועות שבזמן המנדט, כשהמלון היה פעיל וגם הרכבת לדמשק, המלון אירח ערבים עשירים מארצות שכנות ומומחים זרים ששרתו את צבא סוריה.
אבל אנחנו פוצצנו את הגשרים של הרכבת בליל הגשרים, והם פוצצו אוותנו בהזדמנויות אחרות, וככה במקום להגיע רחוק, נשארנו עם אתרי קסם ייחודיים מוזנחים ומלוכלכים.
עוד קצת מידע ותמונות ממה שהיה פה פעם ניתן לקרוא בכתבה "הבהלה לשלווה: קיצור תולדות הספא" של חברתי מיכל.
עינת, איזה פוסט מקסים, אני כל כך אוהבת מקומות כאלה! כאלה שכאילו לא יודעים עליהם והם קצת בתוליים ופראיים. מצד שני, כל כך חבל שלא מטפחים את האוצרות האלה שם. לגבי המלון-מרפא. הוא נמצא בתוך מתחם חמת גדר ובשנים האחרונות נפתח לאירוח. אלו מבנים העשויים מבלוקים של בזלת. יש כמה חדרים ושירותים ומקלחות משותפים. חדר בסיסי וקטן ברמה של גסטהאוס. לפני המון שנים עשינו שם לילה עם הבן הצעיר שלנו, הסתקרנתי, חפרתי בגוגל וגיליתי את תולדות המקום.
תודה מלי. גם אני אוהבת כאלה. לפי שמה שאני הצלחתי למצוא באינטרנט דווקא המקום עליו כתבתי הוא השרידים של מלון מרפא, וזאת גם לפי תמונות מצאתי. אבל האמת היא שהכל לא ממש ברור ולא חד משמעי, כפי שלא הצלחתי להבין מה היה איפה שיש את החדרים הנטושים.. אולי הפוסט יתגלגל לאיזה מומחה היסטוריה והוא יאיר את עיננו..
עינת, איזה פוסט נהדר. אני מאד אוהבת את הכתיבה שלך – כנה, משעשעת ומעשירה כאחד. אהבתי מאד את הבחירות שלך, לא שגרתיות בעליל, מסקרנות להפליא והפולנייה שבי מוסיפה 'ואפילו מסוכנות'.
התחברתי לתחקיר שלך על הפנסיון/מלון הנטוש, גם אני אוהבת לחפור על ההיסטוריה של אתרים כאלו.
לפני הרבה שנים כתבתי פוסט על תולדות אתרי הספא בישראל – מצרפת לך לינק לפוסט אשר בסופו תקציר על המלון החמת גדר. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3507666,00.html
תודה מיכל. יום אחד עוד אגרור אותך איתי למקומות נועזים… בינתיים נשארתי עוד יותר מבולבלת לגבי ההיסטוריה של האתר התיירותי שם. האם מה שאת ואני כתבנו מדבר על מה שהיום חמת גדר עצמה או על המקום שבו אני הייתי? חייבת איזה הסטוריון!!!
עינת, תודה, פוסט קסום לגמרי. תמיד מעניין לדמיין את הרומאים, הסוריים וכל השאר מתהלכים במקומות האלה. מסתובבות ברשת המון תמונות של כל מיני אתרים נטושים בעולם וזה מדהים.
תודה נועה. כייף לדמיין אותם מסתובבים שם אך גם כייף שאף סורי לא בא להסתובב איתנו.. אני מתה על נטושים.
המקום נראה מרתק. נראה שרוצה עכשיו להכנס לאוטו ולנסוע לצלם. תודה!
תכנסי כבר לאוטו, וניסע… כדאי לך רבקה. מקום קסם
סיקרנת אותי. ובעקבות הפוסט נשתל לו זרע, ככה שאם יזדמן לי להגיע צפונה לאיזור יש מצב שאלך לחפש את המקום. מזדהה עם המשיכה שלך למקומות נטושים, יש בהם משהו שמהלך מסתורין ובעיקר מאפשר לדימיון להשתולל, איך היה כאן קודם. וכשהחורבה מקושטת בגרפיטי, מה טוב…
אם את אוהבת מבנים נטושים ביקרת במלון בצובא (הרי ירושלים)? גם שם יש גרפיטי. צילמתי וכתבתי על המקום ויש בירושלים עצמה עוד מלון נטוש. למקומות כאלו מעדיפה לא להגיע לבד… אם תרצי שותפה לסיורים הנועזים למקומות נטושים אשמח להצטרף.
כן אילנה, אני רוצה. ברור שגם אני לא הולכת לבד. מצחיק אותי שאני יוצאת אמיצה מכל זה… מי שמכיר אותי יודע שאפשר להגיד עלי הרבה דברים , אבל אמיצה לא יהיה מהראשונים שבהם.. זה בעלי האקסטרימי.
וואו עינת, איזה פוסט מעניין ומלא אוצרות. קפה 79 כל כך קרוב אלי וסמדר מקסימה. והספסל שם הוא אחד הספסלים עם הנוף הכי יפה בארץ.
הסקירה שלך של המרחצאות הרומים והבריכות עם הטמפרטורות השונות הזכירו לי מרחצאות שהייתי בהם בצ׳ילה.
תודה ויקי. גם אני חושבת שהספסל הזה הוא תענוג. שמחה שנהנית לקרוא
עינת, שווה לטפח בן זוג ספורטאי שמגלה מקומות נסתרים ומעניינים. הביקור במקום נשמע כמו הרפתקה מלהיבה. חבל שהלכלוך פוגע ומקלקל את הטיול בכל אתר ומקום בארץ. מבאס להתקל בתופעות האלה.
תודה יפעת. אכן בן הזוג שלי שווה ביותר. והלכלוך זאת נקודה כואבת ומעצבנת כי ממש אין סיבה. יש פחים וגם אם אין, להשאיר ככה מקום אחרי שבלית בו ונהנית זו ממש חוצפה.
רשומה משובחת ומלאת ידע ואהבה. האמת היא, שקראתי כבר אתמול, אבל חששתי שהפסדתי משהו, וחזרתי לקרא שוב היום. אוהבת את הכתיבה שלך, את הידע שאת משפיעה על קוראייך. והצילומים נהדרים
תודה ניני. ורק אני תמיד מרגישה שהתמונות שלי לא משהו… משתדלת להתמקד בתוכן שיחפה על איכותי כצלמת.
כיף להכיר מקומות מיוחדים ונסתרים מהעין, הצילומים יפים יפים. לא הבנתי למה אף גוף כגון רשות הטבע והגנים או משרד התיירות לא חושבים שכדאי לשקם אתרים נדירים אלה. ממש חבל שמוזנח ומלוכלך שם.
נכון תמר. מאידך אם ישקמו זה יאבד מהטעם של החופשי והפרוע… דילמה
עינת,
איזה פוסט שהוא כולו הפתעה: מסתורין, מעיינות חמים, גרפיטי, צמחיית פרא, מלון נטוש, אתר רומי… נשמע מקום ממש שווה. מאכזב לקרוא על כמויות הלכלוך.
תודה זיוה. תיארת במדוייק.
אהבתי את הפוסט הגבתי לך בפייס על האתר ועל בריכת המצורעים שם. כרוכב אופנים שנים רבות מכיר את האתר. לצערי המקום מוזנח שנים רבות, מטיילים שמגיעים לשם משאירים הרי זבל ולכלוך. חבל שאלה הם פני הדברים, אפשר היה לסגור את המקום לנקותו לשפצו, מצידי שיגבו אפילו דמי כניסה.
אתה מאוד צודק איתן. אכן מאוד מלוכלך ומוזנח שם וחבל. מקומות כאלה גם בלי דמי כניסה יכולים להיות נהדרים ומקסימים אם רק נדע לשמור עליהם
כתבה מרתקת,מסקרנת,צילומים נהדרים. כבר מדמיינת את עצמי נוסעת. תודה
תודה רבה מלכה. מקווה שתסעי ותהני