חיפה של מעלה – הדר הכרמל

גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי בהדר, חיפה

גלגולה של שכונה

בעולם האופנתי הצר של נערותי בקיבוץ היו כמה נקודות ציון:
הייתה תערוכת הבגדים בקומונה – לשם הביאו אחת לעונה איזה סיטונאי שפרס את מרכולתו על גבי שולחנות ארוכים, וכולנו קנינו ממנו בשמחה את אותם הבגדים.
מעליה הייתה נהריה, העיר השכנה, שהיו בה מעט מאוד חנויות בגדים, בטח לא רשתות אופנתיות או משהו כזה.
בדרגה הבאה.. נגיד כמקבילה בעינינו לפריז או מילאנו כיום, היתה שכונת הדר בחיפה, לשם היינו מגיעים באירועים מיוחדים לקניית אופנת עילית בחנויות "טופר" או "ראש אינדיאני" או בגד ים ב"גליק" שהיו רק שם..
מעליה היתה תל אביב, אותה אני יכולה להקביל לניו יורק – מין חלום רחוק, בלתי מושג שלהגיע אליו לא בא בחשבון כרגע…

לנסוע להדר היה להגיע לעיר הגדולה.

וואו איזו התרגשות..

גם הייתה שם גלידריה עם שוקולד מתקשה … חלום.

עיר עולם.

פסגת הפסגות.

"הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ" תהלים צו ו.

אחר כך באו שנים קשות על השכונה.

הלכו ההוד וההדר ונשארו העולים החדשים, המטפלים הזרים, מעוטי היכולת, קשי היום וחבריהם.
ואז כמו תמיד, כשהשכונה יורדת מגדולתה, שכר הדירה זול, אין הרבה פיקוח ברחוב, יש מעין אווירת אנרכיה וכר רחב לביטוי, מחאה, ויצירתיות, אז מגיעים אליה גם האומנים.
ואז, שוב כרגיל, זה מושך אוכלוסייה מעט יותר חזקה, שמחפשת את המגניבות ברחובות, את אווירת הדור החדש, ההטרוגני, הרב תרבותי, הקולי והלא ממסדי והופכת את השכונה שוב למשהו החם הבא.
ואז מגיעים המשקיעים, שמיד מגלים את הפוטנציאל, מתחלים לבנות מגדלים, דירות יוקרה עם ניחוח היספטרי ושוב דוחקים החוצה את אלה שכבר לא יכולים להרשות לעצמם…
אותו מעגל, אותו תהליך , אותו סיפור בדיוק כמו בשכונות אחרות בארץ ובעולם.
אבל נחזור להתחלה.

פרסומת של טופר
כנראה חשבנו שזה יפה. צילום: מולה עשת
פרסומת של טופר
צעירים היינו. צילום מתוך "נוסטלגיה אונליין - אתר הנוסטלגיה הישראלית"

מהוד והדר לספסיבה ומרחבא

הדר הכרמל היא שכונה ותיקה בחיפה שבאמת עברה גלגולים רבים.

בשנות החמישים והשישים, מעבר למגורים בה מהעיר התחתית נחשב לסמל להצלחה כלכלית.

הדר היתה המרכז של העיר.

אחר כך בשנות השבעים, כשהשכונות במעלה הר הכרמל התפתחו, נעזבה השכונה לאט לאט ונשארו בה האוכלוסיות המבוגרות יותר, עולים חדשים ומעוטי יכולת.

עד אמצע שנות השמונים, כמו שסיפרתי קודם, הדר היתה מרכז מסחרי ותרבותי של העיר.

אז הגיעו הקניונים הגדולים ושינויים בהסדרי תחבורה שהוציאו את הדר אל מחוץ לנתיב, וככה היא הלכה ודעכה ואיבדה את קסמה ואת מיקומה בסולם הנחשבות.

כיום, יש בה ההתעורות חדשה, שוב בזכות צעירים, סטודנטים, אומנים, ואנשים בעלי אג'נדות חברתיות ואורח חיים קהילתי ורב תרבותי אשר הופכים את השכונה לאט לאט למוקד בילוי ומגורים אלטרנטיבי ואטרקטיבי.

גם מחירי הנדל"ן בשכונה עולים כל הזמן, ויש בה בנינים רבים המעניינים מבחינת ארכיטקטורה והיסטוריה.

ראש העיר הקודם של חיפה יונה יהב אמר כי "העירייה רואה בפיתוח הדר יעד אסטרטגי כמו פיתוח העיר התחתית. עיריית חיפה משקיעה משאבים רבים בצד הפיסי ובפיתוח תשתיות וכן בצד החברתי וקידום כל האוכלוסיות בשכונה. הדר היא כור ההיתוך האמיתי של חיפה. עיריית חיפה תפעל להכרה בינלאומית בפנינים הארכיטקטוניות של שכונת הדר במיוחד האוסף הנדיר של מבני הבאוהאוס".

גם בחזון של ראשת העיר החדשה של חיפה, עינת קליש רותם הובטח:

"נקדם את ענף התיירות סביב רעיונות חדשניים המיועדים בראש ובראשונה לתושבי חיפה עצמם:

"נשקם את רחובות המדרגות של הדר בסגנון שכונת הפלאקה באתונה, כולל דרגנועים חשמליים, ונעודד את תושבי המקום לפתוח עסקים מקומיים".

כן? לא? אולי???

ימים יגידו.

כתבה מענינית על התפתחות השכונה: "הדר חיפאי" שכתבה מאיה קולסקי במגזין "ארץ וטבע" אפשר לקרוא פה.

שביל חיפה

שביל חיפה הינו מיזם עצמאי שהתפתח ובימים אלה מאומץ על ידי עיריית חיפה.

הוא מציג 21 מסלולי טיול וספורט ("מקטעים") העומדים בפני עצמם וגם מתחברים זה לזה לכדי "טרק עירוני" של 70 ק"מ.

שני מקטעים ממנו הם בשכונת הדר.

מקטע 2 – הדר הכרמל

מקטע 3 – הדר עליון ורמת הדר.

באתר השביל ניתן למצוא את כל הפרטים על המסלולים המוצעים בו, ולהרחיב את הידע על הקורה בשכונה הזו ספציפית.

תמונה מתוך האתר של "שביל חיפה", מקטע 3 - "הדר עליון ורמת הדר"

הילל ומסדה - הלב הפועם של הדר

גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
מכבסה שכונתית ברחוב מסדה

הרחובות הכי "איניים" בשכונה, שבהם גם מתרכזת סצנת אומנות הרחוב, הם רחוב הילל ורחוב מסדה.

וככה נכתב עליהם באתר שביל חיפה: "רחוב מסדה הנעים הוא היום מה שרחוב נורדאו היה פעם – מקום לראות ולהראות, אך בקנה מידה הדרי, משמע – צנוע למדי, כמעט ליודעי חן בלבד. בתי קפה מסקרנים וחנויות מיוחדות פזורות לאורך הרחוב, בו כולם מתקבלים כשווים. לא אחת מתקיימות כאן מסיבות רחוב תוססות ביוזמת דיירים השכונה – הרחובות מסדה והילל המקביל אליו ממעל מושכים אוכלוסיית סטודנטים וצעירים". 

הברלין של ישראל???

כבר בשנת 2011 היו שהשוו את הרחובות מסדה והילל בהדר למעין ברלין מקומית.

בכתבה בעיתון "זמן חיפה", בעקבות פרסום אודות אירוע תרבות "יציאה אקוסטית", שבו התקיימו כמה מוקדי נגינה ושירה, דוכני תצוגה ומכירה, בהם הציגו תושבי השכונה ובעלי העסקים ממגוון עבודותיהם או אוספיהם, ונערך בו גם מיצג גרפיטי, אמר אחד המארגנים על הרחוב:

"מלבד ההרכב האנושי הקיים בו, ברחוב יש אווירה אלטרנטיבית ויש לו אופי משלו. דבר שמתבטא ביותר משלושים בתי עסק, מספר עצום יחסית לגודלו, כשחוץ מאחד כולם בבעלות פרטית. באופן מפתיע, לא כולם יודעים שבמרחק כרמלית מחכה להם אזור שונה וכיפי. ממש פנינה מתחת לאף. אנשים שלמשל נוסעים מכאן לברלין ובחזרה, מדברים על מסדה כעל האלטרנטיבה התרבותית הישראלית".     

אני לא יודעת אם ניתן להשוות את הרחובות הללו לברלין, אבל בהחלט יש שם הרגשה של משהו אחר, חדש, יצירתי, מרדני אך גם פתוח ומאפשר.

גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
רב תרבותיות ופתיחות מאפיינות את השכונה

והנה מגיעים המשקיעים

על אף ההתדרדרות של השכונה כמעט עד למחוזות הפשע, בעיתון גלובס ממרץ 2017, נכתב כי "ניתוח מחירי הדירות בשכונה, שעשה האנליסט ישראל שוורץ מאתר מדלן על בסיס נתוני רשות המסים, מגלה שמחירי הנדל"ן בשכונת הדר קפצו בפרק זמן של שש שנים בכ-98%."   

וכי "בכנס איגוד המתכננים האחרון, שהתקיים בחיפה, הוצגו עליות המחירים כעדות ברורה לכך שבשכונת הדר המציאו מודל חדשני של "התחדשות חברתית".

 יעקב ברודר,  יו"ר קהילת הדר, שהיא עמותה רשומה שהוקמה בשנת 2000 "מתוך חזון ליצור שכונת מגורים אטרקטיבית למשפחות צעירות, המטפלת בצרכי כל תושביה ומהווה מרכז תרבותי עירוני" טוען כי ההצלחה של שכונת הדר מקורה  בעידוד של קבוצות צעירים מאורגנות, או כמו שהוא מכנה אותן "קהילות מבחוץ, עם מודעות חברתית, או קהילות משימה". בין הקהילות שחיות כאן ניתן למנות את הגרעין התורני, "קיבוץ מחנכים עירוני", כפר סטודנטים, "קהילת הדרים", "גרעין פארן", גרעין עולים מדרור-הבונים ועוד. הסיוע לקבוצות מתבטא בגיוס משאבים, מציאת פתרונות מגורים והעסקה במשימות חינוכיות חברתיות".

מאידך, אין טוב בלי רע, או בלי פחות טוב..

בכתבה בגלובס נאמר :

"ד"ר רגב נתנזון מתגורר בשכונת הדר הכרמל ב-10 השנים האחרונות ואפילו כתב את עבודת הדוקטורט שלו לאוניברסיטת מישיגן על החיים בשכונה. הוא מתבונן בגל הג'נטריפיקציה שעובר על השכונה בעיניים ביקורתיות.

לדבריו: "הם מדברים על הדר כעל בית לכולם, מצד שני הם לא רוצים עניים, ערבים ועובדים זרים. מכניסים לשכונה הכי הטרוגנית בארץ רק אוכלוסיות שנחשבות בעיניהם 'נורמטיביות'. אבל אם תסתכל על הקהילות שמוכנסות לכאן תראה הרכב הומוגני. יש כאלה שיקראו לזה הציונות החדשה, אני תופס את זה יותר כקולוניזציה עירונית. הדפוס שמקובל מעבר לקו הירוק, עובר פנימה".

ביטוי נהדר לתופעה הזאת ניתן לראות שוב בפרסומת לפרוייקט מגורים שנבנה ברחוב מסדה, "מסדה 13, מידטאון חיפה":

"המתחם רחוב מסדה הינו מוסד חיפאי של תרבות חלופית בועטת וצעירה, אבן שואבת למעמד היצירתי ולסטודנטים.

למי שהיה בניו יורק לפני עשור האיזור יזכיר את הלוואר איסט סייד. כרגע, בתי קפה שיקים, חנויות מתמחות, שלל גלריות ואווירה בוהמנית תוססת יוצרים תחושה של שמורת יצירה בלב העיר."

אין לי מושג כמה עולה  בית בפרויקט הזה, אך יש לי תחושה שלא "לכולם" הוא יהיה בר השגה. 

תמונה מתוך האתר של הפרוייקט, שייך ליזמים יוסף ואחיו.

סיור אומנות רחוב בהדר

כאמור, הסצנה המעניינת של אומנות הרחוב בהדר מתרכזת סביב הרחובות מסדה והילל.

חשוב לציין כי לא נערכו בשכונה אירועים כמו פסטיבל הקירות או אירועים ממוסדים אחרים ולכן אומנות הרחוב שם היא יותר מהסוג הקלאסי של הג'אנר – לא ממומנת, לא מכורה, פיראטית, מחאתית, בועטת.

לסיור הגעתי במסגרת אירוע "בתים פתוחים" של העיריה.

זה היה סיור חינמי בשבת בבוקר והעבירה אותו ליאת מדריכה של חברת הסיירת.

זה היה סיור קשה.  על אף שנכתב בהודעה כי יצאו עם 30 המשתתפים הראשונים שיגיעו, ועל כן הקדמתי קום והגעתי למקום המפגש כשעה לפני תחילת הסיור, בפועל יצאנו לסיור המוני אנשים, נראה לי לפחות 80 או מאה איש וזה היה מאתגר.

גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
ככה זה נראה כשהמון משתתפים מנסים להקשיב למדריכה במדרגות השכונה

גם היה נורא חם, והמדרגות שמאפיינות את השכונה יצרו צפיפות ולא אפשרו להתרשם עד הסוף ממגוון העבודות שיש שם, שלא נדבר על לשמוע את המדריכה או לא לדרוך על ערמות הקקי שיש על המדרכות.

אז כן, זה היה סיור מסוג אחר, ועדין ניתן היה להתרשם שיש משהו לגמרי אלטרנטיבי וחי בשכונה המתעוררת לחיים.

כאמור לעיל, גם ליאת המדריכה דיברה על התהליך שעברה השכונה ממרכז חי ותוסס של העיר, דרך הפיכתה לשכונת עוני, פשע והזנחה ועד להתעוררות מעוררת השראה שיש בה כיום.

בדיוק מהמקום הזה צמחו כמה קרטלים של אומני רחוב מהמפורסמים והחשובים בארץ בראשם קבוצת הברוקן פינגז,  קאוס ו- 048.

יצאנו לסיור  מהכניסה לתחנת הכרמלית, ברחוב גולומב 30 בחיפה.

ירדנו במדרגות לכיוון רחוב הס, משם עברנו לרחובות הילל מסדה שהם המרכז של השכונה.

גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
מחכים שיתחיל הסיור

האומנים החיפאים

ברוקן פינגז, הם אומני הרחוב החיפאים המצליחים ביותר.

"למי שלא מכיר, הם קבוצה של ארבעה אמני רחוב חיפאים שנחשבים לפורצי דרך בתחום הגרפיטי, כוכבים של ממש בעולם ומשתתפים באופן תדיר בתערוכות בארצות הברית ובאירופה, ובעיקר בלונדון שהיא בירת אמנות הרחוב הבלתי מעורערת. הקבוצה מייצרת פרובוקציות, כמו למשל סדרה שלמה של דימויים של סקס ומוות, כאשר שלדים מקיימים יחסי מין עם נשים עירומות. בלונדון ארגונים פמיניסטיים זעקו. בברלין, לעומת זאת, ניסתה הקבוצה לעורר שערורייה על קיר של גלריה שהזמינה מהם עבודה. הם ציירו עליה עבודה תחת הכותרת “שואהסיד” – אוסף של סטיקרים שבו מוצג אדולף היטלר כאשה ולצדו ערימות של נעליים וספרים שרופים. לפני קצת פחות משנה עלה השם ברוקן פינגז לכותרות כיוצרי הקליפ לשיר “American Soul” של להקת U2. חברי הקבוצה לא נחשפים בשמותיהם האמיתיים וגם אי אפשר לצלם אותם, וזאת למרות שבחיפה, לפחות, כבר יודעים מי הם." (חגית הורנשטיין, מתוך כתבה בעיתון החיפאי כלבו)

keos – הוא אומן חיפאי ותיק ומוכר אך לא מצאתי עליו הרבה מידע ברשת.

ארז שמח, המוכר גם כ EREZOO, אומן חיפאי פעיל, ניתן לקרוא עליו יותר לעומק פה.

ויש גם את 048 – עוד קבוצה חיפאית ותיקה, שמורכבת מכמה אומנים שעובדים לעתים ביחד ולעתים לחוד.

בסיור בהדר פגשנו גם עבודות של אומנים אחרים, מהארץ ומהעולם, שבאו לעיר והשאירו חותם.

 

גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
יצירה של erezoo
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
יצירה של UNGA אחד מחברי ברוקן פינגז
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
יצירה של ברוקן פינגז משנת 2010, את המזגן שמו שם אחר כך
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה

עוד יצירה של UNGA

גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה

יצירה של know hope וזירו סנטס  

גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
גרפיטי ואומנות רחוב בחיפה
עוד יצירה של החיפאי EREZOO

חיפה כעיר יצירתית

יש בחיפה המון אומנות רחוב ואומנות בכלל.

מרגישים שם את הנסיון של התושבים, וגם של המוסדות, להכניס חיים ויצירתיות לעיר הנמל האפורה / אדומה הזאת.

הדר היא ללא ספק שכונה שכייף היום להסתובב בה ולהרגיש את רוחות השינוי, את הדו קיום, את המרד במובנו החיובי, את האלטרנטיבה.

עוד על הקורה בחיפה ניתן לקרוא בפוסט שכתבתי על העיר התחתית – חיפה של מטה.

גם ציפי לוין, מהבלוג "מה יש לך גברת לוין" כתבה על חיפה פוסט מקסים : "חיפה עיר עם נמל ואומנות רחוב אמיתית".

אומנות אחרת ברחובות חיפה, מזווית ממש מעניינת ושונה לחלוטין, אפשר לקרוא בפוסט המרתק של אורה גזית: "חיפה – מי מכיר את האיש שבקיר".

 

סעו לחיפה, מרתק שם!

4 תגובות
  1. מיכל מנור הגב

    איזה פוסט מרתק, אני מרגישה שאני לומדת דרכך על התפתחות עירונית, דבר שמאד מעניין אותי. את כותבת בצורה קלילה וקולחת ויחד עם זאת יורדת לעומקם של דברים.
    ברביעי אני בחיפה ובטח אחזור עם שלל מצולם….

  2. ציפי הגב

    הגעתי לסוף הפוסט המרתק שלך וקיבלתי הפתעה טובה 🙂 אז תודה.
    אני אגיע מתישהו לכזה סיור כי זה באמת מרתק. אני אוהבת את חיפה, אולי כי היא עדיין פשוטה, אמיתית, והחיבור בין האוכלובסיות הוא ככ טבעי בה. כשמסתובבים בעיר התחתית לא יודעים מי הוא מי, וזה ככ כיף וככ משחרר. אני משערת שבעתיד גם הדר תעבור ג'נטריפיקציה כמו שתארת, זה כנראה לוקח הרבה זמן, דבר טוב בעיני. ברגע שהג'נטריפיקציה תושלם הדר כפי שהיא היום תשאר רק בזכרון הרחוק. תהליך כזה קרה לאזורים בקליפורניה בסן פרנסיסקו למשל, ששכחו מזמן שהיו אזורי מהגרים מקסיקנים.
    תודה על פוסט ועל השיתוף שלי 🙂

    • עינת הרשקו הגב

      תודה ציפי. הדר בהחלט עוברת תהליכים מאוד מענינים. האם זה לטובה? יש ויש… אבל זה טבעו של עולם.

השארת תגובה