הקלות הבלתי נסבלת של הרמיסה
כְּבָר פּוֹרְחִים נַרְקִיסִים בִּשְׁמוּרוֹת-הַטֶּבַע
מַרְבַדִּים נִפְרָשִׂים בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף
כַּלָּנִית וְכַרכֹּם, אֶלֶף גּוֹן וָצֶבַע
וְהַחֹק שֶׁאוֹמֵר – כָּאן אָסוּר לִקְטֹף!
רַק עָלַי אֵין הַחֹק מַשְׁגִּיחַ
רַק עָלַי אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵר
לוֹ הָיוּ לִי עָלֵי-גָּבִיעַ
אָז, הָיָה מַצָּבִי אַחֵר!
נעמי שמר
מטרידים את הטבע
אומרים "שמירה על הטבע", וכולנו מתחלים לזמזם לעצמנו בראש את שירה הנהדר של נעמי שמר, מסוף שנות ה -60 "ולס להגנת הצומח" ומרגשים נורא טוב עם עצמנו.
למדנו לא לקטוף פרחים מוגנים!! (כפיים, כפיים, כפיים)
אף אחד כבר לא קולע לעצמו זר נרקיסים לראש. (עוד קצת כפיים)
רובנו כבר לא חוזרים הביתה עם זרי כלניות ביד לאגרטל בסלון. (מגיעה לנו מדליה!)
אבל…
ויש אבל גדול.
בשיר של נעמי שמר בכלל לא נכתב על הטבע, כי לדבריה, כפי שאמרה בעבר בראיון שהעניקה ליצחק שמעוני :
"החי מעניין אותי בשיר הזה, החי ולא הצומח.
תמיד שעשע אותי לראות פלקטים של פרחי בר מוגנים וליד זה באותו עיתון כתבה על מעשים מגונים.
הקונטרסט הזה בין הנערות הבלתי מוגנות לפרחים המוגנים היה מאוד בולט וקרא לי להגיב עליו וזהו השיר".
למעשה השיר מדבר על הטרדה מינית של נשים, נערות וחיילות בארץ בשנות השישים.
ואיך זה כל כך קשור אלינו?
הטרדה – מין משהו אפור, בין מותר לאסור, בין פלירטוט לגיטימי לחדירה לתחום הפרטי, בין מה שברור שלא לבין מה שנתון לוויכוח.
אונס ( = קטיף)– ברור שאסור!
הטרדה ( = רמיסה, איסוף פרי מהארץ, רק תמונה קטנה בתוך השדה וכו…) – לא מספיק ברור.
עכשיו נחזור לטבע – אז כן, אנחנו לא קוטפים זרים אבל עדיין נכנסים ברגל, או עם שלל סוגי רכבים לטיול בשטחים חקלאיים, רומסים אותם, הורסים, מחריבים – העיקר שתצא תמונה מוש!
אנחנו מטרידים את השטחים החקלאיים!!!!
הכל בשביל תמונה מושלמת
אתמול, כשכבר חשבתי על מהות הפוסט הזה, ראיתי תמונה בפיסבוק של צלם כלשהו, שעושה צילומי בוק לבת מצווה.
הנערה החיננית שכבה לה על שמיכת תחרה רומנטית בלב שדה שרק התחיל לצמוח וללבלב, לידה עומד הצלם וכל הציוד שלו, מנורות, מטריה ומצלמות.
הכל באמצע השדה.
"כמה פסטורלי", "איזה תמונה מוש' לאינסטה".
ואני אומרת למה????
למה לרמוס שדה חקלאי של אדם שמנסה להתפרנס ולגדל בעמל כפיו תוצרת חקלאית בשביל תמונה???
איפה המודעות????
איפה השכל???
אז כן, יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות בנושא הזה. ויפה שעה אחת קודם.
עכשיו תקראו שוב את השיר המקסים הזה, ותתחילו להרהר בו.
השדה החקלאי בראי השדה המחקרי
ומה קורה בתחום הזה בשדה (תרתי משמע) המחקרי?
כמובן שהסוגיה של טיול ותיירות במרחב הכפרי והחקלאי אינה מעסיקה רק את חקלאי ישראל.
בדוח מסכם בנושא "ממשק דרכים ושבילי מטיילים בשטחים חקלאיים", (האן ואחרים) משנת 2014, מצאתי התייחסות נרחבת לכל הקשור בחיבור בין המטייל לחקלאות.
קוד התנהגות במרחב הכפרי
במקומות שונים בעולם נוסח "קוד התנהגות במרחב הכפרי" שמטרתו להביא לכך שמטיילים יכבדו את המקום בו הם הולכים, ולא יפגעו בפעילות החקלאית התקינה.
למרות שההליכה במרחב החקלאי הינה פעילות "נרחבת" ובלתי פורמלית – במדינות שונות פותחו מנגנוני מדיניות מורכבים המעגנים את הזכויות והחובות הכרוכות בכך.
ארגונים ממשלתיים מסוגים שונים עוסקים בייזום והפעלת שבילים במרחב החקלאי ,ניבנו פורומים של שיתוף הציבור, עידוד כלכלי לבעלי הקרקע, עיגון ומיפוי זכויות דרך ציבוריות, ומנגנוני ביטוח למטיילים ולחקלאים גם יחד.
סוגי טיול בשטחים חקלאים
הולכי הרגל
קבוצת המטיילים ה"בסיסית" ביותר הבאה במגע עם השטח החקלאי הינה של הולכי הרגל.
מחד, למטיילים הולכי הרגל ישנה ההשפעה המצומצמת ביותר על השטחים החקלאיים.
לרוב מדובר באוכלוסייה המודעת לצורך שלא לפגוע בשטח, וגם היכולות הפיזיות/טכניות של הולכי רגל הן מטבע הדברים מוגבלות (למשל ביכולת לקחת יבול חקלאי).
מאידך, כאשר הולכי הרגל מגיעים בקבוצות או משפחות תיתכן השפעה ופגיעה מצטברת.
השפעות של המטיילים על העיבוד החקלאי:
נקודות חיכוך במקרים מיוחדים – למשל כאשר ישנה פריחה של פרחי בר בתוך שדות חקלאיים, מטיילים עלולים לרמוס את השטח החקלאי בדרך אל פרחי הבר.
מקרה נוסף הוא כאשר עצים במטע פורחים (לדוגמא שקד, אפרסקים, נשירים אחרים) ומטיילים עלולים לקטוף פרחים ולפגוע בעצי המטע.
גדרות: הולכי רגל הינם בעלי גמישות התנועה הגדולה ביותר, ולא אחת נתקלים בגדרות מרעה בדרכם. ישנם מקרים שבהם מטיילים חותכים גדרות כדי להבטיח מעבר קצר ככל האפשר בשטח, ומקרים בהם מטיילים פותחים שערים שצריכים להיות סגורים או סוגרים שערים שצריכים להיות פתוחים.
השלכת פסולת, או סתם השארת הזבל בשטח.
רוכבי אופניים
בשנים האחרונות גוברת מאוד טיילות האופניים בישראל. על כך מעיד בין היתר פרויקט "שביל ישראל לאופניים" בהובלת רשות הטבע והגנים, ובשיתוף קק"ל ומשרד התיירות.
בגדול, רוכבי האופנים נחשבים למטיילים מודעים ואחראיים לסביבה, אך שביל שמיועד לאופניים, משמש לעיתים גם לכלי תחבורה אחרים שגורמים נזק רב.
טרקטורונים ורכבי שטח
המטיילים בטרקטורונים ורכבי השטח הוגדרו בדרך כלל כגורמים הבעייתיים ביותר, וכגורמי החיכוך העיקריים בממשק בין מטיילים לבין שטחי החקלאות.
הבעיה העיקרית אינה נוגעת למטיילים בטרקטורונים המושכרים, שכן, המפעילים של עסקים אלו מודעים למגבלות ומכבדים את הפעילות החקלאית.
הבעיה העיקרית נוגעת לבעלים פרטיים של טרקטורונים ולמטיילים ברכב שטח שאינם מכבדים את הפעילות החקלאית.
קונפליקטים – איך אנחנו התיירים פוגעים בחקלאים
גניבות
מעבר מטיילים בשבילים החקלאיים מגדיל את הסיכון של גניבות של תוצרת חקלאית או ציוד (כגון שעוני מים, משאבות) .
- העברת שבילי מטיילים בשטח החקלאי מגדילה את הנגישות לשטח, ובכך מגדילה את הפוטנציאל לגניבות מכוונות על ידי "מקצוענים", בעיה המהווה כבר כיום גורם הפוגע בציבור החקלאים. כאמור, כאשר מכשירים שבילי אופניים למטיילים, צירים אלו משמשים לעיתים, באופן שלא תוכנן מראש, גם נהגי טרקטורונים וג'יפים, ובכך מגדילים את הנגישות לשטחים החקלאיים .
- גניבה של תוצרת או ציוד חקלאי על ידי המטיילים עצמם . תופעה זו רלוונטית בעיקר לגבי מטיילים ברכבי שטח, בשל היקף התוצרת שניתן לקחת, וכן בעיקר לגבי מטעים, פרדסים וכרמים.
בדיוק את התופעות המכוערות הללו ראינו בתקשורת השבוע, כאשר מטיילים פשטו על פרדס ולקחו מכל הבא ליד:
"יצאתי אל הפרדס לאחר שדיווחו לי שיש הרבה אנשים לא מוכרים שמסתובבים שם, ופשוט נדהמתי מהמספר הגדול ומהחוצפה שלהם. ניסיתי לדבר איתם. ביקשתי שיעזבו את המקום, ואמרתי שמדובר בשטח פרטי ושאנחנו מתפרנסים מגידול הפירות האלה, אבל הרוב פשוט התעלמו ולא התייחסו והמשיכו לקטוף. בשיא חוצפתם, כמה אפילו אמרו לי שזה חלק מהבילוי שלהם בשבת. אנשים פשוט לא מבינים שמדובר בפרנסה שלנו".
כך אמר השבוע חקלאי בדרום.
חלקות חקלאיות שסמוכות לאתרי ביקור (למשל אתרים ארכיאולוגיים או מעיינות) נפגעות יותר.
לטענת אנשי משרד החקלאות, ישנם מטיילים שטוענים שיש "חוק עותומאני" שמתיר לקטוף תוצרת חקלאית לשימוש עצמי .
נוצר רושם כי תושבי העיר רואים ברכוש החקלאי הפקר, או סבורים שאם מטייל קוטף פרי למאכל עצמי – זהו מעשה שולי, אך הם לא רואים את ההצטברות מצד מטיילים רבים.
חבר'ה , תפנימו – העות'מאניים כבר לא פה למעלה ממאה שנה, ומי שרוצה חוקים טורקיים, מוזמן לנסוע לאיסטנבול.
בישראל, בשנת 2019, התוצרת החקלאית היא רכוש המגדל ואסור לקטוף או לאסוף אותה לשימוש עצמי, קאפיש??.
שורה תחתונה – תביאו את הפירות והירקות שלכם מהבית.
כל מה שבשטח, גם אם הוא על הרצפה, לא שלכם ואין לכם רשות לקטוף או לקחת.
כן, גם לא "רק אחד" כי "הילד ממש מת" על מנדרינות, מלונים, אבוקדו וכו.
פגיעה בשטח החקלאי, בגידולים או בציוד
מטבע הדברים, מעבר של ציבור רחב בשטחים החקלאיים מגדיל את הסיכוי לנזק הן לציוד חקלאי הנמצא בשטח, הן לשטח חקלאי, והן לגידולים החקלאיים – אם במתכוון ואם בשוגג.
ככל שהטיילות בשטח אינטנסיבית יותר, כך הקונפליקט גובר.
כך למשל, כאשר מטיילים לנים בשטח, מידת החיכוך גוברת בהשוואה למטיילים החולפים בשטח בלבד.
הפגיעה העיקרית נגרמת על ידי רכבי שטח, לרוכבי אופניים והולכי רגל יש השפעה נמוכה יותר.
הפגיעה בציוד או בתוצרת יכולה להיעשות בזדון – וונדליזם לשמו, אך גם בשוגג בשל חוסר מודעות.
עומסי מבקרים
לעיתים השבילים מטוילים מאוד, או מקושרים לאתרים במרחב החקלאי, שאינם ערוכים לקלוט מבקרים רבים כל כך.
כתוצאה מכך – נוצרים עומסים בדרכים במרחב הכפרי, הן עומסי תנועה והן עומסי חניה, כולל חסימה של דרכי הגעה ליישוב וכניסות ליישוב.
לדוגמא, בהרי יהודה ישנם מעיינות רבים המושכים מבקרים מסוגים שונים: חרדים המעוניינים לטבול, צעירים, וכדומה.
אתרים אחרים הינם אתרים היסטוריים, כולל אתרי תפילה מוסלמיים המושכים קבוצות מתפללים ממגזר זה.
העומסים הגדולים, בסמוך לשטחי המגורים, ללא מענה מתאים לתנועה ולחניה, עשויים להביא לכך שהיישובים הכפריים מסוימים יגדרו אתרים הנמצאים בשטחיהם וימנעו כניסת מבקרים למקום.
אותו דבר בתקופת הפריחות – פסטיבלים כמו "דרום אדום" או פסטיבלי פריחה אחרים, גורמים לעומס רב מאוד על השטחים החקלאים בתקופה זו, וגורמים להרס רב ולפגיעה באיכות החיים של המקומיים.
מה עושים ?
באים לראות ולחוות טבע, אך לא נכנסים למקומות מגודרים, לא חונים בשולי הדרכים, לא מקצרים את הדרך או עוקפים את העומסים במעבר פולשני של רכבי שטח בתוך השדות, לא קוטפים ולא אוספים תוצרת חקלאית של מישהו אחר!
מכבדים את הטבע, את החקלאים ואת התושבים.
בדיוק כמו שהייתם מצפים שיכבדו את המקום / שכונה / בית שלכם אם היו מגיעים אורחים.
מדריך להקמת שביל טיול בשטח חקלאי - פניה לרשויות
בשונה מהמצב בארצות אחרות, נראה שבישראל הקמתם של שבילי טיול בסמוך לשטחים חקלאיים איננה מוסדרת על ידי תשתית חוקית או מנהלית אחרת.
בפרט אין הסדרה של מערכת היחסים בין החקלאים והמטיילים, העלולה להיות כרוכה בקונפליקטים מסוגים שונים.
העדר ההסדרה הנוכחית מביא, בין היתר, לפעולות מגנניות מצד החקלאים, כגון חסימת דרכי טיול, המביאות בתורן להתמרמרות בקרב המטיילים.
הסדרה מתאימה יותר היתה יכולה למתן חלק מהקונפליקטים הללו.
בפיתוח שבילי טיול בשטחים חקלאיים יש למצוא את האיזון המתאים בין זכויותיהם של החקלאים לעבד את שדותיהם באופן מיטבי, להפיק את פרנסתם ולא להיות חשופים לפגיעה ברכושם, לגניבות, או חשיפה לתביעות משפטיות; לבין זכות הציבור להינות מן השטחים הפתוחים וזכויותיהם של המטיילים ליהנות מהמרחב החקלאי, השקט, הנוף הירוק, האוויר הפתוח, ביקור באתרים שונים ומעצם הטיול והפעילות הגופנית עצמה.
רעיונות לפעולה
כותבי הדוח המרתק הזה כתבו כמה הצעות לפעולה של הרשויות:
לקדם תוכניות המתוות שבילי טיול במרחב הכפרי, לפתח ולתפעל את שבילי הטיול בשטח החקלאי באופן משתף, שקוף ומוסדר עם החקלאים ועם נציגי התיירנים, להגדיר את מערך האחריות בין החקלאי, הרשויות והמטיילים, להביא למעורבות גדלה של הרשויות בהקמת שבילים, ובפרט בתפעולם השוטף. יש לזכור כי הטיול בשטח החקלאי הינו מוצר ציבורי ולכן הרשויות הציבוריות צריכות לספק אותו ועוד.
כל זה טוב ויפה, והלוואי שהרשויות המקומיות והלאומיות ירימו את הכפפה ויעשו זאת.
אבל עד אז, יש גם לנו, המטיילים, מה לעשות.
קוד אתי למטייל בטבע
בינתיים ניתן לייצר קוד אתי למטייל.
מעין מדריך תפעולי "טיול בשטחים חקלאיים".
זה קיים במדינות רבות בעולם, ובסך הכל לא מדובר ב"תורה מסיני", קצת common sense, קצת רצון ותשומת לב ונוכל כולנו ליהנות מטבע מרהיב מבלי ליצור נזקים.
דוגמא למדריך כזה – תראו כמה פשוט ליישם:
♥ המטייל יכבד את השימושים החקלאיים הסמוכים לשביל ואת המרחב הפתוח, בשמירה על השטחים החקלאיים, על גידוליהם ומתקניהם, שמירה על החי והצומח, ומגוון מאפייני השטח החקלאי והפתוח
♥ על המטייל לזכור כי השטח החקלאי הינו מקום עבודתם של החקלאים – להיזהר ממפגש עם כלים חקלאיים בעבודתם, ולהישמע לשילוט ולאזהרות בטיחות בדבר ריסוסים, מי קולחין ונושאים אחרים הקשורים בפעילות החקלאית.
♥ יש לכבד את משתמשי השביל האחרים
♥ יש ללכת רק על השבילים, לא להסתובב בשטח החקלאי
♥ לא לקטוף תוצרת חקלאית
♥ לא לפגוע בציוד חקלאי
♥ לא להתקרב לכלים חקלאיים
♥ לא לשתות מברזים המסומנים כמי קולחין
♥ לא להתקרב לחיות במרעה
♥ לקשור כלבים ברצועה
♥ לא להשליך פסולת בשטח
♥ לכבד את הפרטיות של החקלאים ותושבי הכפר
♥ לא להבעיר אש
♥ אם פתחת שער – סגור אותו אחריך
♥ אין לפגוע בגדרות, בחממות או במתקנים אחרים בשטח החקלאי.
את הקוד האתי יש להציג בשלטים לאורך השביל, וכן במפות שבילים ומפות תיירותיות וחומר פרסומי אחר, וכן באמצעות פוסטרים בשירותי התיירות השונים.
דוגמאות מהעולם
בדיוק אותו "קוד אתי" מופיע על שלטים במרחבים כפריים בעולם:
דוגמא מקנדה:
- השאר על השבילים, אל תטייל בשדות החקלאיים
- אל תיגע בשערים ואל תתקרב לחיות במרעה
- שמור על התנהגותם של כלבים
- עזור למנוע שריפות, ונדליזם, ונזק מסוגים נוספים
- היזהר מרכבים וכלים חקלאיים
- אל תשאיר פסולת בשטח, נסה למנוע פיזור עשבים ומחלות
- התכונן מראש לכך שלא תמיד יהיו מתקני שירות לאורך השביל
- כבד את האנשים המתגוררים באזור – משפחות החקלאים, ורכוש פרטי
- תמוך בפרנסת החקלאים
- שמור על "כללי השביל"
ובאנגליה זה נראה ככה :
קוד לציבור:
- כבד אנשים אחרים
– התחשב בקהילות המקומיות ובאנשים אחרים הנהנים מהמרחב הפתוח
– השאר שערים ורכוש כפי שאתה מוצא אותם ולך רק בשבילים, אלא אם כן מצויין כי המרחב פתוח לציבור
- שמור על הסביבה הטבעית
– אל תשאיר עקבות של הביקור שלך וקח את הפסולת שלך איתך
– שמור על כלבים תחת שליטה
- תהנה מהמרחב הפתוח
– תכנן את ביקורך והיה מוכן אליו
– ציית לשלטים ולהנחיות מקומיות.
תכלס
נו, מסובך כך כך?
נכון שלא???
בשבת הבאה לפני שיוצאים לטיול בשטחים חקלאיים, מכינים שלט, רושמים עליו את קוד ההתנהגות, מסבירים לילדים באוטו, משחקים איתם משחק שינון נושא פרסים (פירות מהסופר השכונתי), ועוזרים להפיץ את הבשורה לעולם.
"כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה בְּשׁוּלֵי-הָעִיר הִיא
שֶׁטַח בָּר מְגֻּדָּר וְאֵזוֹר רָשׁוּם!"
עוד על מחקר ומושגים בתיירות תוכלו לקרוא פה.
פוסט מעניין וחשוב. הקמפיין של החברה להגנת הטבע היה אחד המוצלחים ever אולי זה הזמן לצאת בקמפיין חדש…ואני רואה שהבלוגרים של הטיולים כבר התחילו בזה לאחרונה. האוכלוסיה של המטיילים מאוד גדלה וכנראה באמת צריך ריענון רציני וכתיבת קוד התנהגות זה רעיון מקסים. את הסיפור על כתיבת השיר לא הכרתי אבל אם יצליחו לעשות שינוי ביחס לשמירת הטבע כמו שעשו עם ההטרדות המניות זה יהיה מעולה.
ME TOO של הטבע, סטארט אפ. תודה תמר על התגובה. נושא חשוב ביותר ועם מודעות ממש נמוכה. ההתיחסות הפרועה של חלק מהמטיילים לפרנסה הקשה של האחר זועקת לשמים. זה מרגיז אותי כל פעם מחדש.
פוסט משובח כתוב מענין והלוואי ויעודד ויעורר מודעות
תודה ניני. אמן!
פוסט מעניין וחשוב מעין כמוהו על החיבור המתבקש בין האדם והטבע עם הרבה כבוד ולא והשתלטות.
תודה אורית. זה באמת חשוב מאוד