יום קסום בעמק יזרעאל
הדימוי הראשון שעולה לי בראש בהקשר של הסיור שערכתי באזור עמק יזרעאל הוא מקרמה.
למה מקרמה?
כי זוהי למעשה יצירת אומנות שאוספת קווצות של חוטים, קושרת אותם במקצועיות ויסודיות והופכת אותם לתמונת מופת שעומדת בפני עצמה.
ככה אני מרגישה לגבי המפגש שלי עם העמק, עם האנשים בו, או למעשה הנשים בו, היופי, היצירתיות, שיתופי הפעולה, הקשרים שנוצרו, החיבורים שנרקמו, והעמידה בסופו של יום אל מול תמונה שהיא קסם.
יצירת מופת של טבע, נוף ואנושיות.
זרעי חורף, נישאים ברוח
הקשר הראשון, או אולי הזרע הראשון שהתעופף לו ברוח ונטמן באדמת העמק, נוצר בבוקר שבת, בעצירת קפה בדרך לגולן, כפי שכתבתי בפוסט צל עץ תמר ואור ירח.
בעצירה המקרית הזו, יש שיאמרו ששום דבר אינו מקרי, פגשתי את סמדי בקפה שלה על הגבעה בכניסה לקיבוץ הסוללים – קפה 79.
עוד ארחיב על המקום הזה בהמשך הפוסט, אבל הזרע הזה, קצה החוט, הקשר, החיבור הזה שנוצר באותה שבת, גדל לעץ עתיר ענפים, עלים ופריחה, שפירותיו המתוקים הם "סיור – סיקור" מספר שלוש בעמק יזרעאל.
הקשר הבא בתמונת המקרמה היה עם ג'וד ויינמן המופלאה, שגם על המקום שלה עוד ארחיב בהמשך, שקשרה עוד כמה חוטים וחיברה עוד קצוות, קודם עם לי בן אפרים (נכון, גם עליה תקראו מיד) ואחר כך עם גורמים במועצה האזורית, עם בעלות עסקים קטנים, יצירתיים ומרהיבים בעמק וככה, לאט לאט ובעבודה מחושבת ומדויקת, נוצרה תמונת עמק יזרעאל אל מול עיני המשתהות, ואל מול עיני חבורת הבלוגרים שרתמתי אלי ליום הזה.
הגשם חלף עבר
נפגשנו ביום עם תחזית לסערה (שלמזלנו לא התממשה) בתחנת הרכבת בכפר ברוך, אי שם ליד מגדל העמק.
בדרך עוד היו לי גשמים ושמים אפורים, אבל היקום היה לגמרי אתנו וכשהגענו לתחנה כבר הציצה השמש מבעד לעננים, והבנתי בלבי שהולך להיות לנו משהו מיוחד במינו.
נסענו לקיבוץ מזרע.
לראשונה ב"פעם שניה"
התחנה הראשונה היתה בחנות "פעם שניה" של לילי ועוזי שמש.
החנות הזאת היא משהו מיוחד במינו. היא נולדה מתוך החיבה העמוקה של בעלת העסק לשווקי יום ראשון באירופה וזה גם נראה ככה.
אוספים מרהיבים של חפצים מפעם. הכל מהכל. חוויה לכל אוהבי הווינטג' למיניהם גם לאלה שסתם אוהבים לראות מה היה פה פעם.
לילי, מורה לאומנות בעברה, שהסתובבה בעולם, החליטה שזה מה שהיא אוהבת וזה מה שהיא רוצה לעושות והקימה את החנות הזאת במו ידיה.
אחת לשנה היא נוסעת לשבועיים לבלגיה, ממלאה מכולה בכל טוב ומביאה עד אלינו את כל היופי הזה.
אבל זה לא הספיק לה, ולכן אחת לחודש, כל שבת שלישית בחודש, או לדבריה – "תפתחו לוח שנה, תראו מתי מתחיל החודש, תספרו שבת שלישית, ואז"… היא עורכת בחנות שלה וברחבה שלידה שוק יום ראשון אמתי, עם שלושים סוחרי יד שניה ועתיקות שבאים באופן קבוע ופורסים את מרכולתם.
בקיצור, חייבת להגיע.
הולכת לראות ביומן מתי יוצאת שבת שלישית בחודש.
החנות עצמה פתוחה כל סוף שבוע וכן באמצע השבוע בתיאום מראש עם לילי.
אוצרות מפעם
חגיגה לאוהבי הוינטג' והעתיקות
גלגולו של בגד
מחנות "פעם שניה", עברנו בשלושה צעדים קלילים לחנות יד שניה נוספת, ממש באותה רחבה "גילגול".
זוהי חנות שמתמקדת בביגוד והנעלה יד שניה.
החנות בנויה בתוך בניין שהיה פעם אסם, ומעוצבת בהתאם, המון אלמנטים מקוריים עם נגיעות עיצוביות חדשות.
גילת פולק, בעלת החנות מספרת על חיבתה לבגדי יד שניה, על תחושת ותאוות הילדות שלה להתלבש כרצונה אל מול הנוקשות הקיבוצית של פעם.
טוב נו, כמובן שכל הקיבוצניקיות שהינו שם, בעבר ובהווה, התגלגלנו לשיחה על הנושא הדי כאוב הזה של הביגוד בילדותנו.
…"איך קראו לזה בקיבוץ שלך? אצלנו קראו לזה "מדידות"…."
פעמיים בשנה, הולכים לקומונה או למחסן הבגדים, מחפשים מה מתאים למידותיך מתוך ערמות הבגדים שניצבות שם, שעברו כבר כמה דורות של לובשים ולובשות, ובוחרים בהתאם לרשימת כמויות נוקשה, את מה שמתאים לך היום.
אז גילת תמיד רצתה להתלבש מעט אחרת, להוסיף צבע ונגיעות משל עצמה, ואת זה היא מגשימה היום בחנות הנהדרת שלה במזרע.
מצאתי חולצת "שבועות" קלאסית, רכשתי אותה מיד, מבלי למדוד תמורת 35 ₪, ונראה לי אני (או הבת שלי) מסודרות לחג הקיבוצי הזה.
המוצרים עתיקים, העיצוב חדשני
שבילים ומורשת
בצער רב נפרדנו ממתחם העתיקות והוינטג' במזרע והמשכנו לתחנה הבאה.
נסענו לבית הקברות בנהלל.
זאת היתה התחנה שסימלה עבורי את המורשת, החיבור לטבע, הגבורה של העמק.
בבית הקברות פגשנו את תת אלוף במיל' רמי בן אפרים. יש לו מלא תארים צבאיים שאני לא זוכרת כרגע אבל הם מכובדים ביותר, וקשר הדוק למשפחת רמון, שליד קבריה ישבנו לקבל הסברים.
המקום עצמו מעורר עצב קשה מנשוא.
אבל גם תחושת גאווה.
תחושה של מצוינות.
של אומץ, נחישות והגשמה.
שמענו קצת על קורות המשפחה הגיבורה הזאת, אך בעיקר שמענו על שביל.
"מהשומר הראשון לאסטרונאוט הראשון", כך נקרא השביל הזה, שלמעשה מתחיל בכרמל, באנדרטה לזכר ליאור ויונתן, שני טייסים שנפלו שם בתאונת אימונים, ויורד עד לבית הקבורות בנהלל, שם קבור אילן רמון.
זהו שביל של 24 ק"מ שמסומן במפות, המהווה פלטפורמה להכרת האזור הן מבחינת הטבע שבו והן מבחינת נקודות העצירה שיש בו שמשקפים תרבות, ספרות, שירה, סיפורי תנ"ך וסיפורי מורשת וגבורה.
עוד פרטים על השביל הזה, אפשר לקרוא בכתבה הזאת.
מיד חיברתי בין תא"ל רמי בן אפרים לקבוצת הרוכבים של בעלי, ואני ממש מקווה שהם יצאו לטיול הזה ממש בקרוב.
זאת נראית לי יוזמה כל כך מבורכת, מעשירה, מלאת תוכן וערך מוסף, וכמובן המסלול והנוף שבו בדיוק בימים אלה של האביב, נראים לי חוויה מנצחת.
כמובן שלא חייבים ללכת או לנסוע את כל השביל בבת אחת, ואני כבר מחכה לחוויות של הרוכבים ולתובנות שלהם לגבי מה אפשר וכדאי לעשות מתוכו ברגל. כמו שאני אוהבת.
אירוח בתפירה אישית
מבית הקברות המשכנו להפוגה והתאווררות בארוחת צהרים, בביתם של רמי ולי בן אפרים.
זה היה לגמרי במקום מבחינת הצורך של כולנו בשינוי אווירה.
חווינו שם שינוי אווירה מיוחד במינו.
קשה קצת להסביר מה לי ושותפתה נורית עושות, כי נראה לי שהן עצמן מעדיפות להשאיר את כל ההגדרות והמגירות בצד, ולא להיות תחת שום מטרייה מוכרת או מוגדרת.
בגדול, גם לי וגם נורית נשואות לאנשי כוחות הביטחון של חיל האוויר (מה שנקרא טייסים..) והיו במסגרת זאת בשליחויות של נספחות צבאית במדינות שונות. לי בסינגפור ונורית בארצות הברית.
ככאלה, הן התבקשו, או רצו, או נאלצו, לארח משלחות רמות דרג לארוחות ומפגשים חשובים.
שתיהן באות מתחומי העיצוב ובעלות תארים בתחומים אלה. יחד עם חיבתן לאסתטיקה, עיצוב ויצירה, הן בנו מעין קונספט חדשני של אירוח בבתיהן.
זהו אירוח מסוג אחר.
תפור אישית למידות המזמין, הן מבחינת התפריט, והן מבחינת התוכן.
פינות בבית משפחת בן אפרים
אירוח ביתי ומעוצב
לי ונורית מציעות את ביתן לאירוח, מכינות את האוכל ואם צריך גם את התוכנית ולמעשה מאפשרות ללקוח לארח את האירוע שלו, כשהוא פנוי ממטלות תפעוליות.
זה יכול להתאים לאירועים משפחתיים, חברתיים או עסקיים שמחפשים משהו אחר, שונה, מיוחד. מסגרת שתאפשר להם לערוך אירוע או מפגש, כשהם המארחים אך לא בביתם ולא הם שעובדים קשה בשביל זה.
והבית, הו הבית… איך זה יתכן שאנשים באמת גרים במקומות כאלה?
"ממגזין" זאת הגדרה קטנה ונדושה לבית הזה.
לי, שהיא כאמור יוצרת בכל רמ"ח אבריה, עיצבה בית שלא ראיתי כמותו.
מעין חיבור של יופי, אסתטיקה, חום, אנושיות, כל דבר במקום ומונח בול, אבל רואים שחיים שם, הכי לא מוזיאון.
אין לי מילים להסביר את זה. רק רוצה כזה גם.
מוזמנים להכנס לדף האינסטגרם שלה leebenefraim, ולהיווכח בעצמכם.
ארוחת צהרים מעוצבת לעילא, יצירתית, נהדרת.
אכלנו ארוחת צהרים מיוחדת ברוח הבית, בעליו, והיצירתיות של לי ונורית, שגם היא מעצבת פנים, מארחת, אופה ומבשלת ומה לא.
אם חשקה נפשכם במשהו מסוג אחר – דברו איתן.
המקום אינו פתוח לקהל הרחב, ואין קונספט אחיד או קבוע.
זה באמת מוצר ייחודי ומיוחד, חדשני, יצירתי, המכוון הכי גבוה שאפשר, יחד עם התחושה הכי ביתית ומזמינה.
שעטנז משובח.
נחנו, אכלנו, התרשמנו והמשכנו לתחנה הבאה – "עליית הגג של ג'וד" בקיבוץ הסוללים.
לגור בתוך גלריה
בגלריה כל פינה מעוצבת בהקפדה
"בעליית הגג של ג'וד" כבר ביקרתי מספר פעמים, וגם כתבתי על זה, אבל זה מסוג במקומות שפשוט בא לך לחזור אליהם שוב ושוב ושוב.
קודם כל כי ג'וד מקסימה.
והמקום הזה הוא היא.
והוא מקסים ברמות אחרות.
ויש בו אווירה של נחת. ויופי. ורוחב לב. ועשייה. ונתינה.
ברוח היום, גם ל"עליית הגג של ג'וד" אין הגדרה אחת מוכרת ומוסדרת שניתן לתייג תחת איזה שהיא קטגוריה. הוא גם וגם.
גם גלריה משגעת של חפצי נוי ואביזרים לבית, יצירות אומנות והום סטיילינג.
גם צימר שאפשר ללון בו, ממש בתוך הגלריה, מוקפים בכל היופי זה.
תהיתי לעצמי מה הייתי רוצה שם יותר, להירדם במיטה המזמינה בחדר השינה, או לא לישון בכלל ורק לבדוק ולחמוד את מה שמוצג שם.
זהו גם מקום מפגש. נערכות בו סדנאות, הרצאות, מפגשים רשמיים וכאלה שפחות, נרקמים בו חיבורים ונוצרים בו קשרים שאי אפשר להתיר.
מקרמה לנצח נצחים.
יש שם אהבה.
לאדם, ללב, ליצירה, לעשייה, להגשמה.
אלה לא סתם מילים. זה פשוט ככה ולא תוכלו להבין את זה עד שלא תגיעו לשם.
אז תעשו לעצמכם טובה ותיסעו אליה. (עוד פרטים בדף הפייסבוק )
מבטיחה שלא תתאכזבו.
איך אפשר לבחור???
זה הרגע לקפה ומתוקים
עכשיו, כשאתם בדרך אליה, ממש בכניסה או ביציאה מהקיבוץ, תעצרו אצל סמדי וירון.
זאת היתה הנקודה הבאה שלנו וכפי שאמרתי קודם – שם הכל התחיל.
בשעת אחר הצהרים כשהגענו לסמדי וירון ולקפה שלהם "קפה 79", אחרי יום שכפי שאתם רואים כבר היה עמוס בכל טוב, והעיניים עייפות מכל היופי, הקפה והקינוחים שם היו פשוט מחויבי מציאות.
יושבים בחוץ, על גבעה קטנה, מול הנוף של העמק, עם עצי כליל החורש הפורחים והאוויר הצלול ונהנים מקפה איכותי ומשהו מתוק ומענג.
אין, ולא צריך, יותר מזה.
לפעמים הפשוט הזה, והפתוח הזה, זה כל מה שבן אדם צריך.
סמדי וירון פתחו את בית הקפה שלהם על הגבעה לפני כמה שנים, והמקום לא נח לרגע.
הוא ממוקם בצומת מרכזי של שבילי הליכה, ריצה ואופניים ומהווה נקודת מפגש לקהלים שונים שמכורים למקום.
עוצרים בו ספורטאים, מטיילים, חבר'ה צעירים שקמו מאוחר בסופ"ש, משפחות שרוצות קצת להירגע ולנוח. כולם.
הוא פתוח כל יום! שבעה ימים בשבוע! (מלבד בימי סערה) מהבוקר עד הצהרים בחורף, והחל מתקופת סוף האביב גם כל יום אחר הצהרים ועד הלילה.
פשוט עצירת חובה לכל אחד.
שוב ניכרת אהבת האדם, הטבע והנתינה.
אלה דברים שכשיש בך, הם מיד עוברים לסובבים אותך.
לסמדי וירון יש מזה בשפע, וזה מסתובב שם באוויר כמו וירוס מדבק מהסוג הכי חיובי שקיים.
לא עצרתם – הפסדתם. באחריות!
אוויר צלול, קפה משובח, אווירה טובה – זה המתכון המנצח של "קפה 79"
על יצירה והשראה
נשארה לנו עוד תחנה אחת. כבר היה קשה להכיל את הכל, אבל היות וידעתי מה מצפה לנו לא הייתי מודאגת כלל.
ידעתי שכולם יעופו על המקום האחרון כי גם הוא קסם מיוחד במינו, מהדברים שלא פוגשים כל יום ושנכנסים עמוק ללב.
"מקום השראה" באלוני אבא.
מה שלא אומר ואיך שלא אתאר את המקום הזה, לא ישקף את מה שיש בו.
בנין טמפלרי עתיק ומרהיב, בן שלוש קומות שכולו יצירה.
התחלנו מקומת הכניסה, בו פועל בית קפה מהסוג הקסום הזה שרואים בעיקר בחו"ל, עם חצר פורחת ואוירה כפרית.
ממנו יורדים כמה מדרגות לחלל בית הקפה שמארח גם פעילות רבה של הרצאות, סדנאות, הופעות וכל טוב.
העצוב שם מרטיט.
אי אפשר להירגע.
ואז פונים שמאלה לתוך פתח קטן ושם יש חנות שמוכרת יצירה ואומנות, בעיקר מקומית.
היופי בהתגלמותו.
רוצה הכל!!!!
לא קניתי כלום. אוף. אחר כך אני תמיד מצטערת. גם הפעם.
טוב נו, יש סיבה לחזור גם לשם.
אוצרות קסומים שניתן לרכוש
בקיצור, שתי אומניות יוצרות: שירלי ברלב ויפעת גולן, שגרות במושב ורצו לצאת מהבית כדי ליצור בשקט הפכו את הבית הזה לאוצר. הן חברו לעוד כמה אומניות וביחד ולחוד הן עובדות שם.
בקומות העליונות יש לכל אחת מהן סטודיו בו היא יוצרת את עבודותיה, בקומה התחתונה הן מציגות ומוכרות את היצירה, ובעיקר עושות טוב לעצמן ולסביבה.
לסיום וסכום היום ערכנו סדנת יצירה מתבקשת עם שירלי, אומנית מיקס מדיה, והיה כל כך כייף.
סיום מושלם ליום הזה.
סיום היום בהתנסות ביצירת תמונת "מיקס מדיה" בהנחיית שירלי
פרובנס, טוסקנה, עמק יזרעאל
העמק הוא חלום. זה לא אני אמרתי, אבל אני לגמרי מסכימה.
לצערי הוא לא נתפס עדיין במודעות שלנו כיעד תיירותי בפני עצמו אלא כמשהו "על הדרך".
אני חושבת זאת טעות שחייבת תיקון.
זהו יעד נהדר!
יש בו הכל – טבע, מסלולים, אטרקציות, פינות חמד, יצירה, אומנות, וכמובן אוכל, שתיה ואירוח.
בסיור הזה שמנו דגש רק על קמצוץ ממה שיש לאזור להציע.
תמונת המקרמה שלו רחבה בהרבה, ומשלבת עוד חוטים, קשרים והקשרים רבים.
צאו לעמק והרחיבו לבכם.
את כל נקודות המבט השונות על היום שלנו בעמק יזרעאל אפשר לקרוא פה.
מידע נרחב על מושב ציפורי, שנמצא בלב העמק, בפוסט ראיתי ציפורי רבת יופי וגם בהמלצות של מקומית – ציפורי.
והפרחים ל...
כאמור, זהו הסיור שלישי שלי במסגרת המיזם "סיור – סיקור" שמטרתו חשיפה של אתרי תיירות קטנים, פרטיים ומיוחדים בעזרת בלוגרים מתחומים שונים.
יום כזה מתאפשר רק בזכות ההבנה של הכח שלנו, הבלוגרים, כמפיצי בשורה וספקי תוכן איכותי לקוראים שלנו.
תודה מקרב לב למי שהאמין בנו ופתח את דלתו וליבו לארח אותנו ביום המרגש הזה:
ג'וד ויינמן, סמדי הרשקוביץ ולי בן אפרים – שאירגנו לנו יום מיוחד במינו.
"מועצה אזורית עמק יזרעאל" ו"מעברים בעמק", אשר לקחו חלק משמעותי ביום הזה, תמכו, סייעו ואף שלחו נציגה שהתלוותה אלינו, והוסיפה תובנות ורקע על כל מה שקורה בעמק.
ולכם – חברי לתחום – בלעדיכם, ובלי ההענות הנהדרת שלכם והנכונות לעזור לי במלאכת החשיפה והסיקור – שום דבר לא היה קורה.
ובחזרה לתמונה המקרמה:
ככה נוצרים קשרים, ככה נוצרים חיבורים, ככה יוצרים יחד תמונת מופת שגדולה אלפי מונים מסכום חלקיה.
תודה.
נוסעת באוטובוס לכיוון תחנת הרכבת כדי לנסוע להדריך, וקוראת את הפוסט שלך ובולעת כל מילה! אכן עשיתן סיור שווה במיוחד במקום שכולו חלום, והצלחת להעביר את חווית המקומות האלה בצורה מרהיבה!
תודה ורד. מקווה שיגיע היום שאת תדריכי אותנו ביום כזה. כייף לך שאת גרה בחלום הזה.
תודה רבה על הסיור ועל הפוסט! האיזור מהמם ונחשפתי דרכך ליזמות תיירותית יזרעאלית חדשה, שלא ידעתי על קיומה ?
תודה עופר. היה כייף ביחד. שמחה שנחשפת ומחכה להחשף לתמונות שלך
עינת, את כותבת כל כך יפה, חי, מוחשי, משעשע…אהבתי את הדימוי של המקרמה ועוד יותר התלהבתי מהמשפט שלך "מקרמה לנצח נצחים". מקווה שזה גם מתאר את הקשר בינינו, שהתחיל מקשר אחד פשוט והתגלגל לשלל קשרים מסועפים יותר….(ובאמצע חרוזים צבעוניים).
מעניין לקרוא על הסיור לעמק יזרעאל דרך עיניך – ראית במקביל גם את המקומות וגם אותנו, בדיוק כמו בסיור עצמו.
תודה מיכלי, את נהדרת. הקשר שלנו לגמרי לנצח נצחים ומלא בחרוזים. אוהבת אותך ותודה על הכל.
עינת יקרה,
את ואני זה מקרמה לנצח נצחים.
תודה לך שהאמנת בנו, שהטלת עלינו את המשימה הזאת, עם שליחות עצומה.
לפזר את קסם החלום בפני העולם באמצעות קבוצה איכותית של בלוגר/יות.
זאת היתה, איך לומר, רק טעימה מתוך אוקיינוס של שבילים שיש לעמק להציע.
מצפה לבאות.
אוהבת, ג'וד
תודה ג'וד. מחכה לטבוע באוקיינוס שלכם.איתך באש ובמים, לנצח נצחים
עינת איזה כיף לקרוא אותך, פוסט של מילים רעננות ושל העמק הכל כך יפה הזה. היטבת לתאר אותו, אהבתי מאוד את דימוי המקרמה… כל כך נכון.
התאהבתי בו מזמן ולשמחתי יש לי שם לא מעט נשים שאהובות עליי מאוד, הן מספקות לי תירוץ נפלא לבקר בו מדי פעם. אחת מהן זו כמובן ג'וד המקסימה שהיא עבורי סמן ימני בדיוק למה שכתבת כאן.
להפוך את העמק למקום שלא תלוי בדבר, יעד שעומד בפני עצמו ובהחלט יש לו על מה. לא רק מקום "על הדרך".
נשמע שהיה סיור שווה במיוחד, מקומות ואנשים מעוררי השראה והרבה מעבר.
וממני אלייך, את עושה דברים נהדרים! במסירות, במחשבה תחילה, בחיבורים, ביצירתיות, באהבה לדבר… ועמוק מהלב.
כמה לא מקרי שבהקשר שלך עולה לי גם המילה מקרמה…
– אל תפסיקי.
תודה תמרי. העמק על אנשיו ונופיו מקסימים ומרגשים. וגם את. תודה על מילותיך החמות. ממשיכה בדרכי בכל הכח. מקווה שבפעם הבאה תוכלי להצטרף.
עינת הפוסט שלך ככ מקסים, ככ לבבי ושמח. העברת נהדר את החוויה שלנו, ואני מודה לך שהייתי שותפה ליום הזה ולמקום הזה. העמק הוא באמת חלום, כמו שכתוב בשיר. האנשים החמים והמזמינים, המקומות היפים והיצירתיות. חווינו לא מעט דברים ביום הזה, והפוסט שלך רק עושה חשק לנסוע לשם שוב. תודה על היום המיוחד ככ.
תודה ציפי. היתה חוויה נהדרת ואני שמחה שזה עובר בפוסט. לחיי הסיורים הבאים.
אני קוראת ושומעת אותך מדברת. כל כך את: קולחת, מדויקת, משעשעת ובעיקר – מצליחה להעביר את האהבה לדבר ואת להט העשייה. פגשנו נשים ואנשים שהצליחו להעביר לנו ברוחם ובמילותיהם את רוח העמק והדביקו אותנו ברצון ובתשוקה להפיץ את בשורתו.
תודה מלי, כייף לשמוע שאני מצליחה לבדר לכתוב באותו אופן. בעיניי זה מעיד על כנות ויושרה, ואני ממש רוצה שכך יראו אותי. נפגש בהמשך הדרך.
עינת, את כותבת בכל כך הרבה חום ורצון לנתינה על העמק הירוק והיפה שלנו, ומביאה אתך שפע של רוח טובה, וזה מקסים. גם אני לא ידעתי שכל האוצרות האלה נמצאים אצלנו ושמחתי לגלות אותם בסיור שיזמת שכולו יופי צרוף ופינוקים.
איזה כייף לגלות דברים חדשים ממש קרוב לבית. תודה זיוה, העמק שלכם קסום וזה הזמן שכולם ידעו זאת.
רשומה נפלאה על מיזם משובח וההתלהבות שלך מדבקת. על קשרים וקורים ומקרמה והכל מתחבר לאחד.
מאד אהבתי את התיאורים שלך והסיורים שלך קסומים ומיוחדים. כיף להיות חלק מהם.
תודה ניני. שמחה שאהבת. נמשיך להפגש בעוד סיורים קסומים ומפרים
עינת, איזה פוסט נפלא, אני פה בבריכה בריו קוראת את הפוסט ונזכרת ביום המיוחד שעבר עלינו רק לפני כמה ימים.
את אומנית בחיבורים בין אנשים וזה כל כך מורגש בכתיבה שלך.
תודה על המיזם המעולה שלך סיור-סיקור, מחכה לסיור הבא.
תודה ויקי. נראה לי שזאת פעם ראשונה שמישהו קורא פוסט שלי בבריכה בריו. עוד הישג לרשימה. תודה שבאת לשמחה שנהנית. נפגש בהמשך
עינת, את כותבת כל כך יפה!!! תענוג לקרוא.
העברת קסם במילותייך. שמחנו על הביקור מאוד ותודה על המלים החמות.
תודה רבה יפעת. המקום שלכן נהדר, ואני עוד אחזור לבקר. תודה שפתחתן ביתכן ולבכן אלינו.
עינת, איזה שפע של מילים טובות ומפרגנות שפיזרת בפוסט שלך, לעמק, לנופיו ולאנשיו. גם לאנשים שגרמו ליום הזה לקרות. עבורי הסיור היה מרתק ואיפשר לי הצצה לחייהן של נשים שחיות שם בעמק, מקימות מיזמים ולמעשה "יוצרות את עצמן מחדש". גם אנחנו כבלוגרים מנסים, כל אחד בדרכו, ליצור שיח אחר על תיירות, על מקום, על החווייה שהוא מזמן כשמגיעים עם לב פתוח.
המיזם שלך נפלא, מעיד על הלב הפתוח שלך. מאחלת לך עוד ועוד סיקורים.
תודה רבה אילנה. לב פתוח ורחב זו מחמאה שמאוד משמחת אותי. מאוד נהנתי בעמק ושמחה שגם את. נפגש בהמשך הדרך
וואו עינת, ההתלהבות פשוט נשפכת ממך בפוסט הזה. עושה חשק לשידור חוזר 🙂
תודה יערה. עוד יהיו שידורים חוזרים.
תודה עינת על ההזמנה לסיור הנהדר הזה שרקמת. היה כיף גדול 🙂
תודה נועה שבאת ושכתבת.