סיור גרפיטי באתונה שמשלב אומנות רחוב, אוכל והסיפור אמיתי של העיר
מי שמלווה את האתר שלי "אלטר-נע-טיבה" לאורך זמן, בוודאי כבר מכיר את החיבור העמוק שלי לסיורים מודרכים ממוקדים. אני לא מדברת על סיורי האוטובוסים התיירותיים, אלא על סיורי נישה קצרים, בעיקר כאלו שמועברים על ידי מקומיים שחיים ונושמים את היעד ביום יום. בעיניי, זהו בדיוק ההבדל בין עמדה של "תייר" – כזה שבא רק לראות, להצטלם בנקודות פוטוגניות וליהנות מהמראות החיצוניים, לבין להיות "מטייל"(Traveler) שמנסה באמת להבין מה קורה מתחת לפני השטח, למה הדברים נראים ככה ואיך התושבים מרגישים.
לשמוע ממקור ראשון את הסיפור האותנטי של המקום הוא חשוב וכל תפיסת המסע שלי מתחדדת ומשתנה כשאני זוכה לקבל תיווך ממדריך מקומי על החיים האמיתיים ביעד, והמעבר בין ה"לפני" וה"אחרי" של הסיור הוא תמיד משמעותי. באתונה, בחרתי לצאת לסיור "גרפודיז" של חברת "גרפיטיול" הישראלית שעורכת סיורים גם בבירה היוונית. הסיור התגלה כאחד מנקודות השיא של הטיול שלי ביוון, והוא מציע שילוב מושלם ובלתי אמצעי בין שני תחומים יצריים ומלאי תשוקה: אומנות רחוב ואוכל מקומי.
נפגשים בפסירי: משמעות המילה Vazanizomai
נקודת המפגש שלנו בסיור באתונה הייתה בכיכר מונסטיראקי השוקקת שבשכונת פסירי. לא התעכבנו בכיכר ויצאנו מיד לרחובות שסביבה. מרווינה המדריכה שלנו – אדריכלית אתונאית צעירה ומתוקה, בעלת אנגלית מצוינת, פתחה לנו צוהר אל חיי העיר העכשוויים והסבירה לנו שבעבר פסירי נחשבה לשכונת שוליים מוזנחת ומסוכנת, אך כיום היא עברה תהליך התחדשות והפכה למרכז היפסטרי ותיירותי תוסס ומלא באווירה מגניבה.
מרווינה הראתה לנו את ההבדל המורפולוגי הבולט על הקירות. מצד אחד, ראינו יצירות ענק מרהיבות של אמנים בינלאומיים (כמו אומנים מברלין או מבאלי), מסוג העבודות המוזמנות שמצוירות במסגרת פסטיבלים, עם אישורים ופיגומים. אך ממש לצידן, היא הפנתה את תשומת ליבנו לכתובות מסוג אחר לחלוטין – כתובות גרפיטי שנכתבו ללא אישור, במהירות ובאישון לילה, ללא תנאים מקלים כמו פיגומים או מנוף. על אחד הבניינים החשופים בלטה המילה βαζανίζομαι. מרווינה הסבירה לנו שהמשמעות שלה היא "אני במשבר" או "אני בייסורים". מדובר במושג שבא מעולם המוזיקה העממית הרומנטית היוונית (שם הוא תיאר אהבה נכזבת), והפך לביטוי הפסיכולוגי הקולקטיבי של הכאב הלאומי תחת משטר הצנע והאבטלה המסיבית. הכתובת הזו צצה על אינספור קירות בעיר ומייצרת מעין דיאלוג ציבורי מתמשך, כמו קיר פייסבוק פתוח ברחוב.
ארוחת בוקר יוונית: הפשטות שבקולורי ובבורצ'ה
עברנו לאוכל, ככה מתנהל הסיור הזה וזה קסמו : קצת אומנות, ציורים וכתובות ואז אוכלים, והכל מלווה בהסברים מרתקים על אורח החיים היווני. מרווינה לקחה אותנו אל מאפייה מקומית ותיקה הפועלת מאז שנת 1965 המספקת מאפי בוקר טריים לכל הקיוסקים והדוכנים באזור באמצעות אופנועים קטנים עם תיבה מאחוריהם. שם למדנו שהיוונים נוהגים לאכול ארוחת ערב מאוחרת וכבדה, ולכן בבוקר הם מסתפקים בחטף קל ופחמימתי. המאכל הלאומי של הבוקר הוא ה Koulouri –קולורי בייגלה עגול, דק ופריך המצופה בכמות נדיבה של שומשום, אותו המקומיים אוכלים בדרך לעבודה לצד כוס קפה פרדו אספרסו קר.
משם המשכנו לטעום מאכל בוקר טיפוסי נוסף – ה-Bougatsa בורצ'ה / בוגאצה. מדובר במאפה שכבות עשיר מבצק פילו קריספי במיוחד (בדומה לבורקס, אך בעל קיפול ייחודי), המגיע בגרסה מלוחה עם גבינת פטה או בגרסה מתוקה עם קרם סולת חם, אבקת סוכר וקינמון. מרווינה לקחה אותנו לבית קפה מעולה שמתמחה במאפה הזה ופתוח 24 שעות ביממה. שתי הגרסאות היו מעולות, ולמחרת חזרנו לאכול בו שוב, ככה שזה כנראה היה באמת שווה. הטעמים הפשוטים והבסיסיים הללו הם חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית, והם משלימים בצורה מושלמת את התשוקה והצבעוניות שפגשנו על הקירות.
נגיעה ישראלית וגיבורי על כואבים בכיכר פטסירי
במהלך המשך השיטוט בסמטאות, שמחתי לגלות גם נוכחות ישראלית על הקירות האתונאיים. פגשנו עבודות פופ-ארט של האמן הישראלים האשטג תאג (#TAG), וכן ציורי שירה ברחוב של האמנית דינה שגב (שהיא גם מדריכת סיורי גרפיטי נהדרת שערכה לנו בעבר את הסיור המקסים בנתניה, שאפשר לקרוא עליו פה) מיהרתי לשלוח לדינה תמונה של היצירה שלה עם דש חם ישירות מאתונה.
אחת היצירות העוצמתיות ביותר שפגשנו בכיכר פטסירי מכונה "סופרמן". הציור, מעשה ידיו של אמן יווני, מציג דמויות בעלות חזות של גיבורי קומיקס עם פרצופים מחייכים באופן רחב ומודגש. מרווינה הסבירה לנו שהחיוכים הללו הם סאטירה נוקבת; מטרת האמן היא להראות שהעם היווני מחייך כלפי חוץ, נראה שמח ועליז במיוחד עבור התעשייה והתיירים, בעוד שמבפנים החברה כולה סובלת עמוק מהמשבר.
המשבר הזה אינו תיאורטי; מרווינה שיתפה אותנו בסיפורה האישי וסיפרה שלמרות שהיא מסיימת לימודי ארכיטקטורה, היא כנראה לא תוכל לעבוד בתחום מפני שאין כיום בנייה באתונה, ואם כבר מוצאים עבודה, היא תמורת שכר מינימום נמוך מאוד. ראינו גם יצירה חזקה המתארת צעירים ש"צפים" באוויר מעל גגות העיר – ביטוי ויזואלי למצוקה של דור שלם שמרגיש תלוש ואינו מצליח "לרדת לקרקע" ולהשתקע כלכלית בחיים מסודרים. הסיור לא נרתע גם מנושאים שנחשבים לטאבו בחברה היוונית השמרנית והדתית, כמו יצירה פרובוקטיבית של אישה מדממת. לא ברור האם היא במחזור, עברה הפלה, או לא בתולה יותר, אך ברור שהתמונה מעוררת חוסר נחת רב בקרב המקומיים, שכן הנושאים הללו מושתקים ואינם מדוברים שם בפומבי, גם לא בתוך הבית פנימה.
המהפכה של הרחוב הכחול: אומנות נגד ניצול
התחנה הבאה בסיור לקחה אותנו אל סמטה קטנה ומרשימה שכולה צבועה על רקע כחול והיא מלאה ביצירות יפהפיות. בעוד שהיום מדובר באזור פוטוגני שמושך אליו מטיילים רבים לצילום, ההיסטוריה שלו רחוקה מלהיות נקייה. בעבר הרחוב הזה היה זירה חשוכה, שנשלטה על ידי בתי בושת בלתי חוקיים ותעשיית מין ששגשגה בעקבות גלי ההגירה והעוני.
לפני מספר שנים, קבוצה של אמני רחוב ואקטיביסטים מקומיים החליטה לקחת את גורל המרחב בידיהם. הם השתלטו על הסמטה, צבעו אותה בכחול עמוק, דאגו לתאורה ומילאו את הקירות ביצירות המוחות נגד ניצול נשים וניצול מיני. התוצאה המרחבית הייתה מדהימה: הנוכחות של המטיילים והאומנות פשוט שינתה את הדינמיקה, הלקוחות פחדו להגיע ולהצטלם במקום (רק חסר להם שיצלמו אותם או שיפגשו שם איזה שכן), והפשיעה נדחקה החוצה. כיום נותר ברחוב רק בית בושת פעיל אחד, והקיר מולו נצבע כולו בלבן לבקשת הבעלים, כדי למנוע מתיירים לעמוד מול דלתם ולהפריע ללקוחות. הכי עצוב היה לגלות שאת הציור המחוק צייר אמן שהיה בן זוגה של מרווינה, והוא צייר לה שם ציור אהבה; הציור עצמו נמחק, אך שמה עדיין מופיע בפינה כעדות חיה.
חזרנו לתחילת הרחוב, ושם בפינה מקושקשת מאוד התנסינו ביצירת גרפיטי משלנו. למרווינה בתרמיל היו שבלונות (סטנסילים) של ציפורים ומכלי ספריי, וכל מי שרצה ריסס לעצמו ציפור קטנה על הקיר.
מחאה בינלאומית וזעקת הפליטים
המשכנו בסיור ופגשנו יצירות מופת של אומנים מקומיים ובינלאומיים מרחבי העולם, שרובן המוחלט באו להראות לנו משהו, למחות ולהעביר מסר משמעותי. הגרפיטי באתונה מאוד חזק ולא נועד רק ליפות את הסביבה. דוגמה מובהקת לכך היא ציור של איש הלכוד בתוך דג ענק, מעשה ידיו של אמן אוסטרי. היצירה הזו נוצרה בעקבות גל ההגירה המסיבי מסוריה, שהביא פליטים רבים לטבוע בים התיכון בדרכם אל החופש. במקום שהפליט יאכל את הדג כדי לשרוד, הדג בלע אותו בדרכו אל ביתו החדש בארץ המובטחת. לכל יצירה שעצרנו לידה יש סיפור ואמירה, וכששומעים אותם מפי צעירה מקומית, מבינים את התמונה כולה ואת עומק הזעקה.
שוב אוכלים: הטברנה שהחלה כמכולת
עברנו בשוק אוכל מקומי, עמוס בריחות עזים של תבלינים, נקניקים מבשר גמל וצמחי מרפא על שלל התוצרת שמפיקים מהם, ושוב שמענו הסברים אודות כל דבר, מתי ואיך משתמשים בו לצד טיפים ואנקדוטות מקומיות. לקראת צהריים, כשהבטן כבר התחילה לקרקר, הגענו לטברנה מיוחדת במינה בשם Pame Tsipouro Pame Kafeneio .
העיצוב של המקום היה מוזר ומרתק: על מדפי העץ לצד השולחנות הונחו בקבוקי חומרי ניקוי, אבקות כביסה, קופסאות שימורים ושאר מוצרי מכולת. מרווינה הסבירה לנו שהמקום פעל בעבר כחנות מכולת שכונתית קטנה. בעלת המקום חיפשה מקור פרנסה נוסף בימי המשבר והחלה למכור תבשילים ביתיים מעשה ידיה לקונים, עד שהדרישה הלכה וגברה והמכולת כולה הוסבה לטברנה המשגשגת שהיא כיום.
התיישבנו לטעימות של כמה מנות אופייניות: קולוקיתוקפטדס (לביבות זוקיני וגבינה פריכות), דומטוקפטדס (לביבות עגבניות ועשבי תיבול), סלט יווני עם גבינת פטה, פיתות וצזיקי טרי, שתינו לחיים וקיבלנו הסברים על תרבות האוכל היוונית ועל מהותה של הטברנה. במהלך הארוחה דיברנו על מנהג שבירת הצלחות היווני המפורסם, ולמדנו שבעקבות האילוצים הכלכליים הוא הומר ברקוע רגליים קצביות על הרצפה; ליוונים פשוט אין כסף לבזבז על צלחות שבורות, והם מגרשים את השדים בדרכים זולות בהרבה.
את הקינוח ליום הנהדר הזה הלכנו לאכול במקום מתמחה, שם טעמנו Loukoumades לוקומדס – כדורי בצק שמרים קטנטנים, מטוגנים ופריכים המוצפים בסירופ דבש וקינמון או בשוקולד. אני אוהבת שוקולד ובצקים מטוגנים מתוקים, כך שזה היה פשוט חלום. זהו קינוח לאומי טיפוסי מפני שהוא זול ופשוט להכנה מחומרי גלם בסיסיים שיש בכל בית יווני (קמח, גבינה, דבש וקינמון).
נפרדנו מהקבוצה וממרווינה הנהדרת, שהמשיכה לתת לנו עוד ועוד טיפים בווטסאפ על מסעדות, פאבים, שכונות מדליקות ואתרים ששווה לראות, והרגשנו שיש לנו מקור מידע מקומי, צעיר ושווה במיוחד.
סיכום ותובנות של "מטיילת"
במהלך הטיול שלי בסלוניקי, צילמתי שלט בבית קפה שעליו היה כתוב: "Don't be a tourist, be a traveler". השלט הזה זיקק עבורי את המהות של הסיור כולו ועורר דיון שלם אצלי בפייסבוק לגבי ההבדל שבין שני המושגים.
אני חושבת שסיור מסוג זה עוזר לנו להרגיש מטיילים (Travelers) אמיתיים, כי הוא מספק הצצה נדירה אל מעבר לתמונה התיירותית הנקייה, היפה והמעוצבת שהעיר או היעד מנסים להציג עבורנו. בעזרתו רואים, חווים ומבינים באמת איך חיים המקומיים – מה הם אוהבים, על מה הם מוחים, מה ומתי הם אוכלים, איפה הם מבלים ועל מה הם כן או לא מדברים בתוך התא המשפחתי.
גם החוקר דמטרי (Dimitri), שחקר את הגרפיטי באתונה ואת החברה שהחלה את הסיורים בשכונות הפחות מתוירות בעיר, התייחס לנקודה הזו וציין שיוזמות אלו מפתות אנשים לבקר באזורים שמחוץ ל"מקומות התיירות הצפויים", ומאפשרות למבקרים להבין כי אתונה היא, מעבר לאקרופוליס, עיר עכשווית עם הרבה בעיות סוציו-פוליטיות דחופות. על ידי מתן הזדמנות להשתתף באופן פעיל, כמו ציור על קירות של רחוב רעוע, המבקרים הופכים מעורבים בניסיונות להבין את הנוף העירוני המשתנה.
אם מעניין אתכם להעמיק בנסיבות ובארועים שהובילו את אתונה למה שהיא כיום כנסו לפוסט מהפכה על הקירות: מבט מחקרי על אומנות רחוב וגרפיטי באתונה
ללון בלב הסצנה: מלונות ודירות מומלצים בשכונת פסירי
הסיור בסמטאות של פסירי מבהיר היטב מדוע מדובר באחד האזורים המבוקשים והנחשקים ביותר בעיר. אם אתם מחפשים ללון במרחק הליכה קצר ממוקדי האומנות, חיי הלילה ואוכל הרחוב, אלו שלושת מקומות האירוח המומלצים והמרכזיים ביותר בשכונה.
עוד המלצות לינה כתבתי בפוסט איפה לישון באתונה? המלונות והדירות המומלצים לפי שכונות
רובע Psirri, אתונה | ציון 9.0 | מתחם דירות
מלון דירות מודרני ועכשוויי הממוקם באחת הסמטאות המרכזיות של שכונת פסירי, מרחק הליכה קצר מכיכר מונסטיראקי. היחידות מרווחות, נקיות, ממוזגות ומאובזרות היטב עם מטבחון קטן. המיקום מאפשר גישה מיידית לחיי הלילה, הגלריות ומסעדות הרחוב של הרובע, לצד שמירה על שקט ופרטיות בתוך החדרים. בחירה מעולה למטיילים עצמאיים.
חדריםחדישים ומאובזרים
במרחק הליכה מהמרכז
בקרבת מסעדות וברים
רובע Psirri, אתונה | ציון 9.2 | ★★★★ מתחם דירות 4 כוכבים
מתחם דירות אירוח איכותי ומתוחזק היטב הממוקם במיקום מרכזי בשכונת פסירי. הדירות מרווחות, ממוזגות ומעוצבות בקווים נקיים עם מטבחון מאובזר. היתרון המרכזי של הנכס הוא מרפסת הגג המשותפת (ובחלק מהדירות גם מרפסות פרטיות) המשקיפה ישירות אל נוף פנורמי פתוח של האקרופוליס. פתרון אידיאלי למי שרוצה לחוות את העיר בצורה עצמאית וליהנות מנוחות מודרנית ושקטה.
חדרים משפחתיים
במרחק הליכה מהמרכז
ליד אתרי בילוי
כיכר Monastiraki / רובע Psirri | ציון 9.5 | מלון בוטיק קטן
מלון בוטיק עירוני מהמוכרים והנחשקים ביותר באתונה, היושב בדיוק בנקודת החיבור שבין פסירי לכיכר מונסטיראקי. החדרים מציעים עיצוב מודרני, נקי ופונקציונלי עם חלונות ענק הפונים אל הרחוב הראשי. נקודת החוזקה המרכזית של המלון היא בר הגג המפורסם שלו, שמציע את אחת מתצפיות הערב היפות ביותר בעיר על האקרופוליס התוסס. בחירה מושלמת למי שרוצה להרגיש את קצב העיר 24/7.
נוף מרהיב לאקרופוליס
ליד אתרי בילוי
בקרבת תחבורה ציבורית
ואם נסכם הכל במשפט אחד
פנו ל"גרפיטיול" כשאתם מגיעים לאתונה ותצטרפו לאחד מהסיורים שהם מציעים בעיר.
תודה רבה לאלינוי כסלב ולמרווינה המדריכה.
נהניתי, טעמתי, חוויתי, והחכמתי עד מאוד.
להמשיך לטייל ביוון
אם יש לכם כמה ימים נוספים מעבר לאתונה, כדאי מאוד להרחיב את הטיול ולגלות אזורים נוספים ביוון.
סלוניקי, העיר השנייה בגודלה במדינה, מציעה שילוב שונה לחלוטין של היסטוריה, תרבות, אוכל מצוין ואווירה מקומית תוססת, בעוד שחצי האי פליון נחשב לאחד האזורים היפים והפחות מוכרים ביוון, עם כפרי אבן ציוריים, חופים מרהיבים ונופי טבע ירוקים.
תוכלו למצוא מידע נוסף במדריכים שלי על סלוניקי ועל פליון, ולשלב אותם בקלות כחלק מטיול רחב יותר
פוסטים נוספים על הטיול באתונה
שאלות ותשובות על סיור גרפיטי באתונה
איפה רואים את הגרפיטי הכי טוב באתונה?
שכונת פסירי (Psirri) ושכונת אקזארכיה (Exarcheia) הן המרכזים המובילים של אומנות הרחוב והגרפיטי בעיר, ומציגות שפע של יצירות מופת ומחאה.
האם כדאי לקחת סיור מודרך לגרפיטי באתונה?
מומלץ מאוד. סיור מודרך מאפשר לפענח את המשמעות הסוציו-פוליטית וההיסטורית שמאחורי היצירות, ומחבר אותן לתרבות הקולינרית המקומית.
איזה אוכל רחוב כדאי לטעום במהלך סיור באתונה?
המאכלים המקומיים המובילים הם בייגלה שומשום (קולורי), מאפה בצק פילו במילוי גבינה או קרם סולת (בוגאצה), וסופגניות יווניות בדבש (לוקומדס).
הי עינת,
הפוסט הארוך ממש לטעמי. מעניין היה לי לקרוא ולהבין את הקשר בין המשבר הכלכלי, ההגירה, התרבות ואומנות הרחוב החיה ובועטת ביוון.
תודה על החפירה ;)
תודה רחלי, שמחה מאוד לשמוע, לפעמים אני תוהה אם רק אותי זה מעניין…
כל כך בא לי לנסוע לאתונה ולהצטרף לסיור הזה, למרות שכבר ראיתי את התמונות בטלפון שלך ושמעתי על הסיור בטיסה להולנד, עדיין בעקבות הפוסט כאן אני מתלהבת שוב…..
אכן היה סיור ממש שווה, ואתונה מדליקה ממש. סיור בלוגריות באתונה הולך???
פוסט מענין לתפארת. נהנתי לקרא על ההקשרים ועל אומנות הרחוב, שמאפשרת עוד דרכים לצרוח
ולשתף את כולם בזעקה. קצת התקשתי למצוא את החפירה עליה דברת בראשית הפוסט, אז הרשי לי בבקשה שלא להתייחס אליה :-)
הכתיבה שלך קולחת ומרתקת, האהבה שלך לנושא מורגשת ולכן הופכת את הקריאה לעוד יותר מושכת.
זהו. זו הייתה חפירה :-)
תודה רבה ניני. הקורא הראשי שלי (???) הוא שאמר לי "חופרת, לא את כולם זה מעניין, אני קורא וקורא ולא מגיע לסיפור של הסיור"… אז הקשבתי לו. חלקית. ולכן עשיתי את שתי הגרסאות. שמחה מאוד שאהבת
עינת,
חיכיתי לפוסט הזה והוא באמת מאוד מעניין. הרבה מהפינות המצולמות ממש זיהיתי וזה היה נחמד ושמחתי ללמוד עוד דברים שלא ידעתי. הכי התרגשתי ממה שסיפרת על הרחוב של בתי הבושת. זה מסוג הדברים שהשינוי שהם יוצרים הוא הכי משמעותי ויפה. אני די מסויגת מהפעילות של הצירה ברחוב במסגרת הסיור. בעיני זה קצת גימיק ודי בעייתי. לגרפיטי באתונה יש מקום מאוד משמעותי וחשוב, הוא חלק בלתי נפרד מאתונה בת זמננו אבל ישנו גם צד אחר. אתונה ויתרה לגמרי על המאבק בגרפיטי, ועד כמה שידוע לי המשחק הזה שבין הרשויות לציירים על הגבולות הוא דבר חשוב. זה כמו בחינוך של ילד שמצד אחד אנחנו רוצים לתת לו להתבטא ומעריכים גם את ביטויי העצמאות וקריאת התגר שלו אבל גם שמים לו גבול ומבמנים לו את הקו – עד לאן מותר. ולפעמים הילד חוצה קצת את הקו אבל אילו הקו לא היה קיים לא היה לו מה לחצות שזה דבר חשוב במחאה שלו. אז אתונה די איבדה את זה, ואני שלא באה ממקום של מחאה ולא באתי לאתונה עם רעיונות משמעותיים לבטא על הקירות לא מרגישה נח להשתתף בהפקרות. ה שלהם, של המקומיים, ושל אמני הרחוב הרציניים אם מבאלי ואם מאוסטריה שבאים לשם לתקופות ארוכות ולא ליום יומיים. ודבר נוסף שמפריע לי בשולי הדברים זה ההתייחסות לקלישאות התיירותיות. איך אפשר להגיד על מורשת שעיצבה את העולם המערבי שהיא קלישאה תיירותית. ואגב, חלק מאמני הרחוב באתונה מתכתבים עם המורשת הזאת. אז אני חושבת שגם וגם ומבחינתי זה מה שנקרא להיות טרוולר סקרן, וכל אחד מפרש באופן אחר את האופן שבו הוא מתחבר לתרבות המקומית. אני נרשמתי לסיור גרפיטי אבל בסופו של דבר אחרי כמה ימים בעיר ויתרתי עליו. בכל אופן אני שומרת את ההמלצה על גרפיטיול לביקור הבא באתונה. אהבתי את הקונספט של השילוב בין גרפיטי לאוכל.
זיוה, כתמיד מעמיקה ומרחיבה, איזה כייף זה!
שמחה שבגדול אהבת את הפוסט. אענה לך על כמה סוגיות שהעלת:
לגבי ההתנסות ברחוב- גם אני לא מתה על זה, בעיני זה מעט זילות של המקצוע..אבל זה היה חלק מהסיור וזרמתי איתו. מה גם שבאתונה, בניגוד לארץ למשל, הכל כל כך מצויר ומלוכלך שמצאתי שזה לא מוסיף ולא גורע ממנה אם יהיו עוד כמה ציפורים על הקיר.
לגבי חציית הגבול – אתייחס לכך בפוסט על סלוניקי, (שבדיוק כותבת אותו עכשיו) שם עוד יותר מופקר בעיני. הכל מקושקש ומצוייר, כולל עתיקות, שלטים, מכוניות, פחים וכו.. אז אחרי זה אתונה עוד נראית עם מידה של פיקוח…
לגבי הקלישאות – אני לא מנסחת זאת ככה, אם המילה הזו מופיעה היא מצותת ממקור אחר, אבל לעצם העיניין, אני מבינה את כוונתך שחלק מאותם מקומות עמוסים שמכנים אותם לעיתים קלישאות הם אתרים מלאי מורשת ומשמעות, עם זאת לא את כולם הם מענינים.
אני יכולה להעיד כי לא הלכתי לאקרופוליס ולא טיפסתי על הר האולימפוס על אף שערתי על ידם כי אלי זה פחות מדבר. החשוב ביותר בעיני זה שכל אחד יוכל למצוא את נקודות החיבור שלו ותהיה לו דרך ומידע להגיע גם למקומות ואתרים שאינם מוצגים במידע הקונבנציונלי ואינם מעוצבים רק עבורנו התיירים.
תודה, עינת, על התשובות. אני שמחה שהבהרנו. מסכימה עם כל מה שכתבת ובמיוחד עם כך שבסיטואציה של אתונה עוד כמה ציפורים על הקיר אינן מזיקות. לא יודעת מה אני הייתי עושה בסיטואציה. יתכן שהייתי זורמת. אני חושבת שהייתי משתפת את המדריכה במה שאני מרגישה, אבל כאמור לא הייתי בסיטואציה. גם אני לא הולכת לכל מקום ולמשל לא מרגישה דחיפות לעלות על האולימפוס. ועוד רגע אחד בחזרה לנושא הגרפיטי: בנסיעה לפיראוס וגם לקליתאה (ששם יש פארק ומיזם אדריכלי מודרני מעניין שנסעתי לראות) אפשר היה להתרשם מקנה המידה של הגרפיטי. היא נמצא לאורך כל הדרך. שום דבר לא ניצל ממנו פרט לכמה שכונות יוקרתיות בתוך אתונה (שאגב, גם את זה היה מעניין לראות). בסלוניקי טרם הייתי ואשמח להגיע בעתיד ולהתרשם. מחכה לפוסטים הבאים שלך :)
תודה שוב. עובדת על הסדרה היוונית. יעלו בקרוב
עינת זה פוסט מרתק שקראתי בנשימה אחת. מאוד עצוב לי על אתונה. ביקרתי בה לפני 40 שנה ואני זוכרת אותה כמוזנחת, מטונפת ועם שכונות שלמות שנראות כמו שכם. ומאז, לא רק שאינה מתרוממת, אלא שוקעת יותר ויותר למשבר כלכלי, עוני וייאוש, למראות של מהגרים שרועים ברחובות. מבחינה זו אין יותר מאתונה כדי לייצר גראפיטי מחאתי אמיתי ואותנטי. אמנם מחאה יפה, אך כואבת ועצובה.
תודה מלי. אני לא חושבת שאתונה רק שוקעת. יש בה גם גם וגם. אומנם המשבר מאוד נוכח אבל יש גם הרבה פריחה, שמחה ויופי בעיר הזאת. יש בה אזורים שללא פק לא נעימים לעין ולא נעימים ללב. אפילו היה לי מפחיד להסתובב בהם, אבל יש גם אזורים רבים שמרגשים מאוד כיייף ונעים. אכן המחאה שם מאוד אותנטית ובכלל יש בעיר אותנטיות שכהר לא קיימת ברבה מקומות ובעיני זה קיסמה.
חזרנו היום מאתונה
העיר נראת נ ו ר א… מוזנחת מלוכלכת מאוד מלאה בהומלסים ובמקבצי נדבות צעירים. אנשים עומדים ברחוב ומתחננים שתיתן להם יורו… הגראפיטי בכל מקום רק מחמיר את מראה העיר ותורם לתחושה של מחנק עזובה ועליבות. אין שום נחמה במחשבה שיש פה אומנות או משהו אוטנטי- נראה נורא.
ממש עצוב, האנשים מקסימים וזה רק מגדיל את העצב בלראות לאיזו התדרדרות הגיעה העיר. ממש לא כיף לאכול ולבלות במקום שאנשים אחרים כל כך סובלים.
הי יעל. התעצבתי לקרוא את מה שכתבת. חייבת לציין כי כשאני הייתי שם לא מזמן, זה היה מחוץ לעונת התיירות ולא הרגשתי ככה. העיר לא היתה מלוכלכלת ולא ניגש אלי אף אחד לבקש נדבות. כן רואים שיש שם מצוקה אבל יש גם סימנים של התחלת יציאה מהמשבר וזה מעודד. לגבי הגרפיטי – זאת נקודת השקפה. לי הוא לא מפריע, להיפך, אני אוהבת את הדרך זהו של הבעת הקושי והתסכול, בוודאי זה עדיף בעיני מחלונות מנופצים או צמיגים שרופים.. אבל מסכימה איתך שבאתונה, ואפילו עוד יותר בסלוניקי, יש לעיתים תחושה של הגזמה, בעיקר כשמדובר בסתם קישקוש או TAG ולא בציור או אומנות.
הי
תודה על המידע ..
רציתי לשאול : אני מבינה שהסיור באנגלית . האם זאת אנגלית פשוטה יחסית ? שגם כאלה שלא דוברי אנגלית רהוטה יצליחו להבין ?
תודה
הי שגית. הסיור אכן באנגלית אבל באנגלית פשוטה וברורה. המדריכה היא יווניה, גם היא אינה מדברת אנגלית גבוהה מידי. לא תהייה לך בעיה להבין ולהנות.
כתבת נפלא!!! תודה על הפירוט ועל התוכן המעניין, נהנתי מכל מילה!!!
תודה רבה אלינוי. שמחתי לסייר ולכתוב. היה סיור נהדר
תענוג לקרוא! תודה! אשמח לשעת מה השם של בית הקפה שמכין את הבורצ'ה ופתוח מסביב לשעון וכתובתו בבקשה
תודה אייל. לצערי אני ממש לא זוכרת את השם והכתובת…אם אצליח לשחזר איכשהו, אודיע לך
לעינת
אני נוסע ביום ראשון (מחר) לאתונה. מה הם הרחובות והשכונות במרכז אתונה עם הגרפיטי הכבד . הייתי רוצה את המלצתך.
תודה ,
אלון
הי אלון. אתונה מלאה גרפיטי בכל מקום. השכונות פסירי, אנפיוטיקה, ואקסרחיה מלאות ביצירות על הקירות. למעשה זה לא משנה איפה תסתובב, מלבד כמובן האתרים ההיסטוריים, תראה סביבך אומנות רחוב. תהנה