אחת הסוגיות הבוערות כיום בתחום התיירות העירונית עוסקת בבידול.
הנחת היסוד היא, כי ערים פיתחו גישות שמטרתן לפתות ולמשוך מבקרים תרבותיים, אך בפועל התוצאה היא שמקומות הופכים יותר ויותר דומים עד שלא ניתן להבדיל ביניהם.
זה הוביל ערים לחפש דרכים חדשניות של יצירת מותג, כדי להבדיל אותן מעמיתיהן. לכן, במקום לקדם מוזיאונים, מורשת, מחוזות אתניים או אזורי בילוי, ערים רבות מתמקדות כיום במשיכת מבקרים יצירתיים, על ידי הדגשת שכונות בוהמיה, חללים אלטרנטיביים ותרבות קוסמופוליטית. אחד החוקרים בתחום סבור כי העיר היצירתית האמתית היא זו המושכת מבקרים להתרחק מהאתרים הצפויים מראש על ידי תעשיית התיירות, ולכן עליה דווקא להמעיט בשיווק ומיתוג היעד ככזה.
עוד קצת רקע על כל התחום המרתק הזה אפשר לקרוא בפוסט "קמצוץ מושגים בחקר התיירות "אלטרנטיבית".
אם נחזור לאתונה, בעקבות המשבר והמהומות, אזורים מסוימים, במיוחד אלה סביב כיכר אומונויה, ננטשו לחלוטין על ידי בעלי ההון.
מאידך הם משכו מספר הולך וגדל של אמני רחוב, המשתמשים בקירות ציבוריים ופרטיים בניינים (שרבים מהם נטושים) כלוח ציור לעבודתם.
חלק מהשכונות הללו התפתחו כאטרקציות למבקרים המחפשים חוויות עירוניות מעבר לקלישאות התרבותיות של העיר.
זוהי גם תחילתה של תעשיית הסיורים המודרכים בשכונות אלה.
הי עינת,
הפוסט הארוך ממש לטעמי. מעניין היה לי לקרוא ולהבין את הקשר בין המשבר הכלכלי, ההגירה, התרבות ואומנות הרחוב החיה ובועטת ביוון.
תודה על החפירה 😉
תודה רחלי, שמחה מאוד לשמוע, לפעמים אני תוהה אם רק אותי זה מעניין…
כל כך בא לי לנסוע לאתונה ולהצטרף לסיור הזה, למרות שכבר ראיתי את התמונות בטלפון שלך ושמעתי על הסיור בטיסה להולנד, עדיין בעקבות הפוסט כאן אני מתלהבת שוב…..
אכן היה סיור ממש שווה, ואתונה מדליקה ממש. סיור בלוגריות באתונה הולך???
פוסט מענין לתפארת. נהנתי לקרא על ההקשרים ועל אומנות הרחוב, שמאפשרת עוד דרכים לצרוח
ולשתף את כולם בזעקה. קצת התקשתי למצוא את החפירה עליה דברת בראשית הפוסט, אז הרשי לי בבקשה שלא להתייחס אליה 🙂
הכתיבה שלך קולחת ומרתקת, האהבה שלך לנושא מורגשת ולכן הופכת את הקריאה לעוד יותר מושכת.
זהו. זו הייתה חפירה 🙂
תודה רבה ניני. הקורא הראשי שלי (???) הוא שאמר לי "חופרת, לא את כולם זה מעניין, אני קורא וקורא ולא מגיע לסיפור של הסיור"… אז הקשבתי לו. חלקית. ולכן עשיתי את שתי הגרסאות. שמחה מאוד שאהבת
עינת,
חיכיתי לפוסט הזה והוא באמת מאוד מעניין. הרבה מהפינות המצולמות ממש זיהיתי וזה היה נחמד ושמחתי ללמוד עוד דברים שלא ידעתי. הכי התרגשתי ממה שסיפרת על הרחוב של בתי הבושת. זה מסוג הדברים שהשינוי שהם יוצרים הוא הכי משמעותי ויפה. אני די מסויגת מהפעילות של הצירה ברחוב במסגרת הסיור. בעיני זה קצת גימיק ודי בעייתי. לגרפיטי באתונה יש מקום מאוד משמעותי וחשוב, הוא חלק בלתי נפרד מאתונה בת זמננו אבל ישנו גם צד אחר. אתונה ויתרה לגמרי על המאבק בגרפיטי, ועד כמה שידוע לי המשחק הזה שבין הרשויות לציירים על הגבולות הוא דבר חשוב. זה כמו בחינוך של ילד שמצד אחד אנחנו רוצים לתת לו להתבטא ומעריכים גם את ביטויי העצמאות וקריאת התגר שלו אבל גם שמים לו גבול ומבמנים לו את הקו – עד לאן מותר. ולפעמים הילד חוצה קצת את הקו אבל אילו הקו לא היה קיים לא היה לו מה לחצות שזה דבר חשוב במחאה שלו. אז אתונה די איבדה את זה, ואני שלא באה ממקום של מחאה ולא באתי לאתונה עם רעיונות משמעותיים לבטא על הקירות לא מרגישה נח להשתתף בהפקרות. ה שלהם, של המקומיים, ושל אמני הרחוב הרציניים אם מבאלי ואם מאוסטריה שבאים לשם לתקופות ארוכות ולא ליום יומיים. ודבר נוסף שמפריע לי בשולי הדברים זה ההתייחסות לקלישאות התיירותיות. איך אפשר להגיד על מורשת שעיצבה את העולם המערבי שהיא קלישאה תיירותית. ואגב, חלק מאמני הרחוב באתונה מתכתבים עם המורשת הזאת. אז אני חושבת שגם וגם ומבחינתי זה מה שנקרא להיות טרוולר סקרן, וכל אחד מפרש באופן אחר את האופן שבו הוא מתחבר לתרבות המקומית. אני נרשמתי לסיור גרפיטי אבל בסופו של דבר אחרי כמה ימים בעיר ויתרתי עליו. בכל אופן אני שומרת את ההמלצה על גרפיטיול לביקור הבא באתונה. אהבתי את הקונספט של השילוב בין גרפיטי לאוכל.
זיוה, כתמיד מעמיקה ומרחיבה, איזה כייף זה!
שמחה שבגדול אהבת את הפוסט. אענה לך על כמה סוגיות שהעלת:
לגבי ההתנסות ברחוב- גם אני לא מתה על זה, בעיני זה מעט זילות של המקצוע..אבל זה היה חלק מהסיור וזרמתי איתו. מה גם שבאתונה, בניגוד לארץ למשל, הכל כל כך מצויר ומלוכלך שמצאתי שזה לא מוסיף ולא גורע ממנה אם יהיו עוד כמה ציפורים על הקיר.
לגבי חציית הגבול – אתייחס לכך בפוסט על סלוניקי, (שבדיוק כותבת אותו עכשיו) שם עוד יותר מופקר בעיני. הכל מקושקש ומצוייר, כולל עתיקות, שלטים, מכוניות, פחים וכו.. אז אחרי זה אתונה עוד נראית עם מידה של פיקוח…
לגבי הקלישאות – אני לא מנסחת זאת ככה, אם המילה הזו מופיעה היא מצותת ממקור אחר, אבל לעצם העיניין, אני מבינה את כוונתך שחלק מאותם מקומות עמוסים שמכנים אותם לעיתים קלישאות הם אתרים מלאי מורשת ומשמעות, עם זאת לא את כולם הם מענינים.
אני יכולה להעיד כי לא הלכתי לאקרופוליס ולא טיפסתי על הר האולימפוס על אף שערתי על ידם כי אלי זה פחות מדבר. החשוב ביותר בעיני זה שכל אחד יוכל למצוא את נקודות החיבור שלו ותהיה לו דרך ומידע להגיע גם למקומות ואתרים שאינם מוצגים במידע הקונבנציונלי ואינם מעוצבים רק עבורנו התיירים.
תודה, עינת, על התשובות. אני שמחה שהבהרנו. מסכימה עם כל מה שכתבת ובמיוחד עם כך שבסיטואציה של אתונה עוד כמה ציפורים על הקיר אינן מזיקות. לא יודעת מה אני הייתי עושה בסיטואציה. יתכן שהייתי זורמת. אני חושבת שהייתי משתפת את המדריכה במה שאני מרגישה, אבל כאמור לא הייתי בסיטואציה. גם אני לא הולכת לכל מקום ולמשל לא מרגישה דחיפות לעלות על האולימפוס. ועוד רגע אחד בחזרה לנושא הגרפיטי: בנסיעה לפיראוס וגם לקליתאה (ששם יש פארק ומיזם אדריכלי מודרני מעניין שנסעתי לראות) אפשר היה להתרשם מקנה המידה של הגרפיטי. היא נמצא לאורך כל הדרך. שום דבר לא ניצל ממנו פרט לכמה שכונות יוקרתיות בתוך אתונה (שאגב, גם את זה היה מעניין לראות). בסלוניקי טרם הייתי ואשמח להגיע בעתיד ולהתרשם. מחכה לפוסטים הבאים שלך 🙂
תודה שוב. עובדת על הסדרה היוונית. יעלו בקרוב
עינת זה פוסט מרתק שקראתי בנשימה אחת. מאוד עצוב לי על אתונה. ביקרתי בה לפני 40 שנה ואני זוכרת אותה כמוזנחת, מטונפת ועם שכונות שלמות שנראות כמו שכם. ומאז, לא רק שאינה מתרוממת, אלא שוקעת יותר ויותר למשבר כלכלי, עוני וייאוש, למראות של מהגרים שרועים ברחובות. מבחינה זו אין יותר מאתונה כדי לייצר גראפיטי מחאתי אמיתי ואותנטי. אמנם מחאה יפה, אך כואבת ועצובה.
תודה מלי. אני לא חושבת שאתונה רק שוקעת. יש בה גם גם וגם. אומנם המשבר מאוד נוכח אבל יש גם הרבה פריחה, שמחה ויופי בעיר הזאת. יש בה אזורים שללא פק לא נעימים לעין ולא נעימים ללב. אפילו היה לי מפחיד להסתובב בהם, אבל יש גם אזורים רבים שמרגשים מאוד כיייף ונעים. אכן המחאה שם מאוד אותנטית ובכלל יש בעיר אותנטיות שכהר לא קיימת ברבה מקומות ובעיני זה קיסמה.
חזרנו היום מאתונה
העיר נראת נ ו ר א… מוזנחת מלוכלכת מאוד מלאה בהומלסים ובמקבצי נדבות צעירים. אנשים עומדים ברחוב ומתחננים שתיתן להם יורו… הגראפיטי בכל מקום רק מחמיר את מראה העיר ותורם לתחושה של מחנק עזובה ועליבות. אין שום נחמה במחשבה שיש פה אומנות או משהו אוטנטי- נראה נורא.
ממש עצוב, האנשים מקסימים וזה רק מגדיל את העצב בלראות לאיזו התדרדרות הגיעה העיר. ממש לא כיף לאכול ולבלות במקום שאנשים אחרים כל כך סובלים.
הי יעל. התעצבתי לקרוא את מה שכתבת. חייבת לציין כי כשאני הייתי שם לא מזמן, זה היה מחוץ לעונת התיירות ולא הרגשתי ככה. העיר לא היתה מלוכלכלת ולא ניגש אלי אף אחד לבקש נדבות. כן רואים שיש שם מצוקה אבל יש גם סימנים של התחלת יציאה מהמשבר וזה מעודד. לגבי הגרפיטי – זאת נקודת השקפה. לי הוא לא מפריע, להיפך, אני אוהבת את הדרך זהו של הבעת הקושי והתסכול, בוודאי זה עדיף בעיני מחלונות מנופצים או צמיגים שרופים.. אבל מסכימה איתך שבאתונה, ואפילו עוד יותר בסלוניקי, יש לעיתים תחושה של הגזמה, בעיקר כשמדובר בסתם קישקוש או TAG ולא בציור או אומנות.
הי
תודה על המידע ..
רציתי לשאול : אני מבינה שהסיור באנגלית . האם זאת אנגלית פשוטה יחסית ? שגם כאלה שלא דוברי אנגלית רהוטה יצליחו להבין ?
תודה
הי שגית. הסיור אכן באנגלית אבל באנגלית פשוטה וברורה. המדריכה היא יווניה, גם היא אינה מדברת אנגלית גבוהה מידי. לא תהייה לך בעיה להבין ולהנות.
כתבת נפלא!!! תודה על הפירוט ועל התוכן המעניין, נהנתי מכל מילה!!!
תודה רבה אלינוי. שמחתי לסייר ולכתוב. היה סיור נהדר
תענוג לקרוא! תודה! אשמח לשעת מה השם של בית הקפה שמכין את הבורצ'ה ופתוח מסביב לשעון וכתובתו בבקשה
תודה אייל. לצערי אני ממש לא זוכרת את השם והכתובת…אם אצליח לשחזר איכשהו, אודיע לך
לעינת
אני נוסע ביום ראשון (מחר) לאתונה. מה הם הרחובות והשכונות במרכז אתונה עם הגרפיטי הכבד . הייתי רוצה את המלצתך.
תודה ,
אלון
הי אלון. אתונה מלאה גרפיטי בכל מקום. השכונות פסירי, אנפיוטיקה, ואקסרחיה מלאות ביצירות על הקירות. למעשה זה לא משנה איפה תסתובב, מלבד כמובן האתרים ההיסטוריים, תראה סביבך אומנות רחוב. תהנה