על טעמים ומחאות – סיור "גרפודיז" באתונה

את הפוסט הזה אני מוציאה בשתי גרסאות. זו הגרסה "החופרת" הארוכה, המסבירה, המביאה גם את הפן המחקרי ובעיקר את הלמה? כמה? ומדוע?

מי שסבלנותו קצרה ולא מעניינות אותו החפירות, מוזמן לעבור לגרסה ה"ממוקדת", זו המספרת רק על מה ראינו, שמענו וטעמנו בסיור.

סיור גרפיטי וטעימות - הגרסה "החופרת"

סיור גרפיטי באתונה
משתתפי הסיור בתמונה מסכמת

מי מכם שעוקב אחרי, בוודאי הבין כבר שאני אוהבת סיורים מודרכים, קצרים וממוקדים, ובעיקר כשהם מועברים על ידי מקומיים.

בעיני זה עושה את ההבדל בין להיות תייר, לראות, להתרשם, ליהנות מהמראות והחווית לבין להבין מה קורה פה, למה, מה מרגישים התושבים, מי הם ואיך הם חיים.

אותי כתיירת וכחוקרת תיירות מעניין להבין.

לשמוע ממקור ראשון את הסיפור של המקום.

כל תפיסת הטיול שלי משתנה ומתחדדת כשאני שומעת ממדריך מקומי על החיים האמתיים ביעד שבו אני מטיילת.

ה"לפני" ו"אחרי" מאוד משמעותיים.

זה כמובן נכון גם לסיורים בארץ והרבה יותר בסיורים בחו"ל.

סיור גרפיטי באתונה
ככה הרגשתי: נדהמת, מופתעת, מגלה ומבינה

השילוב המנצח בין אוכל ואומנות רחוב

באתונה, בחרתי להשתתף כאורחת בסיור של חברת "גרפיטיול", שזאת חברה ישראלית של סיורי גרפיטי ואומנות רחוב בתל אביב, ירושלים וחיפה, בבעלות אלינוי כסלב, שהחלה לאחרונה לערוך גם סיורים באתונה.
בחרתי לצאת לסיור שנקרא "גרפודיז".
לא כי אני כל כך אוהבת טעימות אוכל… אלא כדי להכיר ולשמוע ממקום ראשון עוד נדבך תרבותי של העיר, ואין כמו אוכל לספר לנו על תרבות…
את הסיור העבירה מרווינה, צעירה אתונאית מקומית ומתוקה, בוגרת לימודי אדריכלות ודוברת אנגלית מצוינת.
בכלל החיבור בין אומנות רחוב ואוכל מאוד מוצלח. יש בשניהם משהו בלתי אמצעי, בסיסי, שמשלב טעמים, יצרים, צבעוניות, תשוקות ותאוות.
טוב, הבנתם כבר בוודאי שזה היה אחד ההיי לייטים של הטיול שלנו ביוון…

סיור גרפיטי באתונה
ציורים, מסיירים ומדריכה מתוקה

אז בבית הספר - שיעור בהיסטוריה בת זממנו

אחזור קצת אחורה.

אחד המאמרים הראשונים שקראתי בתחום התיירות שעוסקת באומנות רחוב, לצורך העבודות שלי באוניברסיטה היה על אתונה. 

(Urban Resistance Tourism Initiatives in Stressed ,Cities:The Case of Athens. 

 Dimitri Ioannides, Panos Leventis and Evangelia Petridou).

ולא בכדי.

כל מי שהיה שם מבין שגרפיטי, אפילו יותר מאומנות רחוב, זה אחד מעמודי הטווח של העיר הזאת.

היא מלאה גרפיטי, מאוד זועקת, מקושקשת ועמוסה בכתובות.

נכון שסלוניקי לא פחות, אולי אפילו יותר, כפי שניתן יהיה לראות בפוסט שאכתוב עלייה בהמשך.

אבל אתונה זאת אתונה.

ויש בה משהו שהופך אותה לסמל של גרפיטי מחאתי, בוער ועמוס מסרים.

סיור גרפיטי באתונה
גרפיטי לא חוקי במרומי בניין בעיר

אז על פי המחקר של החוקר היווני וחבריו, המשבר הגדול והמחאה בעקבותיו התחילו בעקבות האולימפיאדה בשנת 2004.

זה לא שקודם לא היה שם גרפיטי ואומנות רחוב, אבל הבוסט הרציני בא בעקבותיה.

הענקת האפשרות לאירוח המשחקים האולימפיים באתונה, פתחה עידן של יוזמות ושיפוצים נרחבים בעיר והכניסה בכולם אופטימיות שכך אתונה תחזק את מעמדה כמטרופולין עולמי.

למרבה הצער, למרות ההתלהבות הראשונית, לא זאת הייתה התוצאה.

חלק ממתקני הספורט שפיתחו במיוחד עבור המשחקים ננטשו, ואילו "חוסר אסטרטגי תכנון לשימוש הפוסט-אולימפי במתקנים החדשים שנבנו" הגביל את היכולת של העיר לשפר את התחרותיות שלה.

כמה כוחות תדלקו את המצב הזה, המשמעותי בהם הוא המשבר הפיננסי שפקד את יוון במשך כמה שנים כתוצאה מהחוב הציבורי העצום שנוצר על ידי המשחקים, בשילוב עם מגזר ציבורי לא מתפקד וצריכה ראוותנית ומוגזמת ברמת הפרט.

זה אומנם נוח להאשים את הכישלון של האולימפיאדה בכל תחלואי יוון ובחוסר היכולת שלה למנף את העיר אבל לכישלון הזה יש שורשים עמוקים הקשורים למשברים הסוציו-פוליטיים והכלכליים המתמשכים. שני גורמים שהיו רקע חשוב בגורל העיר: ההגירה הגדולה לפני כשני עשורים והמשברים המתמשכים בעידן הפוסט-אולימפי.

סיור גרפיטי באתונה
גרפיטי על כל קיר בעיר

הגירה - כולם רוצים להיות יוונים

יוון הפכה ליעד מועדף על המהגרים בתחילת שנות התשעים. בעוד הזרם הראשוני כלל מהגרים כלכליים מאלבניה ומחלקים של ברית המועצות לשעבר, זמן קצר לאחר מכן גדל הזרם באופן דרמטי על ידי עולים מארצות מתפתחות (למשל בנגלדש ופקיסטן) שהחלו להגיע לחפש מקומות עבודה, במיוחד בחקלאות . בתחילת שנות ה -2000, מספר  המהגרים (הן חוקיים והן בלתי חוקיים) ביוון התנפח כיוון שרבים מהם ראו אותה כשער לתוך הליבה של האיחוד האירופי. אתונה עצמה הפכה ליעד של עשרות אלפי מהגרים, בעיקר ממזרח אירופה, אפריקה ודרום מזרח אסיה.

סיור גרפיטי באתונה
יצירה של אומן מבאלי

משברים ותוצאותיהם

סיור גרפיטי באתונה
סיכום המשבר ביוון בנימה הומוריסטית

בעוד שהבירה היוונית תמיד הייתה חממה לפעילות פוליטית, ההפגנות הפוליטיות (נגד המשטרה) בדצמבר 2008 מהוות נקודת מפנה. התקשורת העולמית הפנתה אליהן את אור הזרקורים, ויצרה תמונה שלילית על העיר.

העניינים החריפו עד מהרה עם מהומות נגד משטרה, והסלימו להפגנות נגד השחיתות ונגד פקידי ממשלה. בנוסף, צעדי הענישה הכלכליים והצנע החמור שהטילו האיחוד האירופי וקרן המטבע הבין-לאומית, הפכו לקש ששבר את גב הגמל, שכן הייתה להם השפעה הרסנית על פרנסתם של רוב היוונים, הן עירוניים והן כפריים.

הירידה החדה בשכר (בעיקר בקרב הצעירים), יחד עם מיסוי כבד, קיצוצים הרסניים בתוכניות הרווחה החברתית ובפנסיה, כל אלה החריפו את הכעס ותורגמו  לאקטיביזם פוליטי.

בעקבות הירי למוות של נער על ידי שוטרים בדצמבר 2008, יצאו היוונים להפגנות נרחבות במקומות ציבוריים ברחבי מרכז אתונה, במיוחד בכיכר סינטגמה וברחובות המקיפים אותה. בתחילה יצאו המפגינים בכוח כדי להביע את זעמם נגד הירי ובהמשך בכלל נגד מקרים של אלימות משטרתית.

תמונות של אתונה בוערת ושל מהפכה והשתלטות על אזורים שונים הפכו למחזה תקשורתי נפוץ. למרות שההפגנות היו מקומיות מאוד, הן השפיעו לרעה על מספר הביקורים בעיר, כשרוב התיירים הבינלאומיים שהגיעו ליוון ויתרו על הביקור בבירה. "התראות מסע" כגון אלה שפורסמו מעת לעת על ידי מחלקת המדינה של ארה"ב והחשש מבעיות פוטנציאליות הקשורות בהפגנות, לא הועילו לתעשיית התיירות של העיר.

אומנות רחוב כאמצעי התנגדות

סיור גרפיטי באתונה
סיור גרפיטי באתונה

הייצור האולטימטיבי "סחורת ההתנגדות" בא לביטוי באמצעות אמנות הרחוב כמרכיב של מאבקים באזורים עירוניים כחלק מן הזכות ולעיר וזהותה. מאבקים בין קבוצות חברתיות לבין מוסדות העיר או השלטון הלאומי, בין קבוצות חברתיות שונות המתחרות על אותו חלל, ובין המעמד הראשוני של הקבוצה כ"שוליים" לזהותו המאוחרת כ"אותנטיות".

במחקר נוסף שקראתי על אומנות הרחוב באתונה נטען כי "ססמאות ואמנות רחוב מגדירים מרחבים חלופיים וסובייקטיביות חלופית בתוך גבולות העיר. למעשה, ססמאות ואמנות רחוב מתפקדות כסימנים של קהילה הנאבקת לבטא את עצמה מול קיפאון פוליטי.

אמנות רחוב וגרפיטי הינם מחוות של תשוקה, תנועה ושטף המגיעים מקולקטיב של אמנים וחובבים שעושים שימוש באמנות שלהם בכדי ליצור יצירות מעירות, משבשות ויוצרות דרכים חלופיות לבניית קהילות סובייקטיביות. אמנות רחוב אינה רק הכרזת התנגדות ואי ציות, אלא גם ניסיון ליצור חלופה מרחבית בתוך גבולות העיר. מעשה הכתיבה על הקירות עשוי להיחשב כעבירה במקרים מסוימים: אמירה שמטשטשת גבולות ומוסכמות של טוב טעם ונימוסים אזרחיים בדרך שלא ניתן להכחיש או להתעלם ממנה. עם זאת, זה צריך להיחשב גם כמעשה המבטא את הפן האישי הרגשי לאירועים ציבוריים."

סיור גרפיטי באתונה
אחת היצירות המפורסמות בעיר

ההקשר התיירותי- תיירות יצירתית אלטרנטיבית

אחת הסוגיות הבוערות כיום בתחום התיירות העירונית עוסקת בבידול.

הנחת היסוד היא, כי ערים פיתחו גישות שמטרתן לפתות ולמשוך מבקרים תרבותיים, אך בפועל התוצאה היא שמקומות הופכים יותר ויותר דומים עד שלא ניתן להבדיל ביניהם.

זה הוביל ערים לחפש דרכים חדשניות של יצירת מותג, כדי להבדיל אותן מעמיתיהן. לכן, במקום לקדם מוזיאונים, מורשת, מחוזות אתניים או אזורי בילוי, ערים רבות מתמקדות כיום במשיכת מבקרים יצירתיים, על ידי הדגשת שכונות בוהמיה, חללים אלטרנטיביים ותרבות קוסמופוליטית. אחד החוקרים בתחום סבור כי העיר היצירתית האמתית היא זו המושכת מבקרים להתרחק מהאתרים הצפויים מראש על ידי תעשיית התיירות, ולכן עליה דווקא להמעיט בשיווק ומיתוג היעד ככזה.

עוד קצת רקע על כל התחום המרתק הזה אפשר לקרוא בפוסט "קמצוץ מושגים בחקר התיירות "אלטרנטיבית".

אם נחזור לאתונה, בעקבות המשבר והמהומות, אזורים מסוימים, במיוחד  אלה סביב כיכר אומונויה, ננטשו לחלוטין על ידי בעלי ההון.

מאידך הם משכו מספר הולך וגדל של אמני רחוב, המשתמשים בקירות ציבוריים ופרטיים בניינים (שרבים מהם נטושים) כלוח ציור לעבודתם.

חלק מהשכונות הללו התפתחו כאטרקציות למבקרים המחפשים חוויות עירוניות מעבר  לקלישאות התרבותיות של העיר.

זוהי גם תחילתה של תעשיית הסיורים המודרכים בשכונות אלה.

סיור גרפיטי באתונה
יצירה ברחובות אתונה

התחלת סיורי אומנות רחוב וגרפיטי באתונה

בשנת 2011, בהשראת חברות דומות בברלין הקימו שלושה מייסדים את חברת ATA שהייתה הראשונה להוביל סיורים מסוג זה באתונה.

המניעים העיקריים שמאחורי הקמת הארגון היו אהבתם ומסירותם של המייסדים לאתונה, שרצו לרכז ולשווק בצורה תיירותית את הכוחות היצירתיים של העיר. ATA הציעה לארגן ולבצע סיורים פתוחים, חינוכיים ואינפורמטיבים, המכוונים גם לזרים וגם למקומיים. מטרת הארגון הוגדרה "… כדי לשפר את הקהילה המקומית [ולקדם] תרבות ותיירות באמצעות ציוני דרך חלופיים, בדגש על חיי העיר המודרנית".

המטרה הייתה הצגת העיר האתנית העכשווית של אתונה כחלופה לשפע האתרים הארכיאולוגיים, הים והאתרים שסביבו ומוסדות הבילוי היוקרתיים, באמצעות סיורים נושאיים המתמקדים באלמנטים כמו סגנונות האדריכלות השונים בעיר, חיי הלילה, אומנות הרחוב, רכיבה על אופניים, ספרות ותנועות חברתיות.

הסיסמא שלהם היתה "גלה את אתונה כמו אתונאי".

חיפשתי באינטרנט סיורים של החברה הזאת ולא ממש משצאתי משהו מעודכן.

אולי הם כבר פחות פעילים.

אנחנו כאמור יצאנו לסיור של "גרפיטיול" והוא היה נהדר.

סיור "גרפודיז" - של "גרפיטיול"

נפגשנו בכיכר מונסטיראקי, שנמצאת בשכונת פסירי . 

(לזיוה רענן בבלוג שלה "שמתי לב" יש פוסט שלם על השכונה הזו, כדאי להציץ).

לא התעכבנו בכיכר ויצאנו מיד לרחובות שסביבה.

מרווינה המדריכה אמרה לנו שבעבר זו הייתה שכונה שנחשבה מסוכנת, אך היום היא מהווה מרכז תיירותי עם אווירת מגניבות באוויר.

בעצירה הראשונה צפינו ביצירות גדולות ומרהיבות של אומנים מברלין, מסוג הציורים שמצוירים בפסטיבלים למיניהם.

סיור גרפיטי באתונה
היצירה הראשונה שפגשנו בסיור של אומנים מברלין

ממש לידם, על בניין צמוד היא הפנתה את תשומת ליבנו לציורים וכתובות מסוג אחר. כאלה שמצוירים ונכתבים ללא אישור, ללא תנאים מקילים כמו פיגומים או מנוף.

על אחד הבניינים הופיעה המילה  βαζανίζομαι. (בתמונה בצבע ירוק בהיר).

מרווינה סיפרה כי משמעותה משהו כמו "אני במשבר"- ושזוהי מילה שכל היוונים מזדהים איתה, ולכן היא מופיעה שוב ושוב ברחבי העיר.

המשבר הכללי ביוון מאוד נוכח.

כל יווני שדיברנו איתו בעיר מזכיר זאת, והמילה הזו משקפת את הלך הרוח של המקומיים.

גם במחקרים שקראתי על הגרפיטי באתונה המילה הזאת מככבת.

"אחד הנרטיבים בגרפיטי באתונה הוא המילה βαζανίζομαι  (אני סובל, אני בייסורים), נושא פופולרי במוזיקה עממית יוונית הקשורה באהבה רומנטית שהשתבשה, אם כי אפשר גם לפרש אותה גם כעדות לאיך אנשים מרגישים תחת משטר של צנע ומגיפה מסיבית של אבטלה.

מילה זו צצה על שפע של קירות, לעתים קרובות אנשים מעירים ומגיבים על זה, יוצרים דיאלוג כמו בקיר בפייסבוק רק בלי כפתור הלייק".  

סיור גרפיטי באתונה
העם היווני סובל
סיור גרפיטי באתונה

ארוחת בוקר יוונית

עברנו לאוכל, ככה זה הסיור הזה וזה קיסמו – קצת אומנות, ציורים וכתובות, ואז אוכלים.

הכל מלווה בהסברים מרתקים על אורח החיים היווני.

הגענו למאפייה שאופה מאפי בוקר יוונים מאז 1965, ומוכרת אותם לכל הדוכנים, בתי הקפה והקיוסקים באזור באמצעות האופנועים עם התיבה מאחוריהם.

מרווינה הסבירה שהיות והיוונים נוהגים לאוכל ארוחת ערב כבדה, בבוקר הם אוכלים רק משהו קטן. המאפה המרכזי נקרא LCULURI  שזה פשוט מין בייגלה טעים.

היו שם גם עוד סוגים של מאפים, יותר ופחות מתוחכמים. טעמנו שני סוגים והם היו ממש טובים.

המשכנו לכיוון טעימות של עוד מאכל בוקר  טיפוסי, מעין בורקס – בורצ'ה, שבא בגרסה מלוחה או מתוקה.

שתיהן מעולות.

מרווינה לקחה אותנו למקום שמכינים אותו ממש טוב, והוא גם פתוח 24 שעות.

למחרת חזרנו לאכול בו, כנראה שהיה באמת שווה.

מאפייה באתונה
מאפייה באתונה
מאפייה באתונה
מאפייה באתונה

בייגלה לארוחת בוקר

בורקס באתונה

בית הקפה שמכין את הבורצ'ה בצורה מעולה ופתוח מסביב לשעון

בורקס באתונה
בורקס באתונה
סיור גרפיטי באתונה
רואים שטעים לנו?

חזרים לקירות

שתיים מהעבודות שראינו באזור הן של אומנים ישראלים.

אחת מהם –של האומן האשטג תאג, ואחת של דינה שגב שמציירת וכותבת שירה ברחוב. דינה היא גם מדריכת סיורי גרפיטי נהדרת שערכה לנו את הסיור בנתניה, שאפשר לקרוא עליו פה.

מיד שלחתי לה תמונה של היצירה שלה עם ד"ש מאתונה וממרווינה.

יצירה גדולה על אחד הקירות בכיכר פטסירי מכונה "סופרמן", צייר אותה אומן יווני ורואים בה פרצופים שכביכול מחייכים, אבל לא באמת. המטרה להראות לנו שהעם היווני מחייך כלפי חוץ, נראה שמח ועליז אבל למעשה סובל מהמשבר.

המשבר שפקד את המדינה מאוד נוכח בשכונה הזו (פטסירי) ובכלל באתונה.

כדוגמא לכך מרווינה סיפרה לנו כי היא לומדת ארכיטקטורה אבל כפי הנראה לא תוכל לעבוד בתחום. לא בונים בתים כיום באתונה, ואם כבר יש עבודה אז היא תמורת שכר מאוד נמוך, שכר המינימום, 500 יורו לחודש.

סיור גרפיטי באתונה
היוונים כגיבורי על - חזקים ומחייכים אך בפנים סובלים
סיור גרפיטי באתונה
סיור גרפיטי באתונה

אומנים ישראלים ברחובות אתונה

יצירה גדולה על אחד הקירות מראה איך הצעירים צפים מעל העיר. היא מתארת אמירה יוונית שבאה לבטא את המצוקה של הצעירים שאינם מצליחים לרדת לקרקע ולחיות חיים מסודרים.

ליד יצירה אחרת דיברנו עם מרווינה על נושאים שהם עדיין טאבו בחברה היוונית. רואים שם אישה מדממת. לא ברור האם היא במחזור, עברה הפלה, לא בתולה יותר, מה קרה לה? אבל ברור שהתמונה מעלה הרבה חוסר נחת,  בעיקר ליוונים.  הנושאים הללו לא מדוברים שם בפומבי גם היום, גם לא בתוך הבית והמשפחה. הכל מאוד שמרני, דתי וסגור.

סיור גרפיטי באתונה
הצעירים עפים באוויר ומתקשים להשתקע
סיור גרפיטי באתונה
מה קרה לה? יצירה פרובוקטיבית בעיר

מה היה פה קודם??

הגענו לרחוב קטן שכולו מצויר על רקע כחול.

יצירות יפיפיות.

בקצהו חלק מהקיר צבוע לבן, ניכר כי מחקו את הציור שהיה עליו.

הרחוב הזה היה רחוב של בתי זונות לא חוקיים. בעקבות המשבר והמהגרים הרבים שהגיעו לאתונה התחום הזה שגשג ופרח.

לפני כמה שנים, מספר אומנים החליטו לשנות את פני הדברים, לצייר על כולו ובכך גם לייפות את הרחוב, גם למחות על הניצול של הנשים וגם להביא לשם תיירים שיראו ויצטלמו עם הציורים.

הם דאגו לתאורה ברחוב ומטבע הדברים הלקוחות הפסיקו להגיע. רק חסר להם שיצלמו אותם או שיפגשו שם איזה שכן…

הציורים עצמם מביעים הרבה מחאה כנגד ניצול מיני וניצול נשים.

נשאר רק בית בושת אחד שעדיין פעיל, זה שבסוף הרחוב, מול הקיר המחוק בלבן.

למה הוא מחוק? כי בעלי בית הבושת לא רצו שיעמדו מול הדלת תיירים ויצטלמו, זה הפריע ללקוחות להיכנס ולצאת בשערי גן העדן שלהם…

הכי עצוב שאת הציור המחוק צייר אומן שבדיוק היה במערכת יחסים עם המדריכה המתוקה שלנו מרווינה, והוא צייר לה שם ציור אהבה. נשאר רק השם שלה להוכחה…

סיור גרפיטי באתונה
יצירות ברחוב הכחול
סיור גרפיטי באתונה
סיור גרפיטי באתונה
סיור גרפיטי באתונה
סיור גרפיטי באתונה
בית הבושת האחרון שעדיין פעיל
סיור גרפיטי באתונה
מרווינה ליד שמה שרשום עדיין על הקיר והשאריות של הציור שצוייר עבורה

גרפיטי יווני - ישראלי

סיור גרפיטי באתונה

חזרנו לתחילת הרחוב, ושם בפינה מקושקשת מאד התנסינו ביצירת גרפיטי משלנו. למרווינה בתרמיל היו סטנסילים של ציפור ומייכלי ספרי, וכך מי שרצה ריסס לעצמו ציפור קטנה על הקיר.

אחת מהמשתתפות בסיור, אלייה, גילתה כישרון מיוחד וממש ציירה על הקיר את הפרצוף הזה.

סיור גרפיטי באתונה
אלייה בפעולה

נראה לי שהיא לגמרי התאהבה בקונספט. אם תראו ציורים דומים בארץ או בעולם, דעו כי פה היה הראשון שלה.

סיור גרפיטי באתונה
היצירה הסופית
סיור גרפיטי באתונה
סיור גרפיטי באתונה

משחררים ציפורים בשמי אתונה

סיור גרפיטי באתונה

מחאה בינלאומית

המשכנו בסיור, ראינו יצירות של אומנים מקומיים ושל כאלה מרחבי העולם. יצירות מופת. רובן באות לראות לנו משהו, למחות ולהעביר מסר.

מאוד חזק ומשמעותי הגרפיטי באתונה. רובו לא בא רק ליפות את הסביבה אלא גם לומר לנו משהו.

דוגמא נוספת היא הציור של האיש בתוך הדג.

זהו ציור של אומן אוסטרי שנוצר בעקבות גל ההגירה מסוריה שהביא רבים מהפליטים לטבוע בים בדרכם אל החופש. במקום שהפליט יאכל את הדג, הדג אכל אותו, בדרכו אל ביתו החדש בארץ המובטחת.

לכל יצירה שעצרנו לידה יש סיפור, לכל אחת אמירה ומסר.

כשמבינים אותו, ושומעים את מה שעומד מאחוריו מפי צעירה מקומית מבינים את התמונה כולה, את ההקשר, את הזעקה.

כדי לשמוע את כולם תצטרכו להגיע לסיור, מבטיחה לכם שיהיה לכם מרתק.

סיור גרפיטי באתונה
לזכר הפליטים שלא זכו להגיע ליוון
סיור גרפיטי באתונה

לכל יצירה סיפור ומסר

סיור גרפיטי באתונה
סיור גרפיטי באתונה
סיור גרפיטי באתונה

נהיינו רעבים

עברנו בשוק אוכל מקומי.

ראינו והרחנו תבלינים, נקניקים, בשרים, צמחי מרפא על שלל התוצרת שמפיקים מהם, ושוב שמענו את ההסברים אודות כל דבר, מהו, מתי ואיך משתמשים בו ועוד טיפים ואנקדוטות מקומיות.

השוק באתונה
תבלינים בשוק
השוק באתונה
נקניקים מבשר גמל...
השוק באתונה
השוק באתונה
השוק באתונה

צמחי מרפא, תבלינים ותכשירים טבעיים

השוק באתונה
השוק באתונה
מוכר הדגים בשוק

טברנה במכולת

הגיעה שעת צהרים, ראינו ושמענו על הרבה סבל ומשברים. הגיע הזמן לאכול משהו.

הגענו לטברנה מאוד מיוחדת: " Pame Tsipouro Pame Kafeneio".

העיצוב שלה היה לי מוזר. על הקירות מונחים בקבוקים של חומרי ניקיון, אבקות כביסה, שימורים ושאר מוצרי מכולת.

הוסבר לנו כי המקום אכן היה בעבר חנות מכולת קטנה. בעלת המקום רצתה עוד קצת פרנסה והחלה למכור מאכלים מעשי ידיה…

נו בטח הבנתם כבר, הדרישה למאכלים שלה הלכה וגברה עד שהמקום הפך לטברנה שהוא היום.

התיישבנו לטעימות של כמה מנות אופייניות- קולוקיטוקפטדס KolokitoKeftedes שהן לביבות זוקיני וגבינה, דומטוקפטדס DomatoKeftedes שהן לביבות דומות אבל מעגבניות, סלט יווני עם גבינת פטה כמובן, פיתות, צזיקי Tzatziki, שתינו לחיים וקיבלנו הסברים על תרבות האוכל היוונית ועל מהותה של הטברנה.

דיברנו גם על מנהג שבירת הצלחות שהתחיל בכלל בלוויות, כדי לגרש את השדים שמתחת לאדמה, מנהג שהיום כבר קצת פחות מקובל מטעמי סיכון ובעיקר מחיר… ליוונים אין כסף לזרוק על צלחות שבורות, במקום זה הם מניסים את השדים בעזרת רקיעות רגלים על הרצפה.

טברנה באתונה
הטברנה במכולת
טברנה באתונה

מאכלים יוונים אותנטיים וטעימים

טברנה באתונה
טברנה באתונה
טברנה באתונה
טברנה באתונה
טברנה באתונה
טברנה באתונה
טברנה באתונה

סופגניות או לא להיות

את הקינוח ליום הנהדר הזה הלכנו לאכול במקום אחר. 

לוקומדס Loukoumades – סופגניות קטנטנות מטוגנות בסירופ דבש וקינמון או בשוקולד.

טוב, אין דברים כאלה.

מי שמכיר אותי יודע שהכי אני אוהבת שוקולד ובצקים מטוגנים מתוקים.

זה היה חלום.

זהו קינוח אופייני כי הוא פשוט להכנה ומכיל מעט מצרכים, בעיקר קמח, גבינה דבש וקינמון, מוצרים בסיסים וזולים שהיו תמיד בכל בית יווני.

מצאתי ברשת מתכון, יש מלא מתכונים אז בחרתי אחד.

סופגניות יווניות – לוקומדס.

אני בטוח אכין בקרוב, ולא אחכה לחנוכה. גם היוונים לא מחכים.

סופגניות יווניות
סופגניות יווניות
זה טעים בדיוק כמו שזה נראה
סופגניות יווניות

נפרדנו מהקבוצה וממרווינה הנהדרת, שהמשיכה לתת לנו עוד ועוד טיפים על מסעדות ופאבים מקומיים וטובים, על שכונות מדליקות ואתרים שכדאי לנו ללכת לראות.

גם אחרי שנפרדנו המשכנו להתכתב בווצאפ והרגשנו שיש לנו מקור מידע מקומי צעיר ושווה במיוחד.

סיכומים ותובנות

בסלוניקי צילמתי את התמונה הזאת:

סיור גרפיטי באתונה

העליתי אותה בפייסבוק והיא עוררה דיון אודות מה זה "תייר" ומה זה "מטייל", מה ההבדל ביניהם ולמה אנחנו רוצים להיות "מטיילים" ולווא דווקא "תיירים".

אני חושבת שסיור מסוג זה עוזר לנו להרגיש  "travelers"  כי הוא מספק הצצה אל מעבר לתמונה התיירותית שהעיר או היעד רוצים הראות לנו, זו היפה, הנקייה, המעוצבת בדיוק עבורנו התיירים.

בעזרתו רואים, חווים ומבינים איך חיים המקומיים, מה הם אוהבים, על מה הם מוחים, מה ומתי הם אוכלים ולמה, איפה הם מבלים, על מה הם כן או לא מדברים בבית עם ההורים והאחים.

סיור גרפיטי באתונה

גם דמטרי שחקר את הגרפיטי באתונה ואת החברה שהחלה את הסיורים בשכונות הפחות מתויירות בעיר התייחס לנקודה הזאת:

"מנקודת מבטם של הפעילים, הציור של המבקרים בשכונות שלהם, מאפשר לתיירים עצמם להבין את הסיבה לאקטיביזם. הפעילות של ATA בהחלט  מפתה אנשים לבקר באזורים מחוץ ל"מקומות התיירות הצפויים", כגון השכונות המוזנחות שבהן חיים אמני רחוב והפעילים של תנועות חברתיות ומאפשרת למבקרים הזדמנות להיתקל בחלקים של העיר שהם לעולם לא היו מגיעים אליהם אם ​​הם מסתמכים על ההמלצות של מרכזי המידע התיירותי הרשמיים וחוברות הסיורים. במהלך הסיורים המבקרים מקבלים הזדמנות להיות ולראות בעצמם את האזורים והשכונות, ולהבין כי אתונה היא, מעבר לאקרופוליס והאזורים התיירותיים הקשורים, עיר עכשווית עם הרבה בעיות סוציו-פוליטיות דחופות. על ידי מתן הזדמנות להשתתף בפעילויות כגון ציור על קירות של רחוב רעוע, המבקרים יכולים להיות מעורבים באופן פעיל בניסיונות להפוך את הנוף העירוני".

סיור גרפיטי באתונה
עוד יצירה ברחובות אתונה

ואם נסכם הכל במשפט אחד 

פנו ל"גרפיטיול" כשאתם מגיעים לאתונה ותצטרפו לאחד מהסיורים שהם מציעים בעיר.

תודה רבה לאלינוי כסלב ולמרווינה המדריכה.

נהניתי, טעמתי, חוויתי, והחכמתי עד מאוד.

עוד מהמסע היווני שלי

20 תגובות
  1. רחלי הגב

    הי עינת,
    הפוסט הארוך ממש לטעמי. מעניין היה לי לקרוא ולהבין את הקשר בין המשבר הכלכלי, ההגירה, התרבות ואומנות הרחוב החיה ובועטת ביוון.
    תודה על החפירה 😉

    • עינת הרשקו הגב

      תודה רחלי, שמחה מאוד לשמוע, לפעמים אני תוהה אם רק אותי זה מעניין…

  2. מיכל מנור הגב

    כל כך בא לי לנסוע לאתונה ולהצטרף לסיור הזה, למרות שכבר ראיתי את התמונות בטלפון שלך ושמעתי על הסיור בטיסה להולנד, עדיין בעקבות הפוסט כאן אני מתלהבת שוב…..

    • עינת הרשקו הגב

      אכן היה סיור ממש שווה, ואתונה מדליקה ממש. סיור בלוגריות באתונה הולך???

  3. ניני אטלס הגב

    פוסט מענין לתפארת. נהנתי לקרא על ההקשרים ועל אומנות הרחוב, שמאפשרת עוד דרכים לצרוח
    ולשתף את כולם בזעקה. קצת התקשתי למצוא את החפירה עליה דברת בראשית הפוסט, אז הרשי לי בבקשה שלא להתייחס אליה 🙂
    הכתיבה שלך קולחת ומרתקת, האהבה שלך לנושא מורגשת ולכן הופכת את הקריאה לעוד יותר מושכת.
    זהו. זו הייתה חפירה 🙂

    • עינת הרשקו הגב

      תודה רבה ניני. הקורא הראשי שלי (???) הוא שאמר לי "חופרת, לא את כולם זה מעניין, אני קורא וקורא ולא מגיע לסיפור של הסיור"… אז הקשבתי לו. חלקית. ולכן עשיתי את שתי הגרסאות. שמחה מאוד שאהבת

  4. זיוה רענן הגב

    עינת,
    חיכיתי לפוסט הזה והוא באמת מאוד מעניין. הרבה מהפינות המצולמות ממש זיהיתי וזה היה נחמד ושמחתי ללמוד עוד דברים שלא ידעתי. הכי התרגשתי ממה שסיפרת על הרחוב של בתי הבושת. זה מסוג הדברים שהשינוי שהם יוצרים הוא הכי משמעותי ויפה. אני די מסויגת מהפעילות של הצירה ברחוב במסגרת הסיור. בעיני זה קצת גימיק ודי בעייתי. לגרפיטי באתונה יש מקום מאוד משמעותי וחשוב, הוא חלק בלתי נפרד מאתונה בת זמננו אבל ישנו גם צד אחר. אתונה ויתרה לגמרי על המאבק בגרפיטי, ועד כמה שידוע לי המשחק הזה שבין הרשויות לציירים על הגבולות הוא דבר חשוב. זה כמו בחינוך של ילד שמצד אחד אנחנו רוצים לתת לו להתבטא ומעריכים גם את ביטויי העצמאות וקריאת התגר שלו אבל גם שמים לו גבול ומבמנים לו את הקו – עד לאן מותר. ולפעמים הילד חוצה קצת את הקו אבל אילו הקו לא היה קיים לא היה לו מה לחצות שזה דבר חשוב במחאה שלו. אז אתונה די איבדה את זה, ואני שלא באה ממקום של מחאה ולא באתי לאתונה עם רעיונות משמעותיים לבטא על הקירות לא מרגישה נח להשתתף בהפקרות. ה שלהם, של המקומיים, ושל אמני הרחוב הרציניים אם מבאלי ואם מאוסטריה שבאים לשם לתקופות ארוכות ולא ליום יומיים. ודבר נוסף שמפריע לי בשולי הדברים זה ההתייחסות לקלישאות התיירותיות. איך אפשר להגיד על מורשת שעיצבה את העולם המערבי שהיא קלישאה תיירותית. ואגב, חלק מאמני הרחוב באתונה מתכתבים עם המורשת הזאת. אז אני חושבת שגם וגם ומבחינתי זה מה שנקרא להיות טרוולר סקרן, וכל אחד מפרש באופן אחר את האופן שבו הוא מתחבר לתרבות המקומית. אני נרשמתי לסיור גרפיטי אבל בסופו של דבר אחרי כמה ימים בעיר ויתרתי עליו. בכל אופן אני שומרת את ההמלצה על גרפיטיול לביקור הבא באתונה. אהבתי את הקונספט של השילוב בין גרפיטי לאוכל.

    • עינת הרשקו הגב

      זיוה, כתמיד מעמיקה ומרחיבה, איזה כייף זה!
      שמחה שבגדול אהבת את הפוסט. אענה לך על כמה סוגיות שהעלת:
      לגבי ההתנסות ברחוב- גם אני לא מתה על זה, בעיני זה מעט זילות של המקצוע..אבל זה היה חלק מהסיור וזרמתי איתו. מה גם שבאתונה, בניגוד לארץ למשל, הכל כל כך מצויר ומלוכלך שמצאתי שזה לא מוסיף ולא גורע ממנה אם יהיו עוד כמה ציפורים על הקיר.
      לגבי חציית הגבול – אתייחס לכך בפוסט על סלוניקי, (שבדיוק כותבת אותו עכשיו) שם עוד יותר מופקר בעיני. הכל מקושקש ומצוייר, כולל עתיקות, שלטים, מכוניות, פחים וכו.. אז אחרי זה אתונה עוד נראית עם מידה של פיקוח…
      לגבי הקלישאות – אני לא מנסחת זאת ככה, אם המילה הזו מופיעה היא מצותת ממקור אחר, אבל לעצם העיניין, אני מבינה את כוונתך שחלק מאותם מקומות עמוסים שמכנים אותם לעיתים קלישאות הם אתרים מלאי מורשת ומשמעות, עם זאת לא את כולם הם מענינים.
      אני יכולה להעיד כי לא הלכתי לאקרופוליס ולא טיפסתי על הר האולימפוס על אף שערתי על ידם כי אלי זה פחות מדבר. החשוב ביותר בעיני זה שכל אחד יוכל למצוא את נקודות החיבור שלו ותהיה לו דרך ומידע להגיע גם למקומות ואתרים שאינם מוצגים במידע הקונבנציונלי ואינם מעוצבים רק עבורנו התיירים.

      • זיוה הגב

        תודה, עינת, על התשובות. אני שמחה שהבהרנו. מסכימה עם כל מה שכתבת ובמיוחד עם כך שבסיטואציה של אתונה עוד כמה ציפורים על הקיר אינן מזיקות. לא יודעת מה אני הייתי עושה בסיטואציה. יתכן שהייתי זורמת. אני חושבת שהייתי משתפת את המדריכה במה שאני מרגישה, אבל כאמור לא הייתי בסיטואציה. גם אני לא הולכת לכל מקום ולמשל לא מרגישה דחיפות לעלות על האולימפוס. ועוד רגע אחד בחזרה לנושא הגרפיטי: בנסיעה לפיראוס וגם לקליתאה (ששם יש פארק ומיזם אדריכלי מודרני מעניין שנסעתי לראות) אפשר היה להתרשם מקנה המידה של הגרפיטי. היא נמצא לאורך כל הדרך. שום דבר לא ניצל ממנו פרט לכמה שכונות יוקרתיות בתוך אתונה (שאגב, גם את זה היה מעניין לראות). בסלוניקי טרם הייתי ואשמח להגיע בעתיד ולהתרשם. מחכה לפוסטים הבאים שלך 🙂

  5. מלי הגב

    עינת זה פוסט מרתק שקראתי בנשימה אחת. מאוד עצוב לי על אתונה. ביקרתי בה לפני 40 שנה ואני זוכרת אותה כמוזנחת, מטונפת ועם שכונות שלמות שנראות כמו שכם. ומאז, לא רק שאינה מתרוממת, אלא שוקעת יותר ויותר למשבר כלכלי, עוני וייאוש, למראות של מהגרים שרועים ברחובות. מבחינה זו אין יותר מאתונה כדי לייצר גראפיטי מחאתי אמיתי ואותנטי. אמנם מחאה יפה, אך כואבת ועצובה.

    • עינת הרשקו הגב

      תודה מלי. אני לא חושבת שאתונה רק שוקעת. יש בה גם גם וגם. אומנם המשבר מאוד נוכח אבל יש גם הרבה פריחה, שמחה ויופי בעיר הזאת. יש בה אזורים שללא פק לא נעימים לעין ולא נעימים ללב. אפילו היה לי מפחיד להסתובב בהם, אבל יש גם אזורים רבים שמרגשים מאוד כיייף ונעים. אכן המחאה שם מאוד אותנטית ובכלל יש בעיר אותנטיות שכהר לא קיימת ברבה מקומות ובעיני זה קיסמה.

  6. יעל הגב

    חזרנו היום מאתונה
    העיר נראת נ ו ר א… מוזנחת מלוכלכת מאוד מלאה בהומלסים ובמקבצי נדבות צעירים. אנשים עומדים ברחוב ומתחננים שתיתן להם יורו… הגראפיטי בכל מקום רק מחמיר את מראה העיר ותורם לתחושה של מחנק עזובה ועליבות. אין שום נחמה במחשבה שיש פה אומנות או משהו אוטנטי- נראה נורא.
    ממש עצוב, האנשים מקסימים וזה רק מגדיל את העצב בלראות לאיזו התדרדרות הגיעה העיר. ממש לא כיף לאכול ולבלות במקום שאנשים אחרים כל כך סובלים.

    • עינת הרשקו הגב

      הי יעל. התעצבתי לקרוא את מה שכתבת. חייבת לציין כי כשאני הייתי שם לא מזמן, זה היה מחוץ לעונת התיירות ולא הרגשתי ככה. העיר לא היתה מלוכלכלת ולא ניגש אלי אף אחד לבקש נדבות. כן רואים שיש שם מצוקה אבל יש גם סימנים של התחלת יציאה מהמשבר וזה מעודד. לגבי הגרפיטי – זאת נקודת השקפה. לי הוא לא מפריע, להיפך, אני אוהבת את הדרך זהו של הבעת הקושי והתסכול, בוודאי זה עדיף בעיני מחלונות מנופצים או צמיגים שרופים.. אבל מסכימה איתך שבאתונה, ואפילו עוד יותר בסלוניקי, יש לעיתים תחושה של הגזמה, בעיקר כשמדובר בסתם קישקוש או TAG ולא בציור או אומנות.

  7. שגית הגב

    הי
    תודה על המידע ..
    רציתי לשאול : אני מבינה שהסיור באנגלית . האם זאת אנגלית פשוטה יחסית ? שגם כאלה שלא דוברי אנגלית רהוטה יצליחו להבין ?
    תודה

    • עינת הרשקו הגב

      הי שגית. הסיור אכן באנגלית אבל באנגלית פשוטה וברורה. המדריכה היא יווניה, גם היא אינה מדברת אנגלית גבוהה מידי. לא תהייה לך בעיה להבין ולהנות.

  8. אלינוי הגב

    כתבת נפלא!!! תודה על הפירוט ועל התוכן המעניין, נהנתי מכל מילה!!!

  9. אייל הגב

    תענוג לקרוא! תודה! אשמח לשעת מה השם של בית הקפה שמכין את הבורצ'ה ופתוח מסביב לשעון וכתובתו בבקשה

    • עינת הרשקו הגב

      תודה אייל. לצערי אני ממש לא זוכרת את השם והכתובת…אם אצליח לשחזר איכשהו, אודיע לך

השארת תגובה