ירדן – המסלול התיירותי והפופולרי

וואדי ראם - פטרה - עקבה

עקבה על מלונות הפאר שבה

את כל הפרטים הטכניים על איך מטיילים בירדן, כתבתי בפוסט המדריך לטיול בירדן.

בפוסט הזה אתרכז בשלושה מאתרי התיירות הכי פופולריים בירדן, אלו שרוב התיירים מהארץ ומהעולם מגיעים אליהם: וואדי ראם, פטרה ועקבה.

בטיול שלנו, בין פטרה לעקבה הכנסנו עוד יומיים של טיולי מים במדבר הירדני, עליהם אתם יכולים, וכדאי לכם מאוד, לקרוא פה.

וואדי ראם

מרחבים ורודים

מתוך ויקיפדיה:

"ואדי רם הוא ואדי בדרום ירדן, הארוך ביותר בממלכה ההאשמית, ובו נופי אבן חול וסלעי גרניט. מקור שמו של הוואדי בארמית ופירושו: גבוה. הוואדי מכונה "בקעת הירח", וככל הנראה נקרא כך על ידי הבדואים שדימו את השטח המחורץ לפני הירח.

ואדי רם ממוקם בדרום-מערב ירדן, מזרחית לערבה, כ-60 ק"מ צפונית-מזרחית לעקבה וכ-370 ק"מ דרומית לעמאן. הר רם בשוליו מתנשא לגובה של 1,754 מטרים, והוא ההר השני בגובהו בירדן. הוואדי מהווה אחד מאתרי התיירות החשובים בירדן".

טיול ג'יפים בוואדי ראם

בכוונה תחילה עברנו את הגבול מישראל לקראת שעות הצהרים, בכדי להגיע לטיול הג'יפים בוואדי ראם בשעות אחר הצהרים, שהן גם נעימות יותר וגם קסומות הרבה יותר.

את כל הסידורים הטכניים, ההעברות, המסלול והפרטים הקטנים והגדולים, סגרנו לפני הטיול עם איש הקשר הירדני שלנו נאזם, שהוכיח את עצמו מעל ומעבר.

מיד לאחר מעבר הגבול, חיכתה לנו מונית שהסיעה אותנו לשמורת הטבע בוואדי ראם.

מדובר בנסיעה של כשעה, שעברה עלינו בנעימים בתוך נופי המדבר הקסומים של ירדן.

מכוניות רגילות לא יכולות להיכנס לשמורת הטבע מעבר לאזור "מרכז המבקרים" והחנויות.

נאזם אמר לנו לחכות לנהג הג'יפ שלנו ליד הסופר מרקט.

טוב זה לא ממש סופר, יותר מכולת כפרית, אבל ניחא.

ה"סופר מרקט" בכניסה לוואדי ראם
אחת הקשתות שעוצרים בה בטיול

את עלות הכניסה לשמורה (כמה דינרים, לא יודעת בדיוק כמה) שילם הנהג שלנו, כי זה היה כלול בתשלום ששילמנו לנאזם.

נכנסנו ועברנו עם המזוודה והתיקים לג'יפ שחיכה לנו.

האמת היא שזה לא ממש ג'יפ אלא יותר טנדר, עם חלק אחורי פתוח, ספסלים נוחים ושמיכה מעל הראש לצל.

הנהג שלנו היה נורא חמוד. הוא דיבר אנגלית מצוינת והיה מותק של בחור.

הטיול עורך כשלוש שעות, עוברים בכמה מהאטרקציות המרכזיות בשמורת הטבע.

בכל נקודה עוצרים, הנהג מסביר בכמה מילים מה יש בה ואז הולכים לטייל ולראות.

לעיתים הוא בא איתנו, צילם, צחק והסביר, ולעיתים נשאר ליד האוטו עם חבריו הנהגים האחרים.

יש שם המון כאלה.

אני מאוד ממליצה לרדת בכל נקודות העצירה וללכת לראות מה יש בהן.

ראינו מעיין קטן בהר (צריך לטפס בלי שביל, על האבנים, לא כל כך קל אבל אפשרי), קשתות שנוצרו מסלעים, כתובות עתיקות, דיונות חול ורודות ועוד כמה אתרים מקסימים.

הכל במין מרחב ורוד ואינסופי, שפותח את הלב והנשמה.

בסוף הטיול, הנהג לקח אותנו למקום הלינה שהזמנו.

 חלק מנקודות העצירה במהלך טיול הג'יפים ותמונות רומנטיות בהנחיית הנהג ששכחתי את שמו.

הנהג ואני העדפנו לטייל יחפים

הלינה בוואדי ראם

יש הרבה אפשרויות לינה בוואדי, רובם מעין אוהלים שחורים ופשוטים.

אנחנו התלהבנו ממקום שהמליצה עליו הבלוגרית סהר קרט, שנקרא Memories Aicha Luxury Camp או כפי שכולם קוראים לו –"הבאבלס" כי יש בו מעין כדורים מזכוכית שאפשר לישון בהם ולצפות בכוכבים.

זהו מחנה קמפינג ברמה של חמישה כוכבים, מומלץ ביותר.

אנחנו לא ישנו בבאבלס כי זה מאוד יקר.

לידן יש חדרים בנויים מכוסים ברזנט, נהדרים ונוחים. בכל אוהל מיטה, מזגן, מקלחת ושירותים וכל מה שיש בחדר מלון.

מאוד נקי ונוח.

האירוח כולל ארוחת ערב ובוקר בחדר אוכל מפואר,  וכן מציע בילויים ואטרקציות כמו בית קפה שהוא בעצם מערה בסלע שיושבים בתוכה בסגנון ירדני מסורתי עם נגן עוד ותה מתוק מידי.

יש גם פעילות של צפייה בכוכבים, הדגמת בישול אוכל מסורתי ועוד. לא השתתפנו בהן אז לא יודעת עד כמה זה שווה.

גם ארוחת הבקר מוגשת בחדר האוכל וכלולה במחיר.

אנשי הצוות היו מאוד נחמדים ומסייעים. האוכל טעים. המקום נקי ונוח.

טרנד ה"גלמפינג" הגיע גם לירדן

הטרנד הזה של קמפינג יוקרתי נקרא בעולם התיירותי החדש "גלמפינג" והוא מהווה פתרון מסוג "ללכת עם ולהרגיש בלי"… גם לינה בטבע במדבר במחנה וגם פסיליטיז של חמישה כוכבים. מאוד כיף ומרענן.

 

מתוך ויקיפדיה:

"גלמפינג (באנגלית: Glamping, הלחם המלים: Glamorous camping) הוא מושג חדש בתחום תרבות הפנאי והנופש המתייחס למתקני לינה ואירוח בסגנון מחנאות מהודר בתנאים גבוהים ביותר, הממוקמים בפינות חמד בחיק הטבע.

עיקרה של תרבות הגלמפינג היא הענקת תנאי שהות נוחים ומפנקים בטבע במתקן אשר שומר על תחושת קירבה וחיבור מיידי לסביבה (שלא כמו בבית המלון המפריד בין האורחים לסביבתם). מציאות זו מושגת על ידי שימוש באמצעי לינה המוכרים מתחום המחנאות אשר עברו שיפורים והתאמות כדי להביאם לרמת האירוח הגבוהה של תחום הגלמפינג. אמצעי לינה אלה עשויים לכלול: אוהלי קנבס, אוהלי טיפי, אוהלי יורט, בקתות, נגררים, בתי עץ ועוד. מתקני האירוח יהיו מאובזרים במזרנים איכותיים או מיטות, בשמיכות ומצעים יוקרתיים, בריהוט נלווה בתוך יחידת האירוח ובשלל אביזרי נוחות.

אתר גלמפינג יכול להיות קבוע (בדומה לבית מלון) או ארעי- כזה המוקם במיוחד לפי הזמנה- לפרק לזמן קצר ומפורק לאחר עזיבת האורחים.

נהוג שאתרי הגלמפינג מציעים לאורחיהם שירותים ברמה גבוהה ביותר כולל ארוחות גורמה, משקאות ופעילויות המערבות את האורחים עם הסביבה הטבעית בה נמצא אתר הגלמפינג."

שווה שווה שווה

מאוד ממליצה אם אתם מגיעים לוואדי רם לבחור ללון שם.

בבוקר אנשי צוות המלון מסיעים לתחנת היציאה מהשמורה.

שוב קבענו עם נאזם ואנשיו ליד הסופר…

המונית לקחה אותנו ישירות לפטרה. מרחק של כשעתיים נסיעה.

פטרה

לראות את פטרה ולחזור בחיים

היום כבר לא מתים מאהבה

הגענו לוואדי מוסא, שזאת העיירה הסמוכה לפטרה ובה בעצם לנים, בשעות הצהריים.

המלון שבחרתי לנו דרך בבוקינג Petra Harmony Bed & Breakfast היה ממוקם במעלה העיר, בתוך שכונת מגורים.

זהו מלון קטנטן מסוג b&b ויחסית חדש.

הנהג שהסיע אותנו לא הכיר את המקום, גם לא היה לו טלפון עם שיחות יוצאות כדי להתקשר, אז הוא הלך על הדרך הישנה והמוכרת של לשאול אנשים ברחוב.

מהון להון, הסתובבנו למעלה משעה בסמטאות העיר ובקושי מצאנו את המלון. זאת ממש בעיה.

כשהגענו בסך הכל המקום היה מאוד נעים, חמוד ונקי.

שוחחנו עם העובד, הוא הסביר לנו על האתר של פטרה והראה במפה מסלולים. הוא ארגן לנו הסעה לכניסה של אתר התיירות פטרה. עד עכשיו לא הבנתי אם היינו אמורים לשלם על ההסעה הזאת, אבל אגיע לזה מיד.

בכל מקרה זאת נסיעה של חמש דקות.

התארגנו ויצאנו כדי שיהיה לנו מספיק זמן לבקר בפטרה.

המלון והנוף מהמרפסת שבו

פרטים טכניים לגבי הביקור בפטרה

מחיר:

הכניסה יקרה.

למי שמגיע רק ליום אחד, עד כמה שאני יודעת המחיר הוא 90 דינר, שזה בערך 450 ₪.

מי שמגיע לטיול של יומיים ויותר בירדן, הכניסה עולה 50 דינר – בערך 250 ₪.

הם בודקים בכניסה את הדרכון אז חשוב להביא אותו אתכם.

בכלל עדיף שהדרכון והכסף יהיו עליכם במהלך כל הטיול.

שעות :

האתר פתוח משעה 6 בבוקר עד שעות הערב. אנחנו יצאנו ממנו ממש בסוף, נראה לי סביבות שבע בערב, וכבר לא היו שם כמעט מבקרים.

אם רוצים לראות את המבנה המרכזי, קבר מלכותי מפואר בשם "אוצר פרעה" (אלחזנה), בצורה הכי טובה כשהשמש מאירה עליו, עדיף להגיע בשעות הזריחה, דהיינו להיכנס בשש בבוקר.

אם לא השכמתם קום, עדיף לחכות לשעות הצהרים, סביבות שתיים ואז להיכנס, כי פחות חם ופחות עמוס.

אם תגיעו למנזר בשעות הערב, תזכו לראות את השקיעה ואת השמש המאירה עליו בצורה הטובה ביותר.

דילמה…

או שפשוט תישארו שם כל היום.

הביקור באתר דורש כמה שעת טובות. תפנו לו זמן מתאים.

המסלול באתר

אחרי הכניסה הולכים מעט בשביל עפר לעבר ה"סיק", שהוא למעשה מעבר הרים מוצל לעבר הקבר הגדול -אלחזנה.

בשביל הכורכר הזה, יציעו לכם רכיבה על סוס, הכלולה במחיר. לא לקחנו. בעיני זה מיותר, זה גם נורא קצר ואין טעם. המסלול במגמת ירידה.

כשנכנסים ל"סיק" הדרך מקסימה, מאוד נקיה ונעימה להליכה, עד  שמגיעים לאטרקציה העיקרית.

כולם מצטלמים מכל זווית, המוני תיירים.

יש שם בית קפה, חנות מזכרות, שירותים ווואי פיי.

אין מה לומר, המקום מרשים מאוד גם למי שארכאולוגיה או אתרים עתיקים פחות מרתקים אותו.

אחרי שנחים, מצטלמים ונהנים ממשכים במסלול לעבר המנזר.

באופן כללי יש כמה מסלולים באתר, חלקם קלים, וחלקם קשים ממש.

המסלול כולו עד למנזר וחזרה הוא בערך 8 ק"מ.

הלכנו לעבר המנזר, וידעתי מראש שיש שם מדרגות אבן שהטיפוס בהן מעט קשה.

מטאטא את הדרך ומדבר בפלאפון. הו הקדימה...

אפשר גם לא ללכת ברגל

מקווה שיסלחו לי על החטא הזה

לאורך כל הדרך יש מגוון אפשרויות של הסעה, "מייולים", כרכרות עם סוסים, חמורים ועוד.

זה כמובן בתשלום נוסף, נתון למיקוח.

אנחנו הלכנו ברגל עד קרוב למדרגות, ושם עלינו על חמורים.

עלה לנו אחרי מיקוח 15 דינר לאדם, לרכיבה של כ 40 דקות במעלה ההר.

האמת היא שאריק נורא ריחם על הילד שמוביל את החמורים ובאמצע הדרך פשוט התחלף איתו. הילד רכב ואריק טיפס ברגל…

אני רכבתי על החמור. זה קצת מפחיד למי שלא רגיל, החמורים עולים ולא מתחשבים באנשים שיורדים, כך שכל רגע נראה כי החמור הולך להיכנס במישהו, אבל בסופו של דבר זה עבר בשלום והגענו לראש ההר, למנזר.

שוב יושבים, נחים, יש שם בית קפה נחמד, מצטלמים ומתחילים לרדת.

לאורך כל הירידה יש דוכנים של מיני מזכרות לקניה.

באתר עצמו יש נקודות רבות של מבנים עתיקים, קברים, וכל מני.

יש מפה שמסבירה על כל אתר מה היה בו. לא מאוד התעמקתי האמת.

לאחר שירדנו חזרה למטה, ליד המקום בו עלינו על החמורים, התפצלנו כי אריק רצה לעלות לעוד מסלול של תצפית במעלה ההר. אני המשכתי ישר במסלול הרגיל לעבר המבנה המרכזי וחיכיתי לו שם בבית הקפה.

המנזר במעלה ההר
IMG_9938

שני דברים חשובים

הראשון הוא שהמסלול הנוסף שאריק עלה בו הוא מסלול קשה, של עליה וטיפוס. היינו בשעות אחר הצהרים ולא היה לנו עוד הרבה זמן, אז אריק טיפס אותו מאוד מהר. באיזה שהוא שלב הוא הבין שאין לו זמן לחזור לפי במסלול במפה ומצא שם איזה נער שהוביל אותו ישירות (תמורת תשלום כמובן) לנקודת המפגש שלנו. לטענתו לבד לא היה מצליח לרדת, אז כדאי להיעזר במקומיים, גם תמורת תשלום.

אז אם אתם בוחרים לעשות שם עוד מסלולים, קחו בחשבון שחלקם אינם קלים ושצריך שיהיה מספיק זמן עבורם.

והדבר השני, גם כשנשארתי שם לבד, ישבתי בבית הקפה, ורוב התיירים כבר הלכו כי התחיל להחשיך, לא הרגשתי פחד. הרגשתי מאוד בטוחה ורגועה.

סיימנו את הביקור באתר ממש בחושך. יצאנו ונפגשנו עם הנהג מבית המלון שלקח אותנו חזרה.

פטרה היא נקודת חובה בביקור בירדן. אני פחות מתחברת לאתרים מסוג זה, אבל לא הייתי מוותרת על הביקור בה.

אין מה לעשות, יש מקומות לחייבים לראות בחיים, גם אם הם פחות כוס התה שלנו, או הקפה….

חזרה למלון

לפני שיצאנו לפטרה, נענו להצעת העובד לארוחת ערב במלון. חשבתי שבמקום להסתובב בוואדי מוסא ולחפש מסעדה זה יהיה נחמד.

בדיעבד זאת היתה שגיאה.

גם כי לקח לו המון זמן להכין את האוכל, והיינו כבר ממש רעבים ועייפים, וגם כי הוא חייב אותנו בהמון כסף על ארוחה שממש לא היתה שווה את זה.

העובד היה חמוד והשתדל מאוד, אבל למחרת בשעת התשלום הוא גבה מאתנו 50 דינר על הארוחה, כאשר ראינו בהמשך כי ארוחה ממוצעת לזוג במסעדה עולה מקסימום 20 דינר.

כשחזרתי, כתבתי על זה משהו בבוקינג בביקורת על המלון, והעובד כנראה נבהל והחל להתכתב איתנו בווצאפ, וטען כי זה מה שביקשנו וכי הוא לא חייב אותנו על ההסעה לאתר וכדומה. לא נכנסת איתו לפינות הללו, כי אני מאמינה בביקורת אמתית וכנה. זה מה שהרגשתי וככה אני מעבירה את המידע הלאה.

מלבד הארוחה והמיקום המעט בעיתי, המלון באמת נהדר, מקסים, עם נוף על העיירה ותחושת רוגע ושלווה.

וואדי מוסא בלילה

קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר נחמדה, ואחרי שגם הנהג השני שבא לקחת אותנו הסתבך מאוד במציאת המיקום של המלון אבל הגיע בסוף, יצאנו לנסיעה של כשעה לאזור של טיולי מים מדבריים ונהדרים במיוחד.

הטיולים הללו קצת פחות פופולאריים והרבה פחות מתויירים

על כל מה שעשינו וראנו ביומיים האלו כתבתי פוסט נפרד.

קפיצה של יומיים קדימה בזמן, מביאה אותנו ישירות ל"עיר שממול "– הלא היא עקבה.

עקבה

את הבילוי בעקבה השארנו לפינוק של הסוף.

אנחנו לא ממש אנשים של בטן גב בבריכה ובים, ולכן לנו שם רק  שני לילות.

הגענו למלון בשעות אחר הצהריים, אחרי יום טיול, למחרת היה לנו יום מלא בעיר, וביום הבא על הבוקר, כבר יצאנו חזרה הביתה.

לנו זה הספיק.

מי שאוהב בילוי מסוג בטן גב פינוק וסתלבט יוקרתי – זה בדיוק המקום עבורו.

יש בעיר כמה מלונות מפוארים ונחשבים.

משלל האפשרויות, על פי המחיר, שהוא אומנם יותר זול מאילת אבל לא גרושים… בחרנו במלון Al Manara, a Luxury Collection Hotel, Saraya Aqaba

המלון היה נהדר ללא כל ספק.

הוא ממוקם בקצה שורת המלונות בעיר.

המרחק בהליכה ברגל למרכז ולמסעדות הוא בערך רבע שעה הליכה.

מסעדות ואטרקציות בעקבה

אחרי שהתמקמנו ונכנסנו לחדר, יצאנו לעיר לאכול.

נאזם המליץ לנו על המסעדה AL-SHAMI ולא טעה.

אוכל טעים ממש במחיר של 15 דינר לזוג.

אחרי שאכלנו כראוי, הלכנו לחפש לאריק מועדון צלילה ליום המחרת.

נכנסנו לכמה מועדוני צלילה, ביררנו מחירים וחבילות, ובסופו של דבר הוא סגר עם המועדון red  sea dive center.

הם באים לאסוף מהמלון בשעות הבוקר ומספקים את כל הציוד.

המחיר לשתי צלילות היה 50 דינר. זה יום של כשש שעות. האתרים היו לדבריו דומים מין הסתם לצלילות באילת.

למטוס החדש שהירדנים הטבוע בים כאטרקציה לצלילה לא הלכו באותו יום, לטענתם בגלל תנאי הים.

מנוחה, סתלבט ומסג' מפנק

בינתיים אני נשארתי במלון לנוח ולהסתלבט.

היה ממש כיף.

טיילתי בחוף, שתיתי קפה קר, ונחתי.

בערב התפנקתי במסג' בספא של המלון. חייבת לומר כי זה היה כייף אמתי, הרמה של הספא מאוד גבוהה, הכל מסודר ומאורגן עד לרמת הלוקרים והתחתונים מרשת שמקבלים כדי ששלי לא יתלכלכו משמן… אבל גם לא זול בכלל.

בתוספת מיסים זה הגיע לסכום של כ 450 ש"ח.

היה שווה?

לא יודעת.

היה כייף, וזה היה הפינוק היחיד שלי בטיול אז הירשתי לעצמי…

מאמינה שבמצב אחר, או בטיול מסוג שונה, לא הייתי משקיעה כל כך הרבה כסף בשעה וחצי של מסג'.

הישראלים כובשים את עקבה

בעקבה היינו בדיוק בימי חג ראש השנה.

המלון ועיר היו מלאים בישראלים. שמענו בעיקר עברית לראשונה בטיול שלנו.

בערב ויתרנו על המסעדה המאוד מומלצת של המלון, כי שמענו שהיא מאוד יקרה, ולא היינו מספיק רעבים.

הלכנו שוב לעיר, אכלנו במסעדת עלי בבא, שהייתה גם היא טעימה ונעימה. המחיר לארוחה היה 20 דינר .

למחרת, בעיקר בגלל כמות הישראלים שידענו שיציפו את מעבר הגבול, (זה היה היום האחרון של החג והיה ברור כי כולם יצאו חזרה הביתה) וגם בגלל הדרך הארוכה שציפתה לנו, אכלנו ארוחת בוקר מוקדמת ויצאנו  בדרכנו הביתה.

נאזם סידר לנו הסעה עם עלי, אותו נהג שכבר לקח אותנו מעקבה לוואדי רם, ומסוף המסלול בוואדי חיסה לעקבה, כך שכבר היינו חברים ומכרים.

תוך 40 דקות מהיציאה מהמלון כבר היינו חזרה באוטו שלנו, שחנה וחיכה לנו מהצד הישראלי של מעבר הגבול רבין, ליד אילת.

עקבה נהדרת לחופשה קצרה ומפנקת.

יש בה מגוון מלונות ומסעדות ברמות מחיר שונות.

למרות שהיא זולה יחסית לאילת, יש לקחת בחשבון שהמלונות המפוארים שכמו זה שהיינו בו, או מלון  Kempinski Hotel Aqaba הכל כך מבוקש, או InterContinental Aqaba עולים כ 700 ₪ לזוג ללילה עם ארוחת בוקר.

ירדן נהדרת!

ניתן לומר כי התאהבנו בירדן.

בטוחה שעוד נחזור אליה, לעוד טיולים, בעיקר אלו המדבריים.

התחושה בירדן מאוד בטוחה, ניכר כי הירדנים מאוד אוהבים אתנו כתיירים ועושים רבות כדי שנהנה אצלם.

בקיצור, אל תחששו וצאו לטייל בה.

רוצים שנעזור לכם לארגן ולתכנן? ליצור קשר עם האנשים הטובים שמצאנו בדרך?

מוזמנים לפנות אלינו במייל [email protected] או להשאיר תגובה כאן ואחזור אליכם.

אם אתם רוצים לפנות ישירות לנאזם, ניתן לעשות זאת בטלפון:

 הישראלי 052-5141019

או הירדני 962795779217+

תגידו לו שאריק שלח אותכם אליו.

עוד פוסטים שלי על ירדן

איך אחרים סיכמו את הטיול שלהם בירדן

השארת תגובה