גל של צבע בים המלח

"גלריה מינוס 430" בחוף קלי"ה

על גלריה מינוס 430 בחוף קלי"ה שליד ים המלח שמעתי כבר כשהחלו לצייר בה, לפני כמעט שנה.

לקח לי הרבה זמן להגיע לאזור, אבל היה לי ברור שאגיע ושאספר לכם מה יש שם.

בסתיו האחרון, בדרך לחופשה בירדן ניצלתי את ההזדמנות ועצרנו באתר המרשים הזה.

מדובר בשטח גדול, שהיה בסיס צבאי ירדני עד שנת 1967, ואחר כך גם היאחזות נח"ל, אך  נטוש ומוזנח במשך שנים ארוכות.

איתי מאור, מנהל החוף ומיוזמי הפרויקט יחד עם סטודיו PPL מספר בכתבה ב ynet:

"הרעיון של הפרויקט הוא להחזיר עטרה ליושנה – לצבוע את הבתים ולהכניס משהו ססגוני לאזור, תחת הנושא של דו קיום בין ישראלים לפלסטינים שגרים ביריחו, שמייחד את המקום כל כך, וגם כמובן בשביל להעלות את המודעות להיעלמות ים המלח".

נראה לי שהיזמים בחרו בדרך מאוד נכונה ליצור מחאה ומודעות.

פרוייקטים של אומנות רחוב יוצרים בדיוק את האפקט הזה, בארץ וברחבי העולם.

כתבתי על כך רבות בעבר, גם בפוסטים כמו קירות מדברים בשתולהנתניה – "מחשבת מסלול מחדש"על טעמים ומחאות – סיור "גרפודיז" באתונה וגם מהפן המחקרי בפוסטים בקטגוריית  "מגדלי השן" פה באתר.

כשמסתכלים בתמונות, רואים שאכן רבים המאומנים בחרו להביע את דעתם ומחאתם על נושאים שונים ביצירות שלהם.

נראה לי שהמתחם הזה היום שייך לקיבוץ קלי"ה, אבל אולי גם לצבא?

כשאנחנו ביקרנו בו, מלבדנו היו בו רק  קבוצת חיילים, שערכו אימונים בין המבנים.

נראה לי שאנחנו קצת הפרענו להם, והאמת היא שגם הם קצת הפריעו לנו והסתירו עם המכוניות כמה מהקירות.

אוףףף, למה דווקא ליד הציור של דיאוז שאני כל כך אוהבת????

חסר לכם איפה לחנות??

אבל בתכלס יש שם מספיק מבנים וציורים לכולם.

היסטוריה כללית

עד שנת 1969 שלטו הירדנים בצפון ים המלח  ועשו מאמצים רבים למחוק את הזכרון הציוני מלפני המלחמה.

השכונה העברית, בית הערבה ומלון קלי"ה נמחו מעל האדמה ובמקומם נבנו מחנה צבאי, מלון ומסלול מירוצי סוסים.

אף ישוב לא הוקם בצפון ים המלח בתקופה הירדנית. יריחו גדלה ל 70 אלף תושבים, 60 אלף מהם פליטים שברחו מזרחה במלחמת ששת הימים. כמעט כל מי שחיו בחבל ים המלח בין השנים 1925 – 1948 המשיכו למקומות אחרים. 

בשנת 1968 הוקם קיבוץ קלי"ה בצפון ים המלח תחילה כהיאחזות נח"ל  ששכנה במחנה הירדני לחופו של ים המלח. 

בשנת 1975 העתיק הקיבוץ את מיקומו מערבה יותר לכיוון מרגלות מצוק העתקים. סיבה נוספת לתזוזת הישוב מתייחסת לעובדה שבמיקומו הנוכחי הטמפרטורות נמוכות יחסית לאזור החוף החשוף יותר .

 

מתוך דף הפייסבוק של הפרויקט:

"ים המלח מתייבש. תכלס כבר הרבה זמן שים המלח נמצא בתהליכי היעלמות. כך גם כל האזור שסביבו. הרעיון העומד מאחורי פרויקט גלריה 430-, הוא יצירת מרחב אמנות חי, צבעוני, עכשווי ובועט מול חופי הים הגוססים. הפרויקט מזמין את המבקרים לחוות ולראות את מה שקורה בשטח. הגלריה הוקמה במטרה להעלות מודעות למצבו העגום של ים המלח. כיום הפרויקט אינו מוכר ע״י שום ארגון, גוף ממשלתי או אזרחי. כל מי שלוקח חלק בפרויקט, כולל האומנים עצמם, עושה זאת בהתנדבות ומתוך רצון טוב לשנות את המצב".

 

מתנדבים בקיבוץ - דור 3

ואז הגיעו המתנדבים…

כנראה זה נרטיב קיבוצי שעדיין לא נס ליחו.

ככה מספר היזם בכתבה בעיתון:

"האומנים מגיעים לארבעה ימים, מתארחים בקיבוץ, אוכלים בחדר האוכל ונפגשים עם החברים. לאומנים מחו"ל מימנו את כרטיס הטיסה. העבודה עצמה כולה בהתנדבות. להביא אנשים לים המלח נשמע כמו משהו די דמיוני, אבל אנחנו לא מפסיקים לקבל מיילים מאומנים נוספים שרוצים לבוא ולהיות שותפים במאבק. אומרים לנו שסוף־סוף שמו את ים המלח על המפה."

"חילקנו את האומנים לשלושה סשנים", מספר מאור. "עד היום השתתפו בפרויקט 32 אומנים מישראל, מקסיקו, יוון ואורוגוואי. אנחנו בקשר גם עם אומנים מברזיל, ירדן, צרפת, רוסיה ואיטליה, ומקווים שנצליח להביא אותם בסשנים הבאים".

עדות מבפנים

בעת הביקור שלי באתר, שמחתי לפגוש יצירות של דינה שגב.

דינה היא אומנית רחוב, שגם מעבירה סיורי אומנות רחוב וגרפיטי בתל אביב, בנתניה ובעוד אזורים בארץ.

פניתי לדינה בבקשה שתכתוב לי כמה מילים על החוייה שלה כאומנית ב"גלריה מינוס 430".

וזה מה שהיא כתבה לי:

ליצור בים המלח.

להגיע עם "שירת הרחוב" שלי עד למבנים הנטושים בים המלח, זו היתה חוויה מרגשת במיוחד. יצרתי שם שני שירי-יצירות (בהפרש של כמעט שנה זה מזה).

האחד מדבר על אומץ, כתהליך נפשי מתמשך, והשני על תופעות גיאולוגיות של ים המלח וסביבתו, בהקבלה לתופעות נפש.

בשני המקרים יש יסוד של "יצירה תלויית מיקום". כלומר – היצירה מותאמת באיזשהו אופן למיקום שלה.

ליצור על מבנים שהם "הסטוריה" מלאת סיפורים, ומלאי יופי של "ישן ונטוש", שבעיני הוא מיוחד ממש, ובנוסף לשני אלו- זה גם חלק מהעלאת מודעות למקום הזה, שאין לו "קול" לצעוק את עצמו, והיצירות ויוצריהן הפכו להיות הקול הזה.

כל אלו ביחד, משכו אותי ליצור שם, וריגשו אותי במיוחד. כמובן שגם העובדה שאני יוצרת את יצירותי הקטנות, בין רבים וטובים ומרשימים מאד- שימחה אותי.

איזה כייף לקבל עדות מהשטח.

עוד על דינה, העבודות שלה והסיורים שלה ניתן למצוא בעמוד הפייסבוק שלה – "מגלים את אמנות הרחוב – הרצאות וסיורי גרפיטי עם דינה שגב".

איך מגיעים

שימו בוויז חוף קלי"ה.

סעו בכביש הגישה לחוף, ואז תראו משני צידיו את המבנים המצוירים. אי אפשר לפספס.

זה גדול, צבעוני ומרשים!

לאחר שחונים  אפשר פשוט להסתובב בין המבנים ולהתרשם.

תשתדלו להגיע כשלא נורא חם כי יש שם המון מה לראות ואפשר להעביר שם זמן רב של שיטוט וצילום בכייף.

נכנסנו ויצאנו מהבתים והמבנים, צילמנו במרץ ובסוף גם הבנו שכל אחד מאתנו הצליח לראות ולפגוש ציורים ועבודות שהשני לא שם לב אליהם.

כן, זה אתר / גלריה/ אטרקציה של אומנות רחוב מהגדולים שפגשתי.

עוד יבואו ימים

האתר הזה מרשים מאוד.

לכו תראו בעצמכם. התמונות שצרפתי פה הן רק חלק מהשפע שיש שם.

ומה בהמשך?

גם על זה ענו היזמים בכתבה שמצאתי:


מה תעשו כשכל המבנים יעמדו צבועים?
ליפשיץ: "הייתי שמח להצליח להרחיב את הפעילות שלנו ולהפיח חיים גם בפארק המים הנטוש 'אטרקציה'; למשוך אליו קהל שיוכל ליהנות מהמקום ומהיתרונות שהוא יכול להציע; להפוך אותו לפארק של תרבות ואומנות, להביא מופעים ולארח פסטיבלים שישמרו את ים המלח בתודעה".
מאור: "עוד לא אמרנו את המילה האחרונה. אנחנו רוצים לייצר גלריה מסודרת, שיוכלו להיכנס לאינטרנט ולקרוא על כל אומן; שהמקום יהיה מוקד עלייה לרגל; ושמישהו יזיז את התחת ויעשה משהו עם הים!"

בקיצור – נחזור בעתיד ונראה מה יתפתח.

 

חוף קלי"ה

בהמשך הכביש, מגיעים לחוף הרחצה קלי"ה.

החוף מאוד מסודר ומרשים. לא רחצנו בו אבל נכנסנו לראות ולצלם.

הכניסה אליו לא זולה.

מצאתי גם כתבה  ב the marker שמדברת בדיוק על זה, ועל ההבדל בינינו לבין הירדנים שרוצים לרחוץ בחוף.

מצד שני, כל כך הרבה מחופי ים המלח מוזנחים ונטושים שאולי כן שווה לשלם וליהנות מיום כייף בחוף המקסים והכל כך מטופח הזה.

ישבנו שם לכוס מיץ תפוזים סחוט שעלתה לנו 20 שח… אבל נהנינו מכל רגע ומאמינה שיום אחד נגיע לביקור חוזר בגלריה וליום סתלבט בחוף קל"יה.

משם המשכנו לעוד כמה נקודות חן ואטרקציות באזור. אכתוב עליהן בקרוב מאוד.

פוסטים נוספים על הגלריה

אילנה בר – "יצאתי מביתי למסעותי" – מי יציל את ים המוות?

ערן פאר – "מטיילים עם ערן" – הגלריה הנמוכה בעולם – גלריה מינוס 430 בדרך לים המלח

עוד פוסטים על אומנות רחוב בבסיסים נטושים

6 תגובות
  1. מלי אברמוביץ הגב

    מרהיב ביותר! פוסט משגע ומושקע ונדיב במידע. ממש מקווה להגיע לשם בקרוב. מזג האוויר מתחיל להיות שפוי בשביל האזור.

  2. אילנה בר הגב

    היגעת לשם! שמחה בשבילך, כי ידעתי שתאהבי את המקום ואת העבודות, שהן ללא ספק מרשימות.
    פוסט מעניין וחשוב. כי חשוב להציף את המודעות על ההתייבשות המתמשכת של אוצר הטבע הנהדר הזה.
    מאוד מקווה שיהיה לפרויקט הזה המשך, שהאמנות תגיע גם למקום הנמוך בעולם, תמשוך אנשים לבוא ולראות, לחוות, ואולי לעשות משהו…

  3. תמרית הגב

    פוסט מרתק, מעניין ומלמד. שמעתי על המקום ואפילו כתבתי עליו באחד הפוסטים שלי כרעיון לטיול אבל טרם יצא לי לבקר במקום.

השארת תגובה