נקודות חן על שביל הגולן
יצאנו ביום אביבי גשום לטיול באזור דרום הגולן, שהתמקד בכמה נקודות עצירה לאורך שביל הגולן.
רמת הגולן מספקת דרמה.
תמיד היתה כזאת.
גם בטיול שלנו לא חסרו דרמות. כמעט נשארנו שם טבועים בבוץ הגולני.
בסוף יצאנו אבל אווירת הדרמה לא עזבה אותנו.
מזג האוויר הסגרירי והגשום תרם את חלקו למראות ולאווירה.
תחושה של סרט מתח או סרט מלחמה
לא הפסקנו לחשוב על ההיסטוריה של האזור, המלחמות והמחיר ששילמנו במהלך השנים על חלקת האדמה הזאת.
האנדרטאות שפוגשים בצדי הדרכים לא נותנות מנוח ללב ולנשמה.
רמת הגולן היא "נדל"ן יקר" למדינת ישראל מכל הבחינות.
טיול בשביל הגולן, גם אם רכוב, מספק אפשרות לחוות את הגולן במיטבו.
מקומות קסומים, שקטים, עם מרחבים ירוקים ונופים מרהיבים.
רק אנחנו, הנוף וההיסטוריה.
שביל הגולן
שביל הגולן הוא נתיב הליכה ארוך באורך כ-130 ק"מ ברמת הגולן.
השביל מחבר בין הר החרמון בצפון ובין מעיין עין עקוב בדרום. רובו עובר בחלק המזרחי של רמת הגולן, באזורים פחות מוכרים ומטויילים של הגולן.
מתוך השביל רק כ-30 ק"מ היו מסומנים בעבר.
השביל מסומן בסימון שבילים בצבעים לבן, כחול וירוק המסמלים את החרמון, הכנרת והגולן בהתאמה.
השביל מחולק ל-15 קטעים, כאשר בכל תחילת קטע מצוי שלט שמספק מידע אודות הקטע (נקודות מילוי מים, נקודות לינה, נקודות הצטיידות במזון ועוד), וכן מצורפת מפת הקטע.
(ויקיפדיה)
נסיעה בציר הנפט
ירדנו מהכביש הראשי (כביש 87) ופנינו ימינה במסעף קשת לכביש "ציר הנפט".
זהו כביש צר, מעט משובש אך קסום.
ציר הנפט הוא כביש אספלט אורכי משובש ברמת הגולן בבעלות פרטית באורך של 47 ק"מ, הנמשך מהגבול הסורי סמוך להר פרס במזרח הגולן המרכזי, ועד גבול לבנון בצפונו של הגולן, סמוך לע'ג'ר. שמו של הכביש נגזר מקו צינור הנפט "טראנס-אראביאן פייפליין" (Trans-Arabian Pipeline Company, "צינור הנפט הטרנס-ערבי") שלאורכו הוקם. כביש זה הוא חלק קטן מציר רצוף המלווה את צינור הנפט לכל אורכו.
(ויקיפדיה)
עצרנו בנקודה הראשונה, לראות את זרימת הנחלים.
הנקודה היא מפגש של הכביש עם שביל הגולן.
יש שם שלט אודות שביל גולן ולידו ברז גדול ומפל קטן.
הוא נקרא "מגוף על ציר הנפט".
מצאתי כי יתכן ושימש כמגוף עבור קו הנפט שעבר בצמוד לציר הנפט.
זהו מקום עצירה יפה על שפת הנחל, אפשר לשכשך רגליים וביום גשום כמו שלנו פשוט לראות את עוצמת הזרימה.
ואם אתם כמוני מחפשים מקומות באמצע שום מקום – אז כזה.
אנדרטת בה"ד 9
משם המשכנו בנסיעה איטית עד לאנדרטת התותחנים.
יש כל כך הרבה אנדרטאות ברחבי רמת הגולן.
חלקן מוכרות ומרכזיות יותר. זאת מהפחות ידועים.
עד כדי כך שהיה לי קשה למצוא עליה פרטים מדויקים.
היא נקראת בכמה שמות: אנדרטת התותחנים, אנדרטת בה"ד 9 וגם אנדרטת שיבטה.
אנדרטת בה"ד 9 היא אנדרטה המנציחה 15 נופלים מגדוד התותחנים של בה"ד 9 במלחמת יום הכיפורים אשר נהרגו באזור תל פארס ב-7 באוקטובר 1973. האנדרטה נמצאת על ציר הנפט בדרום רמת הגולן, כ-3.5 קילומטרים ממערב לתל פארס וכ-3.5 קילומטרים צפונית לגבעת אורחה (תל ג'וחדר).
גדוד בה"ד 9 הוקם בחופזה ב-5 באוקטובר 1973, יום לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, והורכב ממדריכים, צוערים וחניכים מבית הספר לתותחנות.
עם פרוץ הקרבות ב-6 באוקטובר החלה הסוללה בירי ארטילרי על הכוחות הסורים התוקפים כמו גם אש מסייעת למוצבי החי"ר באזור.
במהלך שעות הערב והלילה החלו כוחות השריון הסורי לפרוץ את הקו הסגול ולחדור לדרום רמת הגולן במספר צירים. טנקים סורים עקפו את תל פארס והתקדמו לעומק השטח ברמת הגולן. תמונת המצב הקשה התבררה בפיקוד הצפון רק במהלך הלילה, כשמאות טנקים סורים כבר נמצאים בתוך שטח רמת הגולן. לאחר השעה 4 לפנות בוקר קיבלה הסוללה, שהייתה פרוסה בתל פארס, הוראה לסגת מערבה. הסוללה החלה לנוע מערבה אולם זמן קצר לאחר מכן נכנסה שיירת התומ"תים לתוך חניון לילה סורי של פלוגת טנקים סורית. שני הכלים הראשונים (נגמ"ש המפי"ק והתומ"ת שהיה אחריו בטור) הצליחו לעבור את הפלוגה הסורית בטרם זוהו, אולם אז הבינו הסורים כי מולם כוח הישראלי והחלו לירות על השיירה מטווחים קצרים. שלושת התומ"תים הנותרים נפגעו מהירי. 15 חיילים נהרגו ו-18 נפצעו.
(ויקיפדיה)
עצוב וכואב, אבל זוהי ארצנו.
קשה מאוד לדמיין בתוך כל הפסטורליה הזאת את הקרבות שניטשו שם.
מצפה נחמה רוטשטיין
המשכנו לנסוע לאורך הכביש ודרכי העפר המשובשות.
עצרנו בנקודת נוף מרהיבה.
מצפה לזכרה של נחמה רוטשטיין. תושבת מושב יונתן הסמוך, שנפטרה ממחלת הסרטן.
במקום נדנדה, פרגולה וברז מים והוא מהווה נקודת מנוחה והצטיידות למטיילים בשביל הגולן.
היה גשום מאוד, אז לא ממש יכולנו לנצל את הפינה הקסומה הזאת.
ביום יפה היא בטוח נקודה שאפשר לשבת בה בנחת ולספוג אווירה והמון שקט ומרחבים.
גלגל רפאים
מאוד רציתי להגיע לאתר הזה כבר זמן רב.
פה כבר צריך לרדת מהכביש של ציר הנפט ולנסוע בדרכי עפר.
הנסיעה מתאימה לרכב פרטי, אך לא בגשם.
ביום פחות גשום זה הרבה יותר מומלץ.
חייבת לציין כי מעט התאכזבתי כי קשה לראות ולהבין את האתר במבט רגיל, דהיינו לא בצילום מהאוויר.
עם זאת, המחשבה כי משהו סחב לפה את כמות האבנים הזאת וסידר אותה בצורת חומה במעגלים, מעוררת פליאה.
מי עשה זאת, איך ולמה.
גלגל רפאים המוכר גם כגילגל רפאים (בערבית: رُجْم الهِرّي, בתעתיק לעברית: רֻגְ'ם אל הִרי, שמשמעותו גל האבנים של חתולי הבר) הוא רוגם, מעגל אבנים ומונומנט מגליתי עתיק הנמצא ברמת הגולן, בקרבת מושב יונתן וכ-16 קילומטרים מזרחית לחופה הצפוני של הכנרת, במרכז מישור נרחב המכוסה מאות דולמנים. בקרבת המקום נמצא יישוב קדום מתקופת הברונזה הקדומה.
האתר בנוי כקומפלקס העשוי מיותר מארבעים ושניים אלף אבני בזלת המסודרות במעגלים. במרכז האתר בנוי תל אבנים בגובה של כ-6-5 מטרים, המוקף מספר שכבות מעגליות של מצבורי אבנים. חלקן יוצרות מעגל סגור וחלקן מעגל פתוח. היקפה של החומה החיצונית ביותר קרוב לחצי קילומטר וקוטרה הוא יותר מ-150 מטרים. ככל הנראה נבנה גלגל רפאים לקראת סוף התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל וחוקרים מעריכים שנבנה באלף השלישי לפנה"ס ונוסף אליו מתחם קבורה באלף השני לפנה"ס.
ישנן השערות שונות אודות הייעוד והמטרה לשמה נבנה האתר, החל מלוח שנה קדום המבוסס על השמש ועד קבר או אתר פולחן.
ייעודו של המבנה אינו ברור לגמרי לחוקרים, והדעות חלוקות לגבי שימושו המקורי. למרות זאת, יש עובדה אחת שעמה מסכימים כל החוקרים: בזמן כלשהו בהיסטוריה שימש האתר כמקום פולחן להתכנסויות שבטיות או חברתיות כלשהן.
(ויקיפדיה)
וזה מה שרואים מטיילים בלי רחפנים
עכשיו התחילה הדרמה הפרטית שלנו.
הגשם לא פסק והדרך שגם ככה משובשת הפכה למלכודת בוץ ושלוליות.
אחרי שכמעט התחפרנו, החלקנו וטבענו עם האוטו במים, הצלחנו, ממש בקושי, לצאת משם ולחזור לכביש ציר הנפט הסלול ומשם לכבישים הראשיים יותר ברחבי רמת הגולן.
המסגד הנטוש בחושניה
אחרי החוויה המפחידה בבוץ, היינו רטובים ומלוכלכים, וכבר חשבנו לוותר על תכניות ההמשך ולחזור הביתה.
בכל זאת החלטנו לנסוע לראות את המסגד הזה.
הוא מאוד קרוב לצומת היציאה מציר הנפט, והיה חבל לפספס.
חושניה היה כפר צ'רקסי במרכז ברמת הגולן, שננטש במהלך מלחמת ששת הימים.
מסגד הכפר עומד לצד כביש 87, שלם יחסית מלבד הפינה הדרום מערבית שלו, שנפגעה במהלך הלחימה בכיסי התנגדות של הצבא הסורי כנגד הניסיון לא לפגוע במקומות קדושים.
(ויקיפדיה)
פגשנו שם קבוצות צעירים שהסתתרו בו מהגשם במהלך הטיול שלהם בשביל הגולן.
כמו במבנים נטושים רבים בארץ, גם פה יש שפע כתובות ויצירות גרפיטי, כמו שאני אוהבת.
אפילו כבר יש בו יצירה עדכנית לימי הקורונה והבידוד.
ניתן לטפס בזהירות במדגרות לעבר הגג ומגדל המסגד.
עלינו רק את החלק הראשון.
חשוב לציין כי זה נראה מעט מסוכן, עם בטון שבור ומתפורר.
הנוף השטוף שנשקף מהגג היה מרהיב.
אם אתם לא מפחדים – תעלו למעלה.
עוד על המסגד בחושנייה תוכלו לקרוא בכתבה הזאת.
טבריה - העיר ותחושת ההחמצה
על אף היותנו רטובים ומלאים בוץ, החלטנו לעשות עוד עצירה אחת, וירדנו לטבריה.
לא הייתי בעיר הזאת שנים.
נסענו לטיילת לראות מה קורה בה.
אלו ימי תחילת ההקלות בסגר הקורונה.
רבים מחפשים לאן אפשר לצאת קצת להתאוורר. חלקם הסתובבו עם מסכות, הרוב בלי.
הטיילת והעיר עוררו בי בעיקר תחושת פספוס, איזו עיר מבוזבזת.
עיר עתיקה, עם מבנים יפיפיים מאבן, על חוף האגם הלאומי כל כך מוזנחת, ועלובה.
המסעדות ובתי הקפה סגורים. תהיתי האם זה בגלל מגבלות הקורונה אך ניתן לראות על הרבה מהן שלטים כי הן אינן פתוחות בשבת.
כך שגם בלי קורונה לא נראה לי שיש שם ממש מה לעשות.
החופים מגודרים, סגורים ולא מזמינים.
בתי המלון נעולים.
פה ושם כמה חברה שכן מנסים להיכנס לטבול במים, אך הכל נראה מאולתר, לא ממש חוקי ולא מזמין.
אני מדמיינת ערים אחרות בעולם למרגלות אגמים והרים. פנינות חמד תיירותיות, נקיות, מזמינות.
ואצלנו – לכלוך, הכל סגור, תחושת מסכנות ועליבות באוויר.
כמה חבל.
עצב, על ים כנרת
טיילנו קצת לאורך מסלול ההליכה על הטיילת שיצרה העירייה.
תחושת הפוטנציאל המבוזבז לא עזבה אותי לאורך כל ביקורי בעיר.
יהודה קיסר, נגן אומן בחסד עליון, יושב בטיילת ומנגן לפרנסתו הדלה.
אין יותר מזה בכדי לשקף את הפוטנציאל המבוזבז של טבריה.
רוצים להשאר לישון באזור?
הנה כמה הצעות לינה מדליקות שמצאתי עבורכם באזור:
- מלון סטאי כנרת – מלון בוטיק בצפון, ממוקם על החוף המזרחי של אגם הכנרת ההיסטורי, עם 158 וילות מפוארות המשקיפות על נופיו הירוקים של הגולן וצפון ישראל.
- כפר הנופש עין גב – שוכן על שפת הכנרת בצידו המזרחי של האגם והוא אחד מאתרי הנופש הגדולים באזור.
- צימרים במושב יונתן הסמוך לאתרי הטיול.
ואם בא לכם לראות את כל האפשרויות באזור:
אפשרויות לינה באזור הכנרת
אפשרויות לינה ברמת הגולן
עוד בסביבה
בדרך הביתה חלפנו על פני הכניסה ליער שוויץ עליו כתבתי בפוסט חו"ל בכאילו – מקומות בארץ עם שמות מהעולם
וגם בפוסט השווה על דרכי נוף בישראל.
עוד שלל הצעות לטיול בצפון:
איזה טיול מקסים!! כמה זמן אני רוצה לבקר במעגל הרפאים. מעולם לא יצא לי לטייל שם. תודה על פוסט עם מסלול קצת אחר.
תודה תמר. גם אני חיכתי זמן רב להגיע אליו. מעט התאכזבתי אבל עדין שווה מאוד. כדאי לך להגיע לשם
אני אוהבת לטייל איתך בארץ ישראל. את יסודית ומגלה לי כבישים ופינות חדשות. שמחה שחזרתם בשלום. רמת הגולן היא אוצר ואכן כאב לב גדול על טבריה.
תודה מלי. שמחה שחידשתי