כפר קהילתי אקולוגי בגליל המערבי - אדמה
אדמה, אני קשובה לקולך.
אדמה, תמיד ולאן שאלך.
אדמה, השביל בו אפסע הוא שבילך,
אמא אדמה.
אדמה, רגלי מהלכות יחפות.
אדמה, פנייך חמות ועוטפות.
אדמה, עיניים חומות בי צופות,
אמא אדמה.
הֵן בָּאתִי מִמֵּךְ, מֵחֵיקֵךְ, אֲדָמָה,
וְאַתְּ עֲתִידָה לְשַׁכֵּךְ – אֲדָמָה
אֶת כָּל כְּאֵבַי, אֶת לֵילוֹתַי, אֶת יָמַי.
עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לָךְ מוֹדֶה – אֲדָמָה
וְאָנוּ עֲצֵי הַשָּׂדֶה – אֲדָמָה
מִמֵּךְ וְאֵלַיִךְ אֵם כָּל חַי, אַמְּצִינִי.
אדמה – נותנת פריה לכולם.
אדמה – טובה ותמימה לעולם.
אדמה – למדי נא את בנך האדם.
אמא אדמה.
אהוד מנור
באפריל 1985, הקליטה עופרה חזה ז"ל את שירו המופלא של אהוד מנור ז"ל "אדמה".
בשנת 1993, קמה התיישבות קטנה על גבעה בגליל – "אדמה" – עם אג'נדה אקולוגית ורוחנית.
חלפו להן עוד כמה שנים, ספרנו ציפורים נודדות במרפסות.
כיום, 35 שנים אחרי שאהוד מנור כתב את "אדמה" ועופרה ביצעה אותו בדרכה המרגשת, ראיתי במו עיני את התגלמותו בישוב האקולוגי הכי הארד קור בישראל – הלא הוא אדמה.
כאילו כתבו להם המנון עוד לפני שהם בכלל ידעו שהם כאלה.
תפעילו רמקולים, תכנסו למוד זורם, ותקבלו את אדמה 2020, כפי שראיתי וחוויתי בסיור מודרך שהשתתפתי בו לאחרונה.
גלגוליו של כפר
אי שם בשנת טרפפו, הלא היא 1993, קנה עופר ישראל, יחד עם עוד כמה שותפים, שטח של 35 דומם, בין הכפרים ג'ת ינוח וירכא.
לקרקע עלתה קבוצה של אנשים, התחילו עם אוהל אינדיאני – טיפי, כדי לחיות חיים קרובים לטבע. המקום היה פתוח לאנשים שבאו ועזבו כרצונם.
עופר איש אשכולות, בעל חזון ויכולות פיזיות, בנה את המקום במו ידיו.
ההתחלה היתה צנועה.
חיים לפי העקרונות המבוססים על הרמוניה עם הטבע ועל משאבים מהטבע.
מיחזור, בניה אקולוגית, שימוש באנרגיה מתחדשת – שמש ועצים.
קצת חקלאות – בעיקר זיתים, מעט הדרים וגן ירק.
שימוש מינימלי בכסף. מבנים מחומרי טבע או אוהלים. צמצום צריכה.
תושבים שעוסקים ביצירת תכשיטים ואוהלים – "טיפי" אינדיאני ו"יורטה" מונגולית.
היתה מאפיה עם טאבון בנוי בוץ וגם גנרטור שמופעל על ידי מנוע של טרקטור.
קבוצת אנשים שחיה בהרמוניה עם הסביבה ואחד עם השני.
כטבעם של מקומות מסוג זה, עברו על אדמה גלגולים רבים.
קבוצות שונות עם אג'נדות משתנות עברו במקום בשנות חייו.
אידאת העל היתה ונשארה ה"קיימות" והצורך להיות יצרניים.
תמיד הם היו בעלי חזון של אקולוגיה ושמירה על הטבע, אך גם בעלי אמונות רבות בתורות המזרח, לוח המאיה, מדיטציות מדרום אמריקה, חיים ברוח הרינבאו וכיוצא באלה.
כטבעם של אנשים מסוג זה, רבים מהם באו והלכו, נדדו להר וגם הלאה ממנו.
כל פעם, בהתאם לתושבים הנוכחיים, גם השתנתה מעט רוח המקום והדגשים בו.
מה שהיה ונשאר תמיד הוא החיבור לטבע, האמונה העמוקה באקולוגיה, מחזור והרמוניה עם הסביבה.
אדמה - כפר אקולוגי קהילתי בגליל המערבי
נחזור לימנו אנו.
שמעתי רבות על המקום הזה, אבל רציתי להבין בעצמי, לראות איך חיים שם.
במקרה, או שלא, הגננים שעובדים אצלי בגינה, חלקם מתגוררים באדמה.
מהם שמעתי לאחת לתקופה מתקיים בישוב סיור מודרך, המראה ומספר על החיים בו.
יצאתי לסיור כזה, סקרנית ונרגשת.
אם לא שמעתם מימיכם על אדמה, אפילו אם אתם תושבי האזור, אל תרגישו לא בנוח.
רבים לא שמעו אליו ולא בכדי, הם לא תמיד רצו בכך.
אפילו שלט הכניסה לישוב כל כך צנוע וקטן שקל לפספס אותו בדרך.
עם זאת, סביר ששמעתם על כליל, ישוב אקולוגי דומה שנמצא לא רחוק מאדמה.
בתחושה שלי, אדמה היא קצת האח הקטן והסורר של כליל.
יותר קיצוניים באורח החיים, יותר מסוגרים, יותר מחויבים לאורח החיים האקולוגי.
אבל גם זה נמצא כרגע בתהליך של שינוי.
למה?
הרבה בגלל האנשים שכרגע חיים שם.
כאמור, האוכלוסייה משתנה כל כמה שנים וכיום גרות בכפר משפחות שקצת יותר פתוחות לחשיפה.
נאבקים על הבית
ישנה עוד סיבה, שלא ניתן להתעלם ממנה, להיפתחות של הישוב לציבור הרחב – המאבק המשפטי בו הם נתונים כיום.
אומנם, האדמות הן חוקיות, הן נקנו מבעליהם וזאת לא גזלת אדמות מאף אחד. אבל המבנים אינם חוקיים, ויש עליהם צווי הריסה.
אין תקנים לישובים מסוג זה במדינה ישראל.
צורת החיים הזאת אינה חוקית.
באתר של החברה להגנת הטבע מצאתי התנגדות נחרצת לחוות בודדים מכל סוג בישראל:
בשנים האחרונות קבעה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כי ככלל, בישראל אין מקום לעודד ולהקים מיזמים של התיישבויות בודדים.
מדובר בחוות פרטיות בשטחים הפתוחים, המחזיקות בשטחי קרקע גדולים יחסית, מחוץ למקומות ישוב קיימים.
יש להפסיק את התופעה השלילית של עשרות התיישבויות הבודדים שהוקמו באורח בלתי חוקי בניגוד לחוקי מקרקעין, הממוקמות בשטחים הפתוחים המיועדים לשימור בתכניות מתאר שונות.
אני לא יודעת האם אדמה נכללת בהגדרה של "חוות בודדים" אבל המסר דומה מאוד.
תושבי הכפר מנסים כיום להסדיר את מעמדם אל מול הרשויות.
המאבק המשפטי בעיצומו, וכדי לגייס את דעת הקהל, הם עורכים סיורים בישוב.
המסר המרכזי – אנחנו לא עושים רע לאף אחד. תנו לנו לחיות את חיינו בטבע לפי ראות עינינו.
תכלס, נראה לי שהם צודקים.
החיים באדמה
כיום, אדמה הוא כפר אקולוגי קהילתי המונה 20 משפחות עם ילדים, סה"כ מתגוררים בישוב 70 איש.
יש בו חיי קהילה עשירים אך הם לא קומונה לא קיבוץ. כל אחד אחראי לפרנסתו ולחייו.
במסגרת חיי הקהילה יש להם כמה מבנים ושטחים משותפים, מפגשים ואירועים.
אחד מהם הוא המבנה המרכזי בו התחלנו את הסיור – "בית האם".
פה נפגשת הקהילה לשיחות, חוגים, חגים וכדומה.
יש גם מבנה שנקרא "בית היוצר" בו נערכים חוגים ופעילויות לילדים ולמבוגרים, בעיקר בתחומי אומנות, יצירה, נגינה וכו'.
הלב של הכפר, או "הכיכר המרכזית" במונחים עירוניים, הוא האזור שמכונה main fire– האש המרכזית.
שטח גדול ופתוח באמצע הכפר.
במרכזו מדורה גדולה, קצת ספסלים והרבה מרחב.
מכל מקום בישוב יש שביל שמוביל את המרכז, ממש כיכר העיר בצורתה האקולוגית. גם ב main fire נערכים שיחות ומפגשים, חגים, אירועים.
עניין המפגשים הוא משמעותי.
הכפר מתבסס על חיים קהילתיים ונערכים בו הרבה מעגלי שיתוף והקשבה על מנת לקבל החלטות בצורה שמקובלת על כולם.
פה לא עובד "הרוב קובע" אלא שיטת קבלת החלטות שנקראת "סוציו קרטיה":
קבלת החלטות בקונצנזוס (באנגלית: Consensus decision-making) היא תהליך שבו גוף מקבל החלטה המקובלת על כל חבריו.
שיטה זו מהווה את אחת החלופות לקבלת החלטות בהצבעה דמוקרטית.
קבלת החלטות בקונצנזוס היא, בדרך כלל, תהליך ארוך, ולכן פחות ישימה בגופים גדולים, כמו מדינות.
קבלת החלטות בקונצנזוס מעודדת השתתפות של כל החברים בדיון, אך אינה מחייבת זאת, משום שהיא מאפשרת גם הסכמה שבשתיקה.
השיטה מחייבת התייחסות של המשתתפים לדעות נוספות.
השגת קונצנזוס עשויה להיות תהליך מורכב וארוך, ולכן לעיתים נקבעים לשיטה זו כללים שמיועדים לסייע בתהליך קבלת ההחלטה.
(ויקיפדיה)
הרמוניה עם הטבע
החיים באדמה אקולוגים ברמה הגבוהה ביותר הניתנת בארץ.
הבתים, האוהלים, המבנים הציבוריים – כולם בנויים מחומרים טבעיים כמו עץ ובוץ.
אין שבילי בטון או מדרכות, אין משטחים מרוצפים באספלט, בטח שלא כבישים.
כמו מחנה קבוע בטבע.
החשמל – כולו סולרי. אם יש שמש – יש חשמל.
בימי החורף הגשומים לא תמיד יש מספיק חשמל, אז מכבים את המקרר ומוציאים את האוכל החוצה ממנו, שם יותר קריר.
השירותים – שירותי קומפוסט או ביו גז.
לחלקם יש ליד הבית מעין "אוהל" אליו מוזרמים שפכים וכן נזרקת האשפה, הם מתרכזים בתוך החלק התחתון, מתחמצנים והופכים לגז בישול שנאגר בחלק העליון, ומספק דשן לצמיחה בחלקו התחתון.
מי שאין לו מתקן ביו גז, יש לו שירותי קומפוסט רגילים.
מים – היות ויש בישראל איסור על אגירת מים בבורות (לא ממש ברור לי למה), הישוב מחובר לקו מים של מקורות, אך הם עושים מאמץ לשימוש בכמה שפחות מים וכמובן במים אפורים.
בכלל הם מנסים להשתמש ביכולות של הטבע לשמר את עצמו, ומשתדלים לא לפגוע בצמחיה הטבעית שקיימת בשטח אלא לחיות איתה וסביבה.
חלקם טבעונים או צמחונים אבל לא כולם.
הם מגדלים ירקות בשלוש גינות קהילתיות ברחבי הכפר, ושואפים להיות משק אוטרקי – כזה שמספק את צרכיו בעצמו, אך מבינים שזה עוד ייקח זמן.
הילדים כולם מתחנכים בחינוך ביתי. כקהילה, יש מפגשי העשרה ולמידה לילדים בתחומים שונים בהתאם למשאבים של התושבים.
שני מלמדת יצירה, ארז מלמד את הילדים מיומנויות קרקס ואקרובטיקה, גל מטפחת בעזרתם את הגינות הציבוריות, יש מי שמלמד שירה או נגינה, אנגלית ועוד.
בין ההורים קיימת מחויבות וסולידריות גם כלפי שאר ילדי הישוב, כמו מין משפחה מורחבת גדולה.
תושבי אדמה רואים עצמם כחלק ממערכת אקולוגית (אקוסיסטמה) שמטרתה לבסס ולהסביר את חשיבות המערכת האקולוגית לאדם תוך חלוקה לשלושה שירותים מרכזיים – שירותי אספקה, שירותי ויסות ושירותי תרבות.
נפתחים לעולם
כפי שציינתי, הכפר עבר שינוים רבים במהלך השנים. אנשים באו והלכו, התורות הרוחניות השתנו עם כיוון הרוח הנושבת בפסגות הגליל.
דבר אחד היה ונשאר – הרצון של קבוצות ויחידים לחיות אחרת.
לא ללכת עם העדר. לא לרדוף אחר הכסף, הבית והחומרניות.
לחיות עם ובתוך הטבע – על הטוב והשקט שבו וגם על הפחות נוח שבכך.
החל משנת 2012 השינויים מובילים את תושבי אדמה גם ליותר פתיחות לסביבה.
לא עוד אנשי ריינבאו מחבקי עצים ומתבדלים.
יותר קהילה של אנשים שרוצים לחיות בשקט בחלקת האלוהים הקטנה שלהם, וליצור "תרבות אוניברסלית של שלום".
מחד – זהו לא אתר תיירות.
הם לא רוצים בשום אופן שיבואו לראות איך חיים בטבע כמו מבקרים במוזאון או מסיירים בספארי אנושי.
מאידך – הם מבינים היום יותר מתמיד, שכדי להישאר שם ולקבל הכרה הם צריכים אותנו – את אלה שמבינים שרצוי וכדאי לאפשר לכל אחד לחיות את חייו כראות עינייו, גם אם זה לא כל כך מקובל או קונבנציונלי.
ולכן, האפשרות העיקרית לבוא ולחוות את צורת החיים המעניינת והייחודית הזאת, היא בהשתתפות באחד מהאירועים שהם מארגנים שפתוחים לקהל.
מי שמגיע לאירועים אלה, מוזמן לנסות לתאם עם המארגן גם לינה בכפר, באוהל בשטח או בסאבלט באחד הבתים.
אחת לתקופה נערכים בישוב סיורי השראה והיכרות עם המקום, בכדי לאפשר לעוד אנשים להגיע, להכיר ולקבל השראה על אורח החיים בו.
המועדים של הסיורים מתפרסמים בדף הפייסבוק.
לעיתים מתקיימים אירועים קטנים של מוסיקה (הופעות, ג'אמים ומעגלי שירה), תנועה (ריקוד, אקרובאלנס, קונטאקט), סווט לודג' (טקס הזעה מסורתי), פרמקלצ'ר (קיימות) ועוד…
כאמור, ניתן לקבוע לינה או להזמין מראש ארוחה טבעונית איכותית שחלקה מהגידולים במקום, או להתארח באחד מהבתים, לאכול יחד עם משפחה מארחת, ולהנות מחוויה קולינרית ייחודית.
אבל –
הכל הכל הכל, בתאום מראש!!!
בסופו של דבר, זהו מקום מגורים, לא אתר תיירות.
את הקשר ניתן ליצור כאמור דרך הפייסבוק – אדמה – כפר אקולוגי בסכנת הריסה
או דרך המייל – Adama.ecovillage@gmail.com
במקרה וממש חייבים – ניתן גם לפנות בטלפון לארז – 0558859506, קחו בחשבון שלא תמיד הוא זמין…
קהילות אקולוגיות בישראל ובעולם
לא קל להם, למחפשי האלטרנטיבות בארץ.
ישנם כנראה כמה כפרים דומים ברחבי הארץ בהם מנסות קהילות אקולוגיות שונות לחיות בקרבה לטבע.
בסופו של דבר המדינה לרוב מפרקת להם את המבנים, ולא מאפשרת את אורח החיים הזה.
יש הטוענים כי זה בכלל פוגע בסביבה ובטבע.
כדי להכנס קצת יותר לעומק הדברים ניתן לקרוא עוד ב "איך מפרקים בית מבוץ? משבר הקהילות האקולוגיות בישראל" – כתבה מאוד מעניינת בגלובס שמוסיפה עוד הרבה רקע על הבעיות איתן מתמודדים אותם אנשים מנסים לחיות כך.
דוגמא לכפר אקולוגי בהולנד – בפוסט: "הטרנד האקולוגי הוא כאן כדי להישאר", באתר המקסים של רחלי לביא דגן, "רק-עתיק".
האם זה נכון או לא? תורם לסביבה או פוגע בה?
קטונתי מלהביע דעה נחרצת.
בטוחה שכמו לכל דבר אחר, יש פנים לכאן ולכאן.
מאידך – החיים הרגילים, שלנו, של כולנו, לא פוגעים בסביבה, בטבע ובמשאביו?
ואם אתם כבר בסביבת אדמה
בוודאי שמתם לב שהקורונה שיבללה גם אותי לאזור המאה מטר פלוס מינוס שלי – הגליל המערבי.
מעלה כל הזמן עוד ועוד פוסטים על כל האזור – טיולים, מקומות לינה, חופים, ערים, הרים ונחלים.
כנסו, תעשו סיבוב, בטח תמצאו משהו מעניין.
ותחזרו לספר לי, סבבה??
כתבת מעניין ובהחלט רואה עעצמי מגיעה לאחד הסיורים. כמי שבעבר כבר נעזרה בבלוג שלך בטיולי בצפון מודה לך.
תודה מיכל, שמחה שאהבת. כדאי לך מאוד להגיע לסיור ולהתרשם בעצמך מהמקום המיוחד הזה.
היי, אני אור בן חיים בת 18 מחדרה.
אני מחפשת מקום לעשות בו שירות לאומי, אם קיימת אפשרות כזאת במקום שלכם,
אשמח שנדבר 0546847778
תודה
הי אור, אני לא תושבת המקום, מציעה שתפני ישירות לאדמה, דרך עמוד הפייסבוק שלהם.
איך מצטרפים לכל היופי הזה??
הי עוזי, את השאלה הזאת מציעה לך להפנות לארז, בפרטים שרשומים בסוף הפוסט. בהצלחה
אהלן אנשי אדמה יפים…
מה שלומכם עכשיו…
התמונות המרוממות מדברות בעד עצמן…
מה נשאר וצריך כדי להתחבר…?
פרטים יתקבלו בברכה (:
שלום דרור. אני לא מתגוררת באדמה. לכל הפניות והשאלות אתה מוזמן לפנות לארז. הפרטים רשומים בפוסט
שלום,
כסטודנטית לעבודה סוציאלית, אשמח לשמוע כיצד אתם מתמודדים עם השריפה שארעה בישוב.
האם קיבלתם סיוע נפשי?
האם אתם פתוחים לקבלת סיוע והאם יש לכם תכנית הערכות למניעת אירועים דומה בעתיד?
תודה,
א.ר
הי, אני רק כתבתי על המקום, את השאלה שלך את צריכה להפנות לתושבים שם.
הי עינת. כתבתי להם אך לא קיבלתי תשובה עד כה. יש לך כתובת אימייל עדכנית שלהם?
תודה
הי אורנה, לצערי אין לי פרטי קשר אחרים נוסף על מה שכתוב בפוסט. מקווה שיענו לך בהקדם
תודה
כתבה יפה ומעניינת ותודה רבה על כך,
רק שאני לא חושב שהכן לא ניתן בישראל לחיות כך לפחות לא באופן רשמי כמו שציינת, והנה כליל היא דוגמא.. שהיא כן חוקית..
ולדעתי רמת הקיצוניות של חיים כאלה תלויה טכנית בכל משפחה בעצמה..
רק שגם נכון שצריך להתנהל בצורה חכמה בצל החוקים, אנחנו בכל אופן שבויים בידי תאגיד ממשלתי שהשליט את עצמו על גבולות מוגדרות שאנחנו חיים בו, ויש דרכים לכך, כמו למשל לכסות באוהלים את המבנים.. כי אוהלים מותר לבנות בכל מקום, רק מבני קבע מפנים, או למשל לבנות אותם מההתחלה ממכולות או על גלגלים, יש הרבה יצירתיות לחיות איך שרוצים ויחד עם זאת לא להתנגש עם הרשיות..
אין ספק שברוב המוחץ של המקרים בראש מענייהם של הרשיות לא עומדת טובת האזרחים הטבע והבריאות, וההחלטות של אותם אנשים שיושבים בתפקידים האלו הם לא נכוניים ומקצועיים בעליל, אבל לדעתי נכון יותר להיות חכם ולא להיות צודק, במיוחד כמו שציינתי שצריך לזכור שאנחנו שבויים ולא חופשיים ואצמעיים באמת, ורק כשמגיעים לעמדות של כוח והשפעה אפשרי לחולל שינויים,
ועד שלא יתעוררו עוד ועוד משפחות ויבינו שהאופן שהרשיות ומקבלי ההחלטות מובילים אותם לחיות, מוביל לפגיעות והרס, ושיבינו שההחלטות לא מגיעות ממניעים של שיקוליים מקצועיים ודואגים לחיים טובים ובריאותיים, אלא שההחלטות מונעים משיקולים של שליטה על העם השבוי בשטחם ומשיקולים מסחריים שהם מובילים לחיים מתועשים אנטי בריאותיים, [ראו את תקופת הקרונה כדוגמית..]
ואם לא נחליט לעצמנו את אופן החיים נאבד אותם או לפחות את רובם, ומה שבטוח שלא יהיה לנו איכות חיים אמיתית שזה חיי שלווה ואושר, חיי בריאות גופנית ונפשית, אלא חיים שנעלצים לעבוד באופן טובעני כדי שיוכלו לחיות וחיים כדי שיוכלו להמשיך לעבוד.., אלא יעשו מעשה ויתחילו לעשות שינויים בשטח, לא ישתנה כאן כלום !!, שום הפגנות או התנגחויות משפטיות לא יעזרו, זה רק גורם להטשת ושחיקת אנרגיות שמביאות ליאוש ושבירה ואיבוד הרבה מאוד משאביים..
תודה רבה תומי על התייחסותך המפורטת לכתבה. כאמור, אינני חלק מקהילת אדמה. אני רק מספרת את סיפורם.