תקרות מצויירות בארמונות עכו
יצאתי לראות תקרות מצוירות בעכו.
בדרך כלל אני רואה וכותבת על קירות. קירות מצוירים.
הפעם הלכתי על תקרות מצוירות.
מצאתי סיור שנראה לי מרתק- "תקרות מצוירות סמויות בארמונות הנסתרים של עכו" שנערך במסגרת פסטיבל "יולי ארט" בגליל המערבי, עליו כתבתי גם בפוסט על עכו.
את הסיור העבירה ד"ר שלי-אן פלג.
שלי אן פלג היא היוזמת של Hands-on-Heritage, מיזם שמרכזו בעכו העתיקה ובגליל המערבי. מטרתו לאפשר סדנאות והתנסויות חווייתיים בעכו, עיר מורשת עולם שמנציחה את עולמם של הצלבנים ואת התרבות העות'מאנית המאוחרת ובאתרי מורשת אחרים ברחבי הגליל המערבי.
Hands-on-Heritage מייצרת הזדמנויות ייחודיות לתושבים ישראלים ולתיירים מכל העולם לחוות ולהשתתף בגליל המערבי ב:
- סיורים לבתים מבפנים ובעקבות דמויות היסטוריות שפעלו באזור
- הרצאות וסיורי ערב
- סדנאות מעשיות בתחום של שימור ארכיאולוגי ומסורות
ממליצה לכם להיכנס לדף הפייסבוק שלה ולראות מה היא עושה או איפה ומתי יש סיורים.
זהו סיור מהסוג ה"לימודי" יותר. מעמיק, מספק מידע מורחב ועשיר על התחום והמקום, פחות חוויה תיירותית קלאסית.
אני הכי אוהבת סיורים כאלה.
ואכן היה מרתק.
על אף החום, המסכות והריחוק החברתי, נאספו משתתפים ליום סיור מסוג אחר בעכו העתיקה.
ארבעה ארמונות ביום
בסיור ביקרנו בארבעה בתים:
מבנה מרכז השימור (קומה תחתונה), מועדון המגדלור, בית חווא (בכיכר עבוד) ובביתו של מאהר פודי הדייג.
כל אחד גילה לנו סודות ואוצרות קדומים.
איך חיו פה פעם.
היה פשוט מרתק לראות ולשמוע.
עכו עברה הרבה ידיים במהלך השנים.
התחלנו ליד הים, בנקודה האחרונה בה עדיין רואים את השרידים של הצלבנים לפני שהם פינו את מקומם לבאים בתור, בשנת 1291- הממלוכים, שבתורם החריבו את החלקים העלונים של עכו.
במאה ה- 18 עלה מעמדם של האפנדים, מקומיים שהתעשרו מחקלאות ומסחר.
אפנדי היה תואר טורקי שמשמעו "אדון" או "מורה", ואשר מביע כבוד או נימוס בשימוש מודרני. המילה חדרה למספר שפות נוספות, ובהן ערבית וסוואהילי. אפנדי היה הרביעי בחשיבותו בין התארים האזרחיים באימפריה העות'מאנית אחרי פאשה, ביי ואע'א. כמו שאר התארים הטורקיים, מקומו של התואר לאחר השם.
צילמה ורד פשוט
אדריכלות באימפריה הים תיכונית
המאה התשע -עשרה הייתה תקופה של שינוי מעמיק בכל רחבי האימפריה העות'מאנית.
חדירת המהפכה התעשייתית מארצות המערב והרפורמות שהנהיג השלטון העות'מאני בלחץ האתגר של האימפריאליזם האירופי חוללו תמורות כלכליות, חברתיות ותרבותיות אף בארץ -ישראל.
ראשית השינוי הורגשה כבר במהלך המחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, אולם תפנית בולטת ניכרה אחרי 1860 בערך .
השינויים הכלליים הביאו בין השאר לתמורות חשובות בתרבות המגורים בארץ, המפגש עם המערב התבטא עד מהרה בעיצוב הבית.
אחת מתוצאותיו הייתה ייבוא של חומרי בניין חדשים, שיוצרו בשיטות תעשייתיות, חומרים שקודם לכן לא היו מצויים בארץ.
משהתחילו אניות קיטור לפקוד את נמלי הלבנט באופן סדיר, לקראת אמצע המאה, אפשר היה לייבא מוצרים כגון עץ מנוסר (מאסיה הקטנה), רעפי חרס (ממרסיי) ולוחות זכוכית (גרמניה ובריטניה).
מאז נקלטו מוצרים אלה בהדרגה בבתיהם של בעלי אמצעים.
הזכוכית אפשרה לבנות חללים מוארים ובו בזמן מוגנים באופן שלא היה ידוע בבנייה המסורתית, והעץ והרעפים המיובאים שחררו את הבנייה מן התלות בחומרים ובשיטות מקומיים.
המאה התשע-עשרה פתחה אופקים חדשים בתחום תרבות המגורים: פעילות בנייה בהיקף שלא היה כמותו זה מאות שנים, צרכים חדשים – הצרכים של מעמד בורגני, אמצעים חדשים – חומרים מיובאים ושיטות בנייה חדשות, ומודלים חדשים לחיקוי.
צילמה: ורד פשוט
בית חלל מרכזי
אחד מסגנונות הבניה החדשים הללו נקרא "בית החלל המרכזי" וזהו סוג הבתים אותם ראינו בסיור בעכו.
בסוג בניה זה הבית עשוי כבלוק מלבני שעטוי לרוב גג רעפים גבוה בן ארבעה שיפועים.
הקומה הראשונה היא קומת שירות המשמשת למסחר או אחסנה ומעליה נמצאת קומת מגורים.
במרכז החזית ישנו פתח המורכב משלושה שדות קשותים.
סידור החזית משקף את התכנית של קומת המגורים, שכן הפתח המשולש מציין את קצהו של האולם המרכזי החוצה את קומת המגורים מחזית לחזית, אולם שמשני צדיו סדורים חדרים.
ארגון זה של התכנית הוא המאפיין הבסיסי ביותר של הטיפוס, ועל כן הוא נקרא בית החלל המרכזי.
מוקד תפוצתו של בית החלל המרכזי אינו ארץ -ישראל, אלא לבנון, והוא נחשב שם כמעט לסמל לאומי.
ברבע האחרון של המאה התשע- עשרה צצו הבתים המפוארים עם גגות הרעפים הנישאים והפתחים האופייניים בשכונות הערביות החדשות.
בעיקר באלו שמחוץ לגרעין הבנייה העתיק (יפו, ירושלים) בתוך הרקמה האורבנית העתיקה (עכו, נצרת) או בשני התחומים גם יחד (חיפה).
שכיחותם של בתים אלה הייתה למעשה מדד למידת שגשוגה ופתיחותה של עיר בתקופה הנדונה.
ממדי הבית היו לעתים צנועים ולעתים ראוותניים : שטח הרצפות של קומת המגורים נע מכ -100 מ"ר בבתים קטנים עד למעלה מ -500 מ"ר בגדולים).
שטחו של האולם המרכזי היה בין רבע לשליש מכלל הדירה ואורכו בבתים גדולים עשוי היה לעלות על 20 מטר.
מקום הכניסה היה בדרך כלל בירכתי האולם או באחת החזיתות הצדדיות, מה שחייב להתקין מסדרון המוביל אל האולם. לעתים רחוקות נקבעה הכניסה לבית בפתח המשולש שבחזית הראשית.
בבתים העתיקים יותר (לפני 1900 בערך) לא נכללו חדרים לרחצה, בישול וכביסה כחלק אינטגרלי של קומת המגורים, ועל כן יכלו התכניות להיות פשוטות וסימטריות.
הוספתם של חדרים לצרכים אלה נעשתה על ידי בניית אגף שירות הצמוד לגוש המגורים, ורק בבנייה מאוחרת יותר שולבו חדרים אלה באגף המגורים עצמו.
בחלק מן הבתים אפשר למצוא סטייה מן הסידור הפשוט של אולם מלבני העובר מחזית לחזית, ובמקומו יש למשל צירופים שבהם החדרים יוצרים צורת "ח" סביב החלל המרכזי.
הכניסות אל החדרים היו מתוך האולם, אך לעיתים הייתה גם סדרה של פתחים שקישרו בין החדרים, כמו בסוויטות של חדרים (enfilade) בארמונות ובווילות באירופה מאז תקופת הרנסנס.
הסגנון העיצובי של הבתים
סגנון הבתים חוזר על עצמו:
הפתח משולש הקשתות הוא אחד מסימני ההיכר הקבועים של בית החלל המרכזי, זיגוג הארקדה (הקשתות) באמצעות סבכת עץ במתכונת המוכרת בפתחים משולשים, ריצוף שיש עם גריד של פסי אבן שחורה.
סיפון התקרה היה עשוי קרשי עץ או הותקן מציפוי גבס על שלד של סרגלי עץ ובבתים המפוארים הוא היה מקושט בדגמים גאומטריים שונים מעץ או בציורים.
אלה הן התקרות המצוירות.
ציורים אלה התאפיינו בסגנון נאיבי וכללו דגמים גאומטריים ופרחוניים, פירות ומאכלים, מוטיבים דתיים (נוצריים או מוסלמיים), סמלים עות'מאניים, תמונות נוף של ערי ארץ-ישראל והאימפריה ואף דמויות אדם.
במרכז התקרות היה לפעמים מדליון ששולבו בו קטעי מראה או כיפת עץ קטנה צבועה כחול.
בשולי התקרה ולפעמים גם בשולי הגג מבחוץ נמשך לעתים אפריז מעוגל.
לשפת המשטחים השונים הוצמדו לעתים סרגלי עץ משוננים בדגמים שונים. גם כאן חזר על עצמו מספר מוגבל של דגמים, והדבר מרמז כי הסרגלים יוצרו באופן תעשייתי בבית מלאכה באזורנו (אולי בביירות).
בתי החלל המרכזי שנבנו בערים כחיפה, נצרת, עכו ויפו אינם שונים במתכונתם ובפרטיהם מאלה שתוארו בלבנון (במיוחד בביירות), אך בירושלים ובערי ההר לא דבקו בסגנון הלבנוני, אם כי אף בהן נבנו בתים על פי תכנית החלל המרכזי.
תקרות מצוירות
דר' שריף שריף-ספדי, כתב דוקטורט על התקרות המצוירות בארץ.
בכתבה בעיתון הארץ הוא טוען:
"ציורי התקרות הופיעו בארץ, בירדן ובלבנון כשהשתנה סגנון הבנייה באזור. "הפתיחות של העות'מניים לאירופה, בואם של קונסולים זרים והתיישבות של מיסיונרים נוצרים הביאו לשינוי הזה". "תרמו לו גם השגשוג הכלכלי ושינוי חוק הקרקעות בשנת 1858 כך שהיה אפשר לצבור אלפי דונמים של קרקע פרטית". גם חומרים חדשים וטכניקות מודרניות האיצו תהליך זה. "את האבן והקשתות והחצר הפנימית החליפו בתים מכוסי רעפים, שיובאו ממרסיי. אמצעי התחבורה החדשים אפשרו יבוא עץ מטורקיה ונעשה בו שימוש לבניית הגגות". תקרות העץ, חשופות או מכוסות טיח, התאימו לציורי הקיר, שנהפכו במהרה לסמל סטטוס".
תקרות מסוג זה ניתן למצוא בכמה ערים בישראל, ירושלים, עכו, חיפה, תל אביב ונצרת. "נצרת היא הדוגמה הקלאסית לבתים כאלה. אף על פי שלא היתה העיר העשירה או הגדולה ביותר באותה תקופה, יש בה מצבור גדול של בתים בעלי תקרות מצוירות, ולעתים יש תקרה כזאת בכל חדר. דווקא ביפו שהייתה עיר עשירה ופתוחה קשה לעקוב אחר הבתים המצוירים, מכיוון שרבים מהם הוזנחו או נהרסו בכוונה והתושבים שזכרו את סיפוריהם כבר לא שם. בוואדי סליב בחיפה הרסה העירייה הרבה בתים, ובהם כאלה שתקרותיהם מצוירות. אחד מהם היה ביתו של מוסטפה חליל, אחר של משפחת ג'ררה, ורק שני בתים נותרו שם: בית לא מפואר במיוחד של הכנסייה המרונית, שיש בו שתי תקרות מצוירות, ובית הקשתות הענקי ששרד עד לאחרונה. לפני כמה חודשים הרסה דליקה את התקרות שהתמוטטו בשלמותן. לא כל הדיירים מודעים להיסטוריה של היצירות שבביתם. יש מקומות שבהם כיסו תושבים את הציורים בצבע ודרושה עבודה של חשיפה ושחזור".
סגנון ייחודי היה לתקרות המצוירות בירושלים. "שמרני יותר", אומר שריף. "עם פחות ציורים ויותר עץ מעובד, חיתוכים ופיסולים מעניינים. ביפו יש מוטיבים של חיות אגדיות ותקרות הפתוחות לשמים. בחיפה ובעכו אפשר למצוא תיאורי נוף, ציורים של הרכבת החיג'אזית שנסעה מחיפה לדמשק, או של אוניות בנמל".
בבתי אמידים מפוארים שנבנו בעכו העתיקה, החל מהמחצית השנייה של המאה ה – 19, מצויות תקרות מצוירות מרהיבות.
במסורת אמנותית רבת שנים עוטרו התקרות בשלל דגמים: מסגרות בארוקיות עם דגמים גאומטריים, מקלעות פרחים ועיטורים צמחיים, ציורי נוף וטבע דומם.
את חלקן ראינו במו עינינו בסיור.
סיור מודרך בארמונות עכו
כאמור בסיור ראינו ארבעה בתים מבפנים.
אבל בדרך ראינו ושמענו על עוד כמה מהם, אותם ניתן היה לראות כיום רק מבחוץ.
חלקם מטים לנפול וסגורים לביקור.
חלקם סגורים מטעמים אחרים.
"מלון האפנדי" למשל, שופץ ושוחזר בצורה מרשימה ביותר, אך בימי קורונה אלה, לא ניתן להיכנס אליו לביקור .
חלקם משמשים כיום מרכזים קהילתיים שונים של תושבי עכו אליהם ניתן להיכנס רק בתאום מראש.
האמת היא שלמעשה לרוב, אם לא לכל הבתים, לא ניתן להיכנס סתם כך כתיירים.
זה די חבל בעיני כי הם מרתקים.
כך או כך, מי שזה מאוד מעניין אתו יוכל לחפש סיור בעמותת זמן גליל או אצל דר' שלי אן פלג.
שימור ושחזור בעכו
לפני למעלה מעשור, נערך סקר מקיף של הבתים לשימור בעכו.
יש בה כאלף בתים שמיועדים לשימור.
הם דורגו לארבע דרגות לפי רמת החשיבות שלהם:
דרגה א' – "בתי אמידים" בעלי ערך אדריכלי יוצא דופן הבולטים ברקמה העירונית. מבנים בעלי תפקיד אורבני פעיל המהווים נקודות ציון בעיר, כדוגמת מבנה המגדיר כיכר או ציר מרכזי.
דרגה ב' – מבנים בעלי ערך אדריכלי גבוה – מבנים בעלי תפקיד אורבני פעיל.
דרגה ג' – מבנים אלו מוגדרים "מן השורה", אלו הם מרבית המסה הבנויה של העיר. מבחינה אורבנית אלו מבנים אשר אינם עומדים באופן עצמאי בחלל אלא כחלק ממבנה.
דרגה ד'- הם הבתים שניתן להרוס ללא ערך היסטורי מיוחד.
מבנה המרכז לשימור
המבנה הראשון אליו נכנסנו הוא "המרכז הבינלאומי לשימור" שהיום משמש כמרכז ארכאולוגי.
רשות העתיקות קנתה את הבניין מהמשפחה שהתגוררה בו.
הבניין בנוי בסגנון בית החלל המרכזי.
אנחנו ביקרנו רק בקומה התחתונה שלו, כי העליונה אינה בטוחה כיום לכניסה.
בתהליך השיפוץ ושימור של המבנה נמצאה בו באר מים וכן בור מים ושרידי חמאם קטן ופרטי.
המבנה עבר גלגולי חיים רבים.
אחרי שהיה בית מגורים משפחתי, הוא הפך בשנות החמישים של המאה הקודמת לבית מלון " מלון המגדלור" ואחר כך גם לאכסניית נוער.
בשנת 2001 הבניין נמכר לרשות העתיקות וכיום משמש בחלקו למרכז הארכאולוגי של מרחב הצפון.
במבנה הזה יכולנו בעיקר להתרשם מאיך נראה בית חלל מרכזי בקומתו התחתונה, זאת שהיתה מחוברת לרחוב ושימשה למסחר.
עובי הקירות ומבנה הקמרונות בקומת הקרקע וכן מאפייני מערכת המים שנתגלתה מעידים, כי חלקים מקומה זו נבנו בתקופה הצלבנית.
תיעוד המבנה העלה כי המבנה הוקם תחילה כבית חצר. נראה, כי במחצית השנייה של המאה ה-19 קורתה החצר, והקומה הראשונה הוסבה לבית חלל מרכזי.
עתה היה המבנה בית אמידים מפואר בעל שתי קומות.
בתחילת המאה ה-20 היה הנכס בבעלות משפחת חווא, מהמשפחות האמידות בעיר העתיקה.
בשנת 1950 יזמו אסעד חווא וחיים שחיין את הסבת המבנה למלון, ובראשית שנות ה-70 הוא הושכר לאגודת אכסניות הנוער, ואף נערך בו שיפוץ.
מסוף שנות ה-80 עד שנת 2001 הופעלה האכסניה על ידי זכיין פרטי, תושב העיר.
בשנת 2005, הודות לתרומה נדיבה, רכשה רשות העתיקות מהחברה לפיתוח עכו העתיקה את חלקה של משפחת חווא במבנה, כדי להקים בו בשיתוף עם החברה לפיתוח ועיריית עכו מרכז בינלאומי להכשרה במקצועות השימור.
המבנה בקומה העליונה, אשר בה חיה בעבר משפחה מקומית עשירה, מתוכנן כבית לבנוני טיפוסי.
במרכזו חלל גדול אשר מרוצף בשיש ותקרתו תקרת עץ מעוטרת, אל החלל המרכזי נפתחים יתר חדרי המגורים.
לאחר ששימש שנים רבות כאכסניית נוער, המבנה ננטש.
הזנחה לאורך תקופה ארוכה פגעה באיכות המבנה ובפרטיו הייחודיים. תכניות ההכשרה השונות המתקיימות במרכז השימור, מתמקדות בשימור המעשי והאמנותי של הפרטים האדריכליים במבנה עצמו, ובאופן הזה הופכות אותו למעבדת לימוד הלכה למעשה.
בבניין זה יכולנו להתרשם בעיקר מהמבנה והשרידים שנשארו בו מתקופות חיים שונות.
המשכנו בסיור לבניין סמוך שמשמש כיום מועדון לנוער בסיכון.
בית הנוער – המגדלור
מבנה נוסף באותו סגנון בנייה – בית חלל מרכזי.
חדר אחד גדול במרכז וסביבו חדרים קטנים יותר למגורים. כל תת משפחה התגוררה באחד החדרים ואת חיי המשפחה ניהלו ביחד.
במטבח נשארו שרידי טאבון מקוריים.
הרצפה – מרוצפת בסגנון המקובל – מרצפות שיש גדולות בהירות הממוסגרות בפסים שחורים.
בקצה החלל המרכזי חלון גדול, מחולק לשלוש קשתות שמהווה למעשה מהווה את המרפסת של הבית.
בחלק העליון של הקירות חלונות עגולים שמאפשרים זרימת אוויר.
התקרות – תקרות עץ שמאפיינות את סגנון הבניה החדש יותר, שכן אלה קורות ארוכות שלא נמצאו בארץ ויובאו ממקומות שונים בעולם.
בין הקיר והתקרה ישנו קרניז מעוטר, ולרוב בבתים אלו התקרות, לפחות חלקן, מעוטרות בציורים יפיפיים.
במבנה זה באחד החדרים אכן רואים את התקרות המרהיבות הללו.
שוב, למבנה זה לא ניתן להיכנס ללא תאום מראש, היות והוא משמש כיום כמועדון לנוער בסיכון שמגיע אליו בשעות אחרי הצהרים לפעילויות שונות.
מתנ"ס חדש – עכו העתיקה
זהו המבנה הבא אליו הגענו בסיור.
למעשה זהו הבניין הראשון שעבר שימור בעכו.
בניין ורדרד עם טיח מתקלף ומרשים ביותר. המבנה – אותו מבנה כמו בבתים הקודמים – חלל מרכזי, תקרות גבוהות ומצוירות, הרצפה משיש, וחלון אחד גדול ומהריב המחולק לשלוש קשתות מול הים התיכון.
על המבנה הזה מסופר כי חיה בו הסבתא של סוהא ערפאת.
הבית של סוהא
נכנסנו לביקור במבנה היפה הזה במהלך הסיור.
שוב, ניתן להיכנס אליו רק במסגרת מאורגנת היות וכיום יש לבניין שימוש אחר.
הכיכר הקסומה בה נמצא המבנה – כיכר עבוד, מהווה מרכז של צימרים שנבנים ממש בתוך הבתים העתיקים וסמטאות העיר.
זוהי פיאצה קטנה בלב עכו עם מזרקת אבן ומסביבה בתי אבן גבוהים מרמזת על עברה המפואר. המבנה המדובר היה שייך לחביב חווא, אביה של רימונד א-טאוויל, וסבה של סוהא ערפאת.
אחד מאותם מרכזי אירוח הוא "עכותיקה" המפורסם יותר עליו כתבתי גם בפוסט "עכו – עתיקה ומתחדשת".
הפעם נכנסנו לביקור קצרצר והצצה לאחד הצימרים היותר יפים ושווים בעיר –"זידאן סראי".
במשך 4 שנים וליד ומשפחתו שיפצו בעבודת יד את המבנה שהיה פעם נגריה והפכו אותו לצימר מהמם.
שווה מאוד להגיע, לראייה השלט המבשר כי יש לו ציון של 9.9 בבוקינג.
הצימר של זידאן סראי
מלון האפנדי
קרוב מאוד אליו, נמצא "מלון האפנדי"– או בשמו הנפוץ יותר – "המלון של אורי בורי".
אורי ירמיאס, מסעדן ותיק מהגליל בעל המסעדה אורי בורי, קנה בניין / ארמון ושיפץ אותו במשך שנים עד שהביא אותו למה שהוא כיום- אחד ממלונות הבוטיק המוצלחים והמיוחדים ביותר שיש.
מלון הבוטיק מורכב למעשה משני בתי אפנדים סמוכים שחברו יחדיו.ארמונות אלה, נבנו על שרידים של מבנים עתיקים מתקופות היסטוריות שונות ומכילים שרידים ביזנטיים, מרתפים צלבניים, וכן שרידים מהתקופה העותומאנית המוקדמת (מאה 16) והמאוחרת (מאה 19).
שמונה שנים וחצי ארך שיפוץ הבית והפיכתו למלון בוטיק יוקרתי בן 12 חדרים. שנים של גיוס כספים, מאבק ביורוקרטי, מחקר היסטורי מעמיק בתחומים שונים ועבודות אטיות וקפדניות של שחזור ושימור.
קירות, קשתות ויסודות רעועים עוגנו וחוזקו.
רצפות שיש לוטשו וגג הרעפים האדומים, על ארבעת שיפועיו, הונח מחדש מעל מארג קורות ארז הלבנון.
על שחזור ציורי התקרה עמל צוות רסטורנטים איטלקים במשך חודשים ארוכים, משיבים עטרה לזוהרה הצבעוני בעזרת מכחולים דקיקי שערות, או מדביקים עלה זהב לרעהו בבסיס נברשות מפוארות.
שחזור ציור הקיר לבדו, חיזיון מרהיב של מפרץ קרן הזהב ובתי איסטנבול שנוצר לרגל פתיחת תחנת האוריינט אקספרס, ארך ארבעה חודשי עבודה מאומצת.
"זוהי עכו, ילדה, זוהי עכו", הארץ
המבנה של המלון בדיוק אותו מבנה של הארמונות הקודמים – תקרות, רצפות חדרים וחלונות. רק שפה ממש אפשר לגור, ולו רק לכמה ימים…
לא יכולנו להיכנס לביקור וצילום בגלל מגבלות הקורונה, אבל אני בטוחה שהוא יפהפה.
אחד הדברים הכל כך מיוחדים בעכו הוא האותנטיות בשבה.
במקרה הזה ניתן לראות את הבתים היפים והמשופצים בסמוך לבתים מתפוררים, בהם עדיין מתגוררות משפחות מקומיות, חלקן חיות בעוני ובדלות. מעין שעטנז של ישן וחדש, מקומיים עם תיירים, עשירים ועניים, משופץ ומשומר אל מול שרידים מתפוררים מימים אחרים.
הבית של מאהר פודי הדייג
התחנה האחרונה שלנו בסיור היתה בביתו של מאהר פודי.
הבית נמצא ליד חאן השווארדה, ממש מעל הנמל של העיר.
השונה כאן הוא שפה ממש מתגוררת משפחה מקומית. בניגוד למבנים האחרים שמשמשים היום לצרכים ציבורים של העיר, את המבנה הזה קנה אדם פרטי, שיפץ ושימר אותו בעצמו ומתגורר בו היום עם משפחתו.
כן, יש בעכו אנשים שגרים בארמונות.
הבתים הללו היו בסכנת הריסה והתמוטטות.
מהאר קנה את הבית והבין כי יש בידיו אוצר.
הוא עשה כל מאמץ והשקיע רבות על מנת להחזירו למצבו המקורי.
לצורך כך הוא אף למד שימור ושחזור והתהליך עדין נמשך. בבית תקרה מצוירת מרהיבה שחודשה על ידי אומן לבנוני, הריהוט בו סורי מקורי, המנורה מפרס.
מזרח תיכון חדש ושלם בבית אחד.
ישבנו בסלון המפואר, הקשבנו לסיפוריו של מאהר על השיפוץ ועל המבנה, ואפשר היה ממש לדמיין איך חיו פה פעם משפחות עשירות של אפנדים.
בועת פאר בתוך עיר עתיקה ומרתקת.
חשיבות הסיורים המודרכים
מצד אחד, אני כותבת על תיירות ועל מקומות שכדאי להגיע וראות.
מצד שני, את הארמונות הללו שראיתי בעכו, לא ניתן לראות בדרך כל תייר…
צריך שמישהו יכניס אותך פנימה, יפתח לך את הדלת לכל האוצרות הקסומים הללו.
אז נכון, זה לא הכי נגיש, ולא ממש תיירות במובנה הרגיל,
אבל!!!
מי שהנושאים הללו מעניין אותו, מוזמן לחפש בדיוק את הסיורים הללו ולהצטרף אליהם.
לעמותת "זמן גליל" יש מגוון סיורים בתחומים שונים בעכו ובגליל המערבי, וניתן לראות את הכל באתר שלהם.
דר' שלי אן פלג עורכת מפעם לפעם סיורים מסוג זה ודומים לו וניתן לראות אותם בעמוד הפייסבוק שלה.
התחנה הבאה - מעיליא
בימים של כתיבת הפוסט הזה, השתתפתי בעוד סיור מסוג דומה, בכפר הנוצרי מעיליא, שגם הוא הודרך על ידי מומחית לשימור -הילה קרן שטיינמץ- שגם היא מוציאה סיורים מרתקים במקומות מיוחדים.
אז עד שאסיים את הפוסט על הסיור המרתק במעיליא, כדאי לכם להציץ גם בעמוד הפייסבוק של הילה ולראות איזה סיורים היא מציעה.
בשביל להיחשף לדברים הממש מיוחדים, חייבים לעיתים לעשות זאת בדרך של סיור מודרך והיתרון הכי גדול הוא, שככה גם מבינים את המהות והרקע של הדברים, ואז הם לחלוטין קסומים עוד יותר אפילו.
מבנים מרהיבים, וההסברים מעניינים, לוקחים אל עולמה של המאה ה-19. אני מאוד אוהבת לצלול בעולמות האלה ומקווה להשתתף בעתיד בסיור כזה. תודה שהיית וסיפרת.
תודה זיוה. אני בטוחה שאת תהני מאוד בסיור כזה. תמצאי לך הזדמנות
זיוה תודה רבה. באמת שאלו בתים מרהיבים והסיפורים מאוד מענינים. היכולת לראות איך היפה פה פעם מרתקת. מאחלת לך להגיע לראות גם
פוסט מרתק. הסיור נראה ממש ממש מעניין. אני אוהבת סיורים כאלו שמעמיקים בנושא ספציפי. אולי בחורף הבא אגיע לעכו…קצת חם לי כעת….
החום אכן מעיק. גם אני מחכה שיתקרר. דברי איתי על עכו בחורף…
איזה פוסט יפהפ וסיור מרתק! אני מאדו אוהבת סיורים מודרכים בנושאים שונים – וסיפורי בתים נראה לי מרתק במיוחד! תודה רבה על ההמלצה. מקווה מאוד שיתאפשר לי בקרוב.
ינינה
אכן סיור מרתק. ממליצה לך מאוד. אני בטוחה שתמצאי היום עושר ויופי בסיור מסוג זה.
פוסט משובח כהרגלך ענת! אוהבת לקרוא על ההיסטוריה של הבתים העתיקים ומי גר בהם. התקרות יפהפיות. איזה אוצרות נחבאים בעכו!
ממש אוצרות. היה סיור מאוד מעניין ושונה. ממליצה לך.
איזה סיור שווה עינת. כל כך שונה ומיוחד, אני ממש אוהבת את עכו ולא הכרתי את התקרות המצוירות
האמת היא שגם אני לא הכרתי ולא ראיתי כאלה מעולם. זה מסוג הדברים שחייבים להגיע עם מי שמכיר ויודע.
מאד מעניין עינת. ראיתי את רשימת הסיורים וביניהם את זה, אבל פחות התאים למערך המשפחתי???? כיף לך שאת גרה קרוב. אולי נגיע לטייל בפורמט אחר.
את צודקת. זה פחות מתאים למשפחות. תעשו נופש זוגי. ותגידי כשאת בסביבה