סיור מודרך בין סמטאות פורחות
כשהציעו לי להשתתף בסיור מודרך בכפר מעיליא, מיד אמרתי כן.
נכון, זה קרוב, ונכון שהייתי בו כבר אלפי פעמים, בעיקר בדרך ל… או בדרך מ…
אבל ידעתי שבסיור מודרך אגלה אוצרות.
וכמה כייף זה לגלות עולם קסום ומרתק ממש ליד הבית.
באלף הפעמים שעברתי בכפר היפיפה והפורח הזה, מעולם לא ראיתי אותו כמו בסיור הזה.
מי שמכיר אותי כבר יודע שאני מתה על סיורים מודרכים.
ככה מבינים, רואים ושומעים מעבר למה שמעל פני השטח.
מעצבת, משמרת, מדריכה
את הסיור הדריכה בצורה נהדרת הילה קרן שטיינמץ – אדריכלות שימור סיור.
אדריכלית, בעלת תואר שני בשימור וגם מורת דרך.
השילוב הזה מאפשר לה להדריך ולהסביר בצורה יוצאת דופן ומעמיקה במקומות פחות מוכרים ושגורים.
הילה הובילה אותנו בסמטאות מעיליא, הסבירה והראתה, ופתחה לנו את דלת הקסמים לכל אותם אתרים קטנים ופרטיים שלא הייתי מגיעה אליהם בלעדיה.
ואם הייתי מגיעה, כמו שכבר קרה בעבר, הייתי רואה ומתרשמת, אבל לא מבינה את הדברים לעומקם.
אתם בטח מבינים שאני ממש ממליצה להצטרף לסיור כזה.
מעיליא
בשני כפרים בישראל מתגוררים ערבים נוצרים יוונים קתולים – מעיליא ופסוטה.
בשנת 1596, בתקופת האימפריה העות'מאנית, היו בכפר 15 בתי-אב מוסלמים ורק שניים נוצריים.
במאה ה-18 ביצע השליט הבדואי דאהר אל-עומר חילופי אוכלוסין – הוא הביא לכפר נוצרים מלבנון ומסוריה, ואת תושבי מעיליא המוסלמים יישב בכפר הסמוך תרשיחא.
בעבר, ענפי הפרנסה העיקריים בכפר היו גידולים חקלאיים, בראשם זיתים וטבק.
כיום זהו כפר עם רמת ההכנסה לנפש הגבוהה ביותר מבין היישובים הערביים בישראל.
30 אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים, המון רופאים, רואי חשבון ועורכי דין.
התושבים במעיליא מאוד גאים בהשכלה הנרחבת בכפר, ובאורח החיים המודרני שבו.
לטענתם הצעירים בכפר בעלי יוזמה ותעוזה. הנשים בו יצאו לעבודה מחוץ לבית כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת ונחשפו לחברה הישראלית ולמודרנה.
אלו הדברים אשר גרמו למעיליא להיות מה שהוא היום, כפר עשיר, תרבותי, יפיפה ומצליח.
הכפר נקי, הגינות והמרפסות עמוסי גרניום פורח וצבעוני, והתחושה היא ממש חו"ל.
המצודה במרכז מעיליא
התחלנו את היום שלנו בתצפית לעבר שרידי המצודה הצלבנית שבמרכז מעיליא.
מבצר המלך – שאטו דה רואה.
מנקודה זו ממש רואים כיצד יושב לו המבצר במרכז הכפר, ואליו מחוברים בתי מגורים חדשים יותר.
המבצר נבנה על ידי הצלבנים בתחילת המאה ה-12 כמצודה של מלך ירושלים בלדווין השלישי והיה אחד משורת המבצרים שנועדו להגן על הדרך העוברת מחוף הים ומעכו לעבר הרי הגליל והלבנון.כמו כן הוא שימש כנקודת פקידות צלבנית שגבתה מיסים עבור המלך ונקרא "מבצר המלך" ("שָׁאטוֹ דֶרוּאָה", Chateau du roi בצרפתית או "קסטלום רגום", Castellum Regis בלטינית).
במבצר ישבו 8-7 אבירים על מנת לחלוש על האזור שכלל כ 70-80 כפרים.
ויקיפדיה
כיום משמש המבצר כקומפקס תיירותי הכולל מסעדה מעולה שתחתיה ניתן לראות את שרידי גתות היין שנשתמרו במבצר ועוברות כיום תהליך של שימור ושחזור, פאב וחדרי אירוח.
נכנסנו למסעדה, שאני חייבת לציין כי היא מעולה, כבר אכלתי בה בעבר, ישבנו בחלק שמשמש כפאב הצמוד אליה ושמענו את ההסברים על המקום מפי סלמה ואיליה.
סלמה, שמשפחתה מתגוררת במבנה המבצר ובתוספות המחוברות אליו, הגשימה חלום של שנים והפכה אותו לאתר המרשים הזה.
איליה מיראני, אדם לא צעיר שהספיק רבות בחייו, למד שימור ושחזור והוא האחראי על העשייה הכל כך מיוחדת הזאת.
מסעדת שאטו דה רואה – הפרויקט של סלמה ואיליה
אחד המקומות היפים והטעימים בגליל המערבי.
השף, אליאן לאיוס, יליד הכפר, למד ועבד שנים רבות באיטליה ואף זכה בפרסים ועיטורים רבים.
כשחזר ארצה, לכפר ילדותו, לקח על עצמו את הובלת המסעדה ועושה זאת באהבה והצלחה רבה.
כאמור, העיקרון של נאמנות למקור שולט בכל פינה.
השחזור והשימור בחללי המסעדה מדויקים ונאמנים לארכיטקטורה המקורית.
יש פה שילוב רב תרבותי נרחב:
הבניה של המבצר המקורי צרפתית.
משולבים בה גם מקורות הונגריים:
"חורבת בילטון" שבשמורת נחל שעל הסמוך היא חווה חקלאית מהתקופה הצלבנית אשר היתה חלק ממערך הכפרים סביב מצודת המלך במעיליא. בערבית שם המקום חירבת בלטון כשם האגם בהונגריה.
פרטים על טיול בשמורה ובחורבה תמצאו בקישור הזה.
משפחת לאיוס, משפחתו של השף, טוענת ששמם המקורי היה לאיוש ההונגרי, ומכאן שהם צאצאים של צלבנים הונגריים שהתגוררו בחורבת בילטון. לראייה, בשנת 2018 הגיעה מהונגריה משלחת גדולה של אנשי דת, מנהיגים וסטודנטים שהתארחו במעיליא וחנכו אנדרטה מרשימה לכבודו של המלך ההונגרי אנדראש השני שהשתתף במסע הצלב החמישי, על קיר המצודה אל מול הכנסייה.
הבתים והתוספות הבניה שנבנו על ובסמוך למבצר במהלך השנים נעשו על ידי התושבים הנוצרים -יוניים שהגיעו אליו מלבנון וסוריה.
התפריט כאמור איטלקי עם נגיעות ים תיכוניות.
בקיצור – עולם שלם באתר אחד – רק בשביל זה שווה לבוא ולראות.
כיום יש במתחם שני צימרים חמודים, וסלמה עומלת על שיפוץ עוד כמה, ממש בתוך השרידים של המבנים העתיקים.
נכנסנו לראות וזה נראה מבטיח מאוד.
הכנסייה היוונית קתולית על שם הבשורה
כמו המבצר, גם הכנסייה ממוקמת במרכז הכפר, ממש בצמוד האחד לשנייה.
לכנסיה עצמה לא נכנסנו מטעמי קורונה, אך ביקרנו ברחבה הגדולה שלה.
היא נבנתה בסוף המאה ה-18 ושופצה לאחר מכן, ב1846 לאחר שנחרבה ברעידת אדמה. כיום ניתן להבחין בכנסייה בקירות משתי תקופות: התקופה הקדומה והתקופה הנוכחית.
הכנסייה משרתת את תושבי מעיליא ומהווה מרכז דתי של הכפר.
את הסיור הזה ערכתי בחודש יולי בשעות היום. אבל הביקור הקודם שלי במקום היה ממש בחודש הכריסטמס, אז הכנסייה מאורת כמיטב המסורות, לידה יש עץ ענק שמהבהב למרחקים.
בכלל הכפר מאוד מקושט בתקופה זאת ומאוד מומלץ לבקר בו ולחוש קצת אווירת כריסטמס בלב הגליל המערבי.
בחצר הכנסייה ניצבים שני פסלים:
האחד – פסל של יגאל תומרקין, צלב מאבן שקבור בחלקו באדמה כמחאה על גזלת קרקעות מתושבי הכפר לצורך פיתוח הישוב הצמוד -מצפה הילה.
בסוף שנות השבעים הופקעו אדמות חקלאיות מהכפר, מה שיצר מתח בין התושבים לרשויות ולמועצה המקומית. כפיצוי הם קיבלו אדמות במיקום אחר וכיום אין זכר למתח ולכעסים, להפך, יש שם חיי שכנות נהדרים.
הפסל השני הוא פסל של אנדראש השני, מלך הונגריה, שכאמור אנשיו התגוררו בכפר ובסביבה בעבר הרחוק.
מלבד אלו, ישנה עמדת תפילה מכובדת של מריה הקדושה.
בית הבד העתיק של סמיה
המשכנו לטייל בכפר, והגענו לבית הבד של סמיה.
שבעה דורות של משפחתה כבר מפעילים ומפיקים שמן זית בבית הבד הזה.
סמיה קיבלה אותנו בשמחה והסבירה לנו אודות ההיסטוריה של המקום.
איך לפני מאות שנים הביאו את אבן הבסיס ואת הגלגל שטוחן את הזיתים, אשר שוקלים כל אחד כמה טונות, לתוך המבנה, ממרחק של כמה קילומטרים. איך בעבר ריסקו את זיתים בפטיש ומהו התהליך של הפקת השמן אז והיום.
בבית הבד מפיקים מדי שנה שמן זית איכותי בכבישה קרה בצורה ידנית.
ניתן להגיע לבית הבד ולראות את האתר ההיסטורי הזה ואף לשמוע את הסבריה של סמיה.
חשוב לתאם מראש ולקחת בחשבון שזה עולה 10 ₪ לאדם.
זוהי פעילות מאוד מומלצת גם עם ילדים קטנים.
פרטים והזמנות בטלפון: 077-2315872.
בסוף יולי, כשביקרנו בבית הבד כבר לא נשאר להם שמן למכירה, אבל אם מגיעים בחודשי החורף, אוקטובר – נובמבר, אפשר וכדאי מאוד לקנות שמן איכותי הביתה.
מזקקת הערק של באסל
פעילות חקלאית נוספת שאפיינה את תושבי הכפר בעבר היתה גידול ויבוש טבק, ומעיליא היתה אזור גידול הטבק הגדול בגליל.
כיום זאת פעילות שכבר לא קיימת, אבל באסל הקים מרכז מבקרים קטן בו הוא מסביר על התוצרת החקלאית אז והיום.
בכניסה למרכז המבקרים מיד מרגישים את גל הריח החזק כל כך של האניס, ממנו מכין באסל את הערק האיכותי שלו.
ישבנו מבושמות מהריח לשמוע ולראות מצגת שהכין באסל אודות הגידולים החקלאיים ועיבודם.
כיום הם מכינים יין וערק, שנחשב אחד הטובים.
קניתי בקבוק קטן לחובבי הז'אנר בבית. הם אהבו. סימן שבאמת מוצלח.
גם פה, ניתן להגיע ולשמוע את הסבריו המרתקים של באסל, לראות את המכונות הקדומות ואת אלה שהתחדשו במהלך השנים. מאוד מעניין ושווה.
אל תצאו בלי מזכרת הביתה. אם אצלי זה עבר את האישור, בטח גם אתם תאהבו.
ביתו של חליל – אומן הפסיפס
עוד כמה צעדים בינות לגינות פורחות וגרניום משתפך, והגענו לביתו של חליל לאיוס.
חליל הוא אומן פסיפס וכל האזור של ביתו מלא ביצירותיו המקסימות.
הגדר, הקירות, השולחן והעציצים.
הכל מלא בפיסות האבן הצבעוניות, שיחד יוצרות אומנות שאני כל כך אוהבת.
חליל מתגורר בבית שהיה ביתו של מוכתר הכפר, בית יפיפה עם קשתות וחלונות וויטרז'.
הוא למד את עבודת הפסיפס בארץ ובחו"ל וכיום יוצר ועורך סדנאות.
בביתו יש צימר זוגי חמוד והוא מקים בימים אלה עוד צימר גדול יותר למשפחות.
הכל כמובן מקושט ביצירותיו הנהדרות.
היקב של ג'וליה
עוד עסק משפחתי קטן ובוטיקי להפליא – יקב ג'וליה על שם אשתו של בעל היקב – ג'ורג'.
האב, מגדל את הענבים, אחד הבנים יינן, ויחד עם המשפחה הם מגדלים את הכרם, בוצרים את הענבים ומפיקים יין איכותי ומיוחד.
הוזמנו לאירוח וטעימות.
גבינות, זיתים וקוביות קטנות של לחם עם שמן זית, לצד טעימות של כמה סוגי יין שהם מכינים ביקב .
כמו שאר תושבי הכפר גם משפחת עראף מייצרת שמן זית ושומרת אותו ביחד עם היין, מה שיוצר לו תנאי אקלים מטייבים וגורם לו להיות איכותי מאוד.
ניתן להגיע ליקב, לקניות, טעימות ואף לסיור בכרם.
העלות – 30 ₪ לאדם . כדאי מאוד מתאם מראש.
ההסברים וההדגמות שווים לא פחות מהיין. תזכרו את זה.
המנגל והשיפוד – המסעדה של פייר
טוב…. במסעדה הוותיקה הזאת אכלתי כבר פעמים רבות.
לא בכדי חזרנו אליה שוב ושוב. היא פשוט טובה. מאוד.
הבנתי מהם שהיא פתוחה כבר משנות התשעים…. התחילה על ידי האבא, ועברה עם השנים לניהולו של הבן – פייר.
בעבר, כשטיילנו עם הילדים באזור הקרוב, זאת היתה המסעדה שתמיד ידענו שכולם ימצאו בה מה לאכול, וגם תאפשר לילדים להסתובב וליהנות.
הפעם חזרתי אליה במסגרת הסיור ושוב היא הוכיחה את עצמה.
אוכל מזרחי טעים, המון סוגי מנות ואפשרויות, כולל סטיק לבן וטעים במיוחד.
המון מקום כך שמתאימה מאוד גם למשפחות.
פייר והצוות שלו אירוח אותנו כיד המלך, עוד ועוד צלחות זרמו לשולחן ונראה היה שזה לא יגמר.. אבל מה לעשות שהיינו חבורת בנות שלא יכולה להתגבר על כל השפע הזה???
בשנים האחרונות פחות יצא לי להגיע אליה, אבל עכשיו כשביקרתי בה ונהניתי שוב, בחרתי להכניס אותה גם לפוסט ההמלצות של על אוכל בגליל המערבי. הבנתי שהיא פשוט חייבת להיות שם.
תמונות האוכל הנפלאות באדיבות ינינה זסלבסקי אפק, מהבלוג "אפקים מטיילים" שהיתה איתי בסיור.
קרדיט לתמונות: ינינה זסלבסקי אפק
המתחם של מורד – צוק הנשרים
סיימנו את היום הארוך והקסום במעיליא בנקודת תצפית מרהיבה על נופי הגליל המערבי במתחם שנקרא צוק הנשרים.
נקודה נהדרת לסיום היום.
מורד בנה במו ידיו מתחם שיש בו גם אזור לקמפינג, וגם מסעדה ופאב.
בימי קורונה אלה, המסעדה והפאב אינם פעילים, אך המתחם כן.
אפשר להגיע לשם לקמפינג, או סתם למפגש על האש או פיקניק.
יש דשאים נרחבים, עמדות מנגל, שירותים ומקלחות ואף בריכה קטנה לילדים.
ובעיקר יש שם נוף ותצפית על נחל כזיב והרי הסביבה.
ניתן לצאת לטיול קצר לנקודה עצמה – צוק הנשרים, שכנראה בעבר ניתן היה לראות שם נשרים.. היום פחות אבל המקום עדיין מרשים מאוד.
אני מחכה שמורד יפתח מחדש את המסעדה והפאב, נראה לי שזה מקום ממש שווה לשבת בנחת לאכול, לשתות להירגע מול נופים מרהיבים.
האנשים שיוצרים את החוויה
נכון שאפשר להגיע לרוב המקומות באופן עצמאי, אבל בעיני המפגש עם התושבים, ההסברים, התובנות והמידע בביקור באתרים השונים הם אלה שעושים אותו כל כך חוויתי ומעניין.
ואת זה הכי ממומלץ לעשות עם משהו שיודע, מכיר ופותח את הדלת עבורכם.
הפעם זאת היתה הילה קרן שטינמץ. והיא עשתה זאת בצורה מעולה ממש.
כאמור, להילה יש עוד סיורים דומים, במקומות מיוחדים, מחוץ למסלולים השגורים, בכפרים הפחות מוכרים וסביב נושאים מרתקים.
אני כבר מתכננת את הסיור הבא איתה, שכנראה יתקיים ממש בקרוב.
מאוד ממליצה לכם גם.
כל המקומות הכי שווים - בקיצור
🛌 איפה ישנים במעיליא?
אנחנו ביקרנו בכמה צימרים בכפר.
כולם בסגנון פשוט, נעים ונקי. חלקם מתאימים לזוגות וחלקם למשפחות.
מי שאין לו ארוחת בוקר, ניתן להזמין דרכו סלסלה עם ארוחה מפנקת.
- סלמה- מבצר המלך – שאטו דה רואה – מלון שאטו דה רואה (Chateau du Roi) נמצא במעיליא, ומציע בר, שירות חדרים, מסעדה וטרסה, כל חדרי האירוח ממוזגים וכוללים קומקום וטלוויזיה בעלת מסך שטוח. המלון מגיש ארוחת בוקר קונטיננטלית או א-לה-קארט.
- חליל – אומן הפסיפס דירת 'חליל אירוח בסמטה כפרית' (Khalil lane in the Village) שוכנת במעיליא, מציעה יחידת אירוח ממוזגת עם גינה וטרסה, גישה חופשית לאינטרנט אלחוטי וחניה פרטית.
- הבית על הגבעה – של יקב ג'וליה – יחידה חדשה במעיליה. 2 חדרי שינה סלון מטבח וכל הדרוש, כולל ארוחת בוקר מפנקת. 050-953-5504
- פארק צוק הנשרים – מתחם לקמפינג בקצה הכפר.
🥙 מה אוכלים?
אנחנו כאמור ביקרנו בשתי מסעדות –
היוקרתית – שאטו דה רואה – מאוד מומלצת ושווה, מתאימה לאירועים חגיגיים ולאוהבי הגורמה.
העממית – המנגל והשיפוד – מסעדה מעולה לכל המשפחה.
🍺 מה שותים?
מטיילים בגליל המערבי?
הנה עוד כמה המלצות על האזור.
בטוחה שתמצאו משהו מעניין.
עינת איזה פוסט מקסים ועושה חשק לצאת בעקבותיו, בטוחה שאשתמש בו בקרוב!
תודה ענבל. כדאי לך לטייל באזור ובכפר. מאוד יפה שם