יודפת - בין חצבים לבילויים
חצבים פורחים מבשרים ימים קרירים, משבי רוח צוננים וקצת סתיו לנשמה. יצאתי לחצי יום באזור משגב, בידיעה שאני הולכת להתפשר.
כי שבת, כי חם, כי סוף אוגוסט, כי…
ובכל זאת, יצאתי וניסיתי לעשות לימונדה, ברוח הביטוי הכי מאוס מתחילת ימי הקורונה.
היו לי שני מקומות שרציתי ממש להגיע אליהם.
והיה עוד מקום שרצינו לראות, שיחסית קרוב…
על כל המקומות חל "הקאץ'" הזה של ההתפשרות.
ובכל זאת, היה שווה ביותר, ולו רק כדי להבין את הפוטנציאל ולדעת שחייבים לחזור לשם.
בואכה יודפת
הקאץ' פה היה השילוב הלא מנצח בין עומס מטיילים, חום אימים והשבת האחרונה של אוגוסט.
ידעתי שיהיה מלא שם, אבל כל כך הרבה זמן רציתי להגיע למקום הזה שהתפשרתי על מה שפחות נוח.
האמת היא שהמקום לגמרי עמד בציפיות למרות הכל.
זהו מתחם של חנויות ובתי קפה, מעוצב כמו כפר קטן וטובל בירק.
שמעתי רבות על חנות הסנדוויצ'ים של "טוטסי מטבח מעדנייה".
זאת היתה העצירה הראשונה שלנו.
אני פחות מתחברת לכריכים שמכילים כל טוב, אבל אני יודעת שרבים כן.
אז אריק אכל כריך כזה שהיה לו ממש טעים ואני אכלתי מאפינס לימון ופיסטוק שהיה מעולה.
אחר כך עלינו לבית הקפה – קפה יודפת.
חששתי שלא יקבלו את פנינו בברכה כי היינו עם הכלבה, אבל זה לא הפריע להם.
כבר קיבלו נקודות בונוס.
ישבנו חוץ, היה חם, אבל לא נורא.
הזמנו פרדו אספרסו – עוד בונוס כי כמעט בשום מקום בארץ לא מצאנו את התחליף למשקה היווני הכל כך מתאים לקיץ שלנו.
התרגשנו ומיד הזמנו שניים כאלה.
בסך הכל הם היו טובים אבל לא ממש קרים, ונאלצנו לבקש עוד קרח.
נראה לי גם שהם הכינו אותו עם סוכר מראש, ולא אמרו, אז הוספנו קצת מי סוכר וזה כבר היה מתוק מדיי.
אח"כ הקרח דילל את זה, אבל ההתחלה קצת אכזבה..
כבר לא היינו נורא רעבים בגלל שרגע קודם ישבנו עם הסנדוויץ' והמאפה, אבל על פניו נראה שיש להם תפריט מגוון ומלא אפשרויות.
ובעיקר- נורא נעים לשבת שם מול הנוף ובאווירה הרגועה, למרות שהמקום היה עמוס ומלא.
הם גם הציעו להביא קערית מים למייפל – שיחקו אותה בקיצור.
לא נכנסתי לחנויות, גם כי לא התחשק לי קניות וגם כי היינו עם מייפל, אבל ראיתי המון אנשים מסתובבים עם שקיות אז נראה שיש מה לקנות.
מדובר בעיקר בחניות קטנות של דברים מעוצבים, גלריות או מעדניות של תוצרת מקומית.
החנויות במתחם הן על טהרת אנשי האזור ומשקפות את רוח המקום - פשטות, איכות ומקצועיות. כל חנות והחיבור המקומי שלה. בקיץ, בימי חמישי החנויות פתוחות עד 21:00 ויש מוזיקה ואקשן ברחבות.
בטוחה שאחזור לשם בקרוב.
נראה מקום ממש שווה לבוקר שקט ומלא נוף ואויר הרים.
יער הקופים
בתוך מתחם "בואכה יודפת" ישנה הכניסה ל"יער הקופים".
אטרקציה ותיקה מאוד לילדים.
ביקרתי שם כשילדיי היו קטנים ממש, ואין לי מושג איך זה נראה היום.
היה תור בכניסה אבל לא נורא ארוך והוא התנהל באופן מסודר ורגוע.
יער הקופים החל את דרכו כפינת חי לילדי יודפת בשנות ה-70. אז, הגיעו אבות קופי הסנאי שלנו מבית גידול בבלגיה ועל שמם נקרא המקום "יער הקופים". כבר אז הגישה שלנו הייתה שהחזקת הקופים בכלובים אינה נכונה, ולכן הם קיבלו חלקת יער גדולה לחיים בטריטוריה שהפכה להיות שלהם. בשנת 1990 הפך יער הקופים למקלט לבעלי חיים, חינוכי ותיירותי. מאז ועד היום הבסיס לקשר עם החיות וצמחיית היער הינו של כבוד ואהבה. הגישה שלנו היא שבעלי חיים מרגישים, חשים, חשובים לעולמנו וראויים לחיות (כשהם לא בטבע) קרוב ככל האפשר לתנאים הטבעיים. זוהי הרוח בה אנו נוהגים עם כל החיות ביער הקופים ומבקשים מכם, המבקרים, לכבד זאת. בבואכם, אנא זכרו שזהו ביתן של החיות ביער הקופים ואתם, קהל נכבד, האורחים בביתן. תשלום מגיל שנתיים ומעלה. יום חול א'-ה' - 46 ₪ שישי , שבת, ערב חג וחג- 58 ₪
זה לא זול, אבל נראה נחמד ומעניין לילדים.
תל יודפת ה מקום לראות חצבים
רציתי לראות חצבים.
הפעם הקאץ' היה התזמון:
מחד –
טיפל'ה מוקדם עוד לשיא פריחת החצבים,
מאידך-
בעוד שבוע יהיה שם מפוצץ כמו בכל אתר פריחות בעונה הרלוונטית.
אז התפשרתי על התחלת הפריחות, כמעט סתיו.
ואכן, היינו לבד באתר.
תל יודפת הוא אתר של רשות הטבע והגנים.
ביודפת נחשפים השרידים של העיר שמרדה ברומאים והחזיקה מעמד נגד חילותיו של אספסיאנוס במשך 47 ימים של לחימה אכזרית.
אם אתם רוצים סיור מודרך או פעילות עם יותר מידע ופרטים – מוזמנים לבדוק באתר פאנזינג בעמוד הזה. ראיתי שיש שם כמה וכמה סיורים על תל יודפת והאזור.
יש חניה מסודרת ונקודת פתיחה לכמה מסלולים.
אחד מהם, האדום – מסלול מונגש לבעלי מוגבלויות.
הוא אומנם לא עולה למעלה לראש התל, אלא מקיף חלק ממנו, אבל מאפשר התרשמות מהעתיקות ומהנוף שסביב.
עלינו בשביל הירוק למעלה, כמה דקות הליכה, מתאים גם לילדים.
בראש התל כברר עמדו החצבים, גאים וזקופים, בדרגות פריחה שונות.
היו כמה שממש פורחים והם היו מרגשים ויפים.
בשנת 2015 שופץ מתחם התל וקיימת בו חניה לנכים ומסלול של חצי שעה מונגש (אדום), מסלול מעגלי קצר ירוק (כשעה) ומסלול מעגלי ארוך שחור (כשעה וחצי).
הנוף מסביב מקסים, אך בסוף הקיץ מעט יבש.
מאידך בעונות אחרות אין חצבים פורחים.
פעם הייתי שם ממש בעונה והיה מאוד מרשים, אבל כאמור עמוס במטיילים.
אז תעשו את הבחירה שלכם.
בכל מקרה נראה לי שעות אחר הצהרים יותר מתאימות לחוויה, בעיקר כשמאוד חם בחוץ.
האתר חשוף לשמש.
מעיין הסוסים
מתל יודפת רצינו לנסוע למעיין הסוסים (עין יבקע) בנחל ציפורי.
בערך חצי שעת נסיעה משם.
שוב, ידענו מראש שהמקום יהיה עמוס (אבל לא ידענו עד כמה) ובעיקר רצינו לראות את הפוטנציאל שלו לביקור חוזר בזמן יותר רגוע.
מהמעיין נמצא בסמוך לכפר כעביה בעמק יזרעאל.
הוויז מכיר את המקום.
ישנה נסיעה קצרה בדרך עפר אך היא עבירה לכל רכב.
הגענו, קיווינו שנוכל קצת לשכשך רגלים…
כבר בחניה הבנו שזה לא יתאים לנו.
המקום נראה מקסים.
בריכה יפה ובנויה, שזורמים אליה מי נחל ציפורי.
אבל כמות האנשים, הצליות, המנגלים, השולחנות בתוך המים וכל שאר תופעות הטבע הפחות מבורכות של ישראל בסוף אוגוסט בזמן קורונה, התנקזו לשם יחד עם זרימת המים.
עשינו סיבוב קצרצר, מייפל טבלה רגלים בנחל, צילמתי רק כדי לזכור שצריך לחזור לשם בזמן אחר ועזבנו את המקום.
לא רוצה לדמיין אפילו איך הוא נראה בסוף היום הזה.
לא היה שם מטר פנוי מאנשים על ציודם העשיר.
טוב נו, בסדר, מקבלת.
יש דברים שאני פחות אוהבת, אבל אחרים כן.
לגמרי רושמת לי להגיע שוב, בשקט ובנחת.
נראה לי שביום יותר רגוע זה קסם של מקום.
זיוה רענן, מהבלוג "שמתי לב" כתבה באריכות על המקום ועל האזור – כדאי מאוד לקרוא:
הצליחה לי הלימונדה?
על אף ההתפשרויות והקאצ'ים, היה לנו יום מאוד נחמד.
לא התאכזבתי כי באתי מוכנה נפשית לחום ולעומס.
לפעמים דווקא נחמד לדגום מקומות בידיעה שזה לא הזמן האידאלי עבורם, ואחר כך לחזור בזמן מתאים יותר.
בכלל אזור גוש שגב ומשגב נראה לי מלא פוטנציאל שעוד לא מימשתי.
וגם האזור של נחל ציפורי ועמק יזרעאל.
בטוחה שאכתוב עליהם בקרוב.
הנה עוד כמה אפשרויות לטיולים ברחבי הצפון
פוסט מקסים עינת.
הייתי ביודפת בעיצומו של יום חם מאד, נהנינו לשבת בקפה יודפת אבל ויתרנו על הביקור בתל. עכשיו אני קצת מצטערת. החצבים שלך כל כך יפים. שומרת לי לשנה הבאה.
תודה איריס. זה באמת מקום שמתאים יותר לימים קרירים, או לפחות לשעות קרירות יותר. תנסי בשנה הבאה.