איך לחוות פיסות טבע בימי קורונה
טיול בעכו ברוח הימים והתקופה הלא פשוטה שעוברת על היקום, שאסור להיפגש ואסור להתקהל ובעיקר אסור.
יצאתי לחפש את מה שמותר.
מה שייקח אותי החוצה אל הטבע והנופים והמרחבים.
מה שייתן לי לחוות שקיעות ופריחות.
איפה אין המוני מטיילים ורסיסי קורונה באוויר.
יש מקומות כאלה. הם אומנם לא המסלולים הכי הכי, אין בהם מפלים שוצפים או שמורות מוסדרות ומסלולים מסומנים, אבל יש בהם קסם מסוג אחר.
משהו בתולי, קצת מוזנח, אבל עם חן וקסם.
באחד מערבי השבת הסתווים, נטולי ילדים שנשארו בעולמות החדשים שלהם, מנסים להסתגל למציאות החדשה והשונה שלנו, יצאנו לראות את השקיעה באזור עכו, אבל לא בתוך העיר אלא בסביבתה.
היה חם אבל לא נורא, רוחות הסתיו כבר נשבו והחצבים פרחו.
המקומות שביקרנו בהם – שפך נחל הנעמן ותל נפוליאון – שניהם בפאתי עכו, מצידה הדרום מזרחי, הם לא מקומות להעביר בהם יום טיול מלא, יותר מתאימים לגיחה קצרה, או לנקודה נוספת ביום טיול באזור.
לשאוף אוויר, לראות קצת טבע ובעיקר לשנות אווירה.
זה לא הופך אותם בעיני לפחות שווים, אולי ההפך. יש בהם עדיין את הקסם של הפשטות.
חשוב לציין כי שניהם אינם מוצלים, ויותר מתאימים לימים קרירים או לשעות אחר הצהרים, כמו שאנחנו היינו.
שפך נחל נעמן
בקצה הדרומי של עכו, זורם לו נחל נעמן.
יש לו חלקים יותר מוכרים, כמו זה שבשמורת אפק, או במסלול שליד השמורה, שסימנתי אותו כאחד הטיולים שאני חייבת להגיע אליהם ברגע שיתאפשר ויסתיים הסגר הנוכחי (מספר 2, מעניין עד כמה נגיע בספירה…)
החלק הזה הרבה פחות מוכר ומתוייר.
יש כנראה איזו מחשבה להפוך את האזור ליותר נגיש ותיירותי כי ישנו שם שביל סלול, מעין מדרכה רחבה, לאורך הנחל שבה טיילנו, ואפילו כמה מקומות עם אבנים מסודרות לישיבה, אך הדרך לשם לא מוכרת ולא ממש מסודרת, אולי זה ישתנה בעתיד.
נחל נעמן הוא נחל קצר, אורכו רק כ-10 ק"מ, אך הוא אחד מנחלי האיתן המעטים שבמישור החוף. ראשית דרכו בעינות אפק (ליד קיבוץ אפק) ומשם הוא זורם צפונה בפאתי קרית ביאליק והקיבוצים כפר מסריק ועין המפרץ. הנחל פונה מערבה ונשפך לים התיכון בעכו. שם הנחל נגזר משמו הערבי – א-נעמין, שפירושו הזמנה. מסורת מקומית מספרת שכאשר עבר הנביא מוחמד בארץ אסרו הנחלים להעניק לו זכות מעבר, ואילו נחל נעמן היה היחיד שהתיר לנביא לעבור דרכו. בעבר, לפני ניצול מי הנחל, סיפקו המעיינות לערוץ העיקרי של הנחל כמויות אדירות של מים, בערך 5,000 מ"ק מים בשעה. עין אפק (כורדאני) היא קבוצת המעיינות העיקרית, והמעיינות שבה נובעים למרגלות העיר המקראית אפק. המעיינות ותל אפק נמצאים כיום בתחום שמורת טבע עין אפק.
איפה זה נמצא?
כדי להגיע לשביל הסלול נוסעים עד מאחורי הפארק האתגרי של עכו, נכנסים לדרך עפר וממשיכים איתה לכיוון דרום, עד שמגיעים לנחל עצמו ולשביל שלצדו.
מצדו האחד של השביל, נחל הנעמן, מצדו השני שדות של ירקות וגידולים שונים: עגבניות, חצילים ועוד.
ממערב השמש שוקעת בים.
עד כמה שהבנתי ניתן להמשיך עם השביל עד לשפך הנחל אל הים, אני לא הלכתי עד לשם ואני לא בטוחה עד איפה מגיע השביל הסלול.
הלכנו הלוך וחזור, היינו לבד, מלבד רוכב אופניים חשמליים אחד, והיה שקט ונעים.
מזכירה שהמטרה שלי היתה לראות קצת טבע בלי אנשים ובלי התקהלות, ולא למצוא גן עדן חדש.
אל תצפו למה שזה לא, אם תבואו מוכנים, מאמינה שתיהנו כמוני מכל רגע.
מתחם אימוני אקסטרים לרוכבים: מתחם הפאמפטרק
השמש עוד לא לגמרי שקעה, אז נסענו כמה דקות בכדי לראות את החצבים ואת סופה של השקיעה מתל נפוליאון, שנמצא ממש לא רחוק.
חנינו בצד הדרומי של התל.
בצמוד לחנייה ישנו מגרש לאימוני אופניים אתגריים. מתחם הפאמפטרק.
נראה לי שלילדים (לא מאוד קטנים…) זה יכול להיות בילוי מעולה.
בואו עם כלי התחבורה של הילדים ותעבירו שעה של אקסטרים.
כשאנחנו ביקרנו שם הוא היה ריק.
יכול להיות שאם יש שם הרבה אנשים זה קצת יותר מסוכן אבל ככה, לבד, אחרי הצהרים, זה נראה לי מקום שהילדים שלי (לפני עשור…) היו מאוד אוהבים.
פאמפטרק הוא מסלול מעגלי לרכיבה באופני הרים שאורכו 110 מטרים, כולל שיפועים ומכשולים שנועדו לשפר את מיומנויות הרכיבה בשטח. המסלול מוקף מדשאה ולידו כמה שולחנות פיקניק בצל חורשה.
בניגוד לפארק הגלגליות שיש בנהריה, שתמיד מאוד עמוס, ומגודר, ומלא משפחות ואמצעי תחבורה מכל הסוגים, לפה נראה לי מגיעים בעיקר רוכבי אופנים, והיה משהו מאוד פסטורלי באקסטרים המבודד הזה בקצה עכו.
נראה לי שווה ממש.
תל נפוליאון
פדיחה, אבל אני ממש לא זוכרת שביקרתי פה אי פעם.
אולי, מתישהו, בילדות, אבל בטח זה מאוד השתנה מאז.
הולכת להוסיף את הנקודה הזו גם לפוסט של "הכי יפה לפק"ל קפה" – אז אתם בטח מבינים כבר את הרעיון…
בעיקר התבאסתי שגם הפעם לא הבאנו איתנו את הפק"ל.
אבל רגע לפני הקפה (שאין)…
טיול בעכו ההיסטורית
תל עכו הידוע גם כגבעת נפוליאון הוא תל בגובה של כשלושים מטר השוכן בחלק המזרחי של העיר עכו, סמוך מדרום לכביש 85. שטחו 200 דונם, אורכו כ-600 מטר ורוחבו המרבי כ-350 מטר. בתל עכו שכנה העיר עכו החל מתחילת היישוב במקום בעת העתיקה ועד תחילת התקופה ההלניסטית, כשמוקד העיר נע מערבה אל המקום שבו שוכנת כיום עכו העתיקה. "גבעת נפוליאון" הוא שמו העממי של התל, על שמו של נפוליאון אשר הטיל מצור על עכו בשנת 1799. התל שימש את כוחותיו של נפוליאון כעמדת תצפית, בדומה לשימוש שעשו בתל נפוליאון בתל אביב בעת המצור על יפו. על ראש התל ניצב פסל ברזל גדול בדמות סוס ועליו רכוב נפוליאון כשהוא מסתער ופניו לכיוון צפון. ב-3 בפברואר 2009 נחנך הפרויקט התיירותי "תל עכו", שבמסגרתו נסללה בתל מערכת שבילים להולכי רגל ולרוכבי אופניים, נבנו מרפסות תצפית ושולבו בנוף ממצאים ארכאולוגיים ותחנות מידע.
צללית נפוליאון נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר בתל. מכאן אפשר לראות את רכס הסולם, את העיר עכו, את הכרמל וחיפה, את נצרת והרי הגליל התחתון – הר גמל, הר עצמון והר כמון. ליד הפסל, על הרצפה, מצויר עיגול גדול ובו ציור מוגדל של כפתור מעיל של חייל צרפתי מצבאו של נפוליאון. כפתור כזה, שנוצר בשנים 1792–1793, נמצא בחפירה ארכיאולוגית באזור בית משפט השלום, ליד שלדים של חיילים צרפתים. צבא צרפת נעצר בעכו, ונפוליאון נאלץ לסגת מארץ ישראל כולה. למרגלות הפסל נראה החתך הארכיאולוגי שנחפר כאן בשנות השבעים וסייע לחשוף את כל השכבות של תל עכו. כיוון שזהו המקום הגבוה בתל, נבנו כאן מצודות בעת המאוחרת יותר של עכו, כאשר העיר עברה לאזור הנמל של ימינו.
הפריחות שעושות את ההבדל
אבל
המידע הכי שווה שמצאתי ברשת הוא דווקא זה:
תל עכו משנה את מראהו במשך השנה. בסוף הקיץ התל מתקשט בשפע חצבים, והגבעולים הגבוהים צובעים את מדרונותיו בלבן. בחורף נצבע התל באודם כלניות, ובתחילת האביב אלפי חרציות משנות את צבעו לזהוב. הגוון משתנה לצהוב בוהק במשך הקיץ.
ישבנו לנוח בראש התל, ראינו את סופה של השקיעה והרגשנו את רוחות הסתיו.
לאורך השבילים שלל חצבים פורחים והצלחתי לחוש שאולי עוד יבואו ימים טובים יותר.
אם יש שינוי בטבע, אולי הוא יגיע גם אלינו.
ירדנו בשבילים מהתל, עם ההבנה שעוד נחזור לפה, לקפה של ערב.
כפי שראיתם, מצאתי שהתל משנה את צבעו בהתאם לפריחות בכל עונה.
הפעם הייתי בלבן של החצבים, מחכה כבר לראות את האדום של הכלניות בחורף.
עוד קצת טבע עירוני
עוד שתי אפשרויות בילוי בטבע של עכו:
ממש קרוב אבל לא הספקתי לבקר בו, נמצא פארק לילי שרון.
בצד השני של העיר, הצפוני, הגן הבוטני.
פארק לילי שרון
פארק לילי שרון שוכן בחורשה גדולה ויפה מצפון לרחוב בן עמי (כביש 85).
קק"ל יצרה כאן מתחם בילוי בחיק הטבע ובו שולחנות פיקניק הפזורים בין העצים. במרכז הפארק, במקום הגבוה ביותר בו, הוצבו מתקני שעשועים להנאת הילדים.
בפארק יש אזורי משחקים, שבילים בעלי נגישות לנכים, חניות, אזורי פיקניק, ברזיות, שירותים, אמפי ובמת ארועים.
הכניסה לפארק ללא תשלום ולא נדרש כל תיאום מראש.
(מתוך מידע שמצאתי ברשת).
הגן הבוטני
נראה לי שזה מעיין גן שעשועים גדול בצפון העיר.
הגן משתרע על פני 42 דונם והוא מחולק לשני מתחמים.
המתחם המערבי הוא גן שעשועים במלוא מובן המילה. אל חצרות המשחקים שבו מובילים שערים מעוצבים על פי התרבויות ששלטו בעיר – צלבנים, ממלוכים, עות'מאנים ובריטים (בתקופת המנדט).
בפינת הגן מוצבים כלי נגינה סביבתיים, והמבקרים מוזמנים לנגן בהם.
מסביב למתחם המשחקים – גן צמחים יפה.
המתחם המזרחי מוקדש כמעט כולו לצמחייה ובה מגוון רחב של מינים ממחוזות רבים בעולם: הרי האטלס באפריקה הצפונית, יערות חצי האי האיברי, מגוון מינים מהאיים הקנריים וצמחיית מזרח הים התיכון. יש גם מבוך במבוק קטן, מתקני שעשועים מעץ ומזרקה המתיזה מים בקצב שקובע מחשב.
שני המתחמים נגישים לאנשים ולילדים עם מוגבלויות.
בסוף היום
טיול בטבע מעורר רעב…
לדאבוני, כן נכנסתי בסוף הטיול בעכו לעיר העתיקה לארוחת ערב.
כבר היה מאוחר ולא התחשק לנו לבשל.
לא נהניתי מהמסעדה אז לא אכתוב עליה.
אבל יש מלא מסעדות טובות בעיר, כתבתי עליהן בפוסט על עכו….
שרק יגמר כבר הסגר הנוכחי ואוכל לחזור למצוא נקודות קרובות, יחסית ריקות ומלאות בטבע, פריחות ושקיעות.
בגיוק מסוג המקומות שמתאים לי לטייל בהם עכשיו. את החצבים כנראה כבר לא אפגוש. מקווה להגיע כשהתל יכוסה בירוק ובפריחת החורף.
מזמינה אותך לטייל איתי כשיתאפשר.. כנראה עם הכלניות