💯 חגיגות פוסט המאה 💯
לכבוד חגיגת הפוסט המאה שעולה לאתר שלי, רציתי ליצור משהו שמשלב כמה מהאהבות שלי – טיולים, אומנות רחוב, אומנות במרחב הציבורי ועבודה משותפת עם בלוגרים ויוצרי תוכן.
פניתי לחברי לקבוצת "הטיולוגים" – קבוצת הפייסבוק הכי שווה שלנו, ושאלתי מי רוצה להשתתף בפוסט שיעסוק ב "אומנות הרחוב הכי…."
בכוונה תחילה, לא הגדרתי איזה ואומנות ואיזה רחוב – התחשק לי לראות מה יעלה במוחם של האחרים.
ההנחיה היתה שהכל פתוח.
רק שיהיה "הכי…" משהו.
קבלו את הפוסט הכי צבעוני ומשמח לימי קורונה אלה.
אוסף אוצרות מכל רחבי העולם, כל אחד עם מה שנחקק בזיכרונו ועשה לו משהו בלב.
כל אחד עם מה שריגש אותו, שימח, הפתיע, עורר בו משהו.
תודה מקרב לב לכל המשתתפים.
שמחה לארח אתכם בביתי.
✳✳✳ קרדיטים לתמונות – כל מי שכתב והמליץ הוא גם הצלם והתמונות שלו בלבד.
אומנות הרחוב הכי מתוכננת - בגלאזגו
גלית ויינברג - "בלוגלית"
על קירות מבנים עצומים, כאלו שנראים למרחוק או בפינות רחוב חבויות, ציורי הקיר המרשימים של גלאזגו הם בהחלט משהו ששווה להתחקות אחריו.
אמנות הרחוב הכי מתוכננת ומותאמת למקום בה נתקלתי.
עיריית גלאזגו אימצה את תפיסת אמנות הרחוב בשביל לקדם את מרכז העיר, להפחית דימויים חזותיים שליליים שהיו לעיר ולספק עניין שימשוך יותר מבקרים.
הדימוי האפרורי, הקודר ואף המלוכלך שהיה לגלאזגו השתנה בעקבות מאמצים לשיפור תדמית העיר.
ציורים הוזמנו לרגל ציון אבני דרך של העיר, אזכורים היסטוריים ואנשי מפתח בבניית העיר. הגישה הביאה לשיתופי פעולה רבים בין מספר אמנים שיצרו עבודות משותפות.
דרך נהדרת לגלות את הציורים, היא על ידי האפליקציה החינמית הממפה את ציורי הקיר בעיר ואת ההסברים מאחוריהם.
תוכלו לקרוא עוד על אמנות הרחוב הייחודית בגלאזגו בפוסט שלי – "על קירות גלאזגו".
אומנות הרחוב במיקום הכי מפתיע - בצפון קנדה
ערן ברימן - "The Laughing Traveller"
ב-2019 עשיתי דרך ארוכה של 9,000 ק"מ לצ'רצ'יל שבצפון קנדה כדי לצפות בדובי קוטב בסביבת מחייתם הטבעית.
זה היה חלום שנרקם אצלי די הרבה זמן והחלטתי שהגיעה השעה! דב הקוטב הוא הטורף היבשתי הגדול בעולם וזה היה רק טבעי עבורי לראות אותו מקרוב אחרי שראיתי דובים שחורים ודובי גריזלי.
לרגע לא שיערתי לעצמי שאמצא שם אומנות רחוב.
מדובר בעיר שנראית כמו בסיס צבאי פחות או יותר וב-2017 בעקבות פגעי מזג האוויר, קווי הרכבת לעיר ניזוקו ובגלל שאין כבישים שמובילים לעיר זה יצר בעיה די חמורה.
אמנית קנדית Kal Barteski יזמה פרוייקט בו היא הזמינה 18 אמני רחוב מרחבי העולם להרתם למאמץ להרים את מורל הקהילה המקומית בצ'רצ'יל.
הנושא היה "הטבע והאדם".
התוצאה מופלאה.
אומנות הרחוב הכי משמחת - בכפר סבא
רבקה קופלר - "אוספת אוצרות"
קצת אחרי שהתחילה תקופת הקורונה ואנשים הסתגרו בבתיהם בלי יכולת להצטופף עם שכניהם ומכריהם בהיכלות התרבות, גיליתי את הפסל הראשון, הצבעוני מול הספרייה העירונית כפר סבא, שנפתחה לדקה וחצי אחרי הסגר הראשון.
אחר כך ראיתי עוד ועוד ברחבי העיר פסלים של ניצן יואל אבידור, כולם צבעוניים וכולם זרים למקומות בהם הוצבו.
העירייה החליטה כנראה להוציא את האמנות לרחובות העיר וזו הייתה בעיניי ההחלטה הכי משמחת בתקופה הכל כך משונה ומתוחה הזו.
ברשתות החברתיות התחילו להתווכח אם טוב או רע, ולמה הציבו פסלים רק של אמן אחד?
אבל בעיניי הכי חשוב שהנגישו מעט אמנות במרחב הציבורי, שהם מעלים חיוך על שפתי בכל פעם שאני יוצאת "רק למקום חיוני" והדרך הרבה פחות אפורה וריקה.
הכי שמח לי שאני מסיטה מבט לרגע, מפסיקה את המחשבות הטורדניות והימים האפורים הופכים קצת יותר צבעוניים.
מה יותר חשוב מזה בעצם?
בתמונה: מקבץ קטן מאוד של פסליו של ניצן יואל אבידור, הפזורים ברחבי כפר סבא.
ואת רשמי ודעתי על גרפיטי כיצירה ארעית כתבתי באוספת אוצרות.
אומנות הרחוב הכי תוך כדי תנועה - באיינדהובן
מיכל בן ארי- מנור - "רואה עולם"
כאשר אנחנו חושבים על גרפיטי אנחנו מדמיינים ציורי קיר בשכונות או ברחובות בתוך העיר, שלוכדים את תשומת ליבם של הולכי הרגל, העוברים ושבים.
אבל באיינדהובן היצירתית, ששוכנת בדרום הולנד, יצרו מתחם גרפיטי ענק שמיועד לרוכבי אופניים, כי בכ"ז אופניים הם כלי התחבורה החשוב ביותר בהולנד.
המתחם ששמו Berenkuil (או Insulindeplein) נמצא בכיכר תנועה גדולה מחוץ לעיר.
בחלק העליון של הכיכר נוסעות המכוניות, ומשם זה נראה כמו עוד כיכר רגילה, אולם ההפתעה הססגונית מצפה בחלק התחתון, שמשמש את רוכבי האופניים.
קירות הכיכר והמנהרות הפכו להיות מוזיאון פתוח יפהפה, אתר עלייה לרגל (או בעצם לאופניים) לכל חובבי אמנות הרחוב.
בשנת 2004 הוגדר המקום כ'אזור חופשי לאמני גרפיטי', כל מי שרוצה יכול להגיע למקום ולצייר על הקירות כאוות נפשו.
פעם בשנה מוחקת העירייה את הציורים וצובת את הקירות באפור, כדי שיהיה אפשר לצייר עליהם מחדש.
זה קורה בחודש יוני, במהלך הפסטיבל האורבני Step in the Arena, במסגרתו מגיעים לאיינדהובן אמני רחוב מכל העולם ומציירים על הקירות יצירות ענק מרהיבות.
אומנות הרחוב הכי גדולה בעיר - בירושלים
ריבה ארז - "על הדרך"
מבקרים שמגיעים לירושלים, באים מטבע הדברים לכותל, לעיר העתיקה, למדרחוב או לשוק מחנה יהודה.
מעטים חושבים להגיע לאזור התעשייה תלפיות דווקא, מקום נטול אטרקציות תיירותיות.
אלא שדווקא במקום האפרורי הזה, בין מוסכים, מפעלים קטנים וחנויות סטוק, אפשר לראות ציורי קיר מונומנטליים, מהמרשימים בישראל והגדולים ביותר בירושלים.
הקמת שכונת תלפיות החלה עוד ב 1911 ומסיבות שונות לא נחשבה אז כחלק ממשי מהעיר. זאת גם הסיבה שבימי המנדט, הבריטים, שהקפידו מאד שכל בית בירושלים יחופה באבן ירושלמית, אפשרו בשכונה בניית בתים מצופים בטיח. זה אולי פחות יפה, אבל מאפשר כיום לפתח במקום סצנת אומנות רחוב שלא ממש מתאפשרת בשכונות אחרות.
את פרויקט ציורי הענק יזמה העירייה יחד עם "עדן", החברה העירונית לפיתוח ירושלים בשנים 2018-2020.
עשרות הציורים, שמכסים בניינים שלמים, צבעוניים ומגניבים לגמרי וצוירו על ידי אומנים ישראלים ובינלאומיים ידועים.
ציור קיר על חזית של בניין שלם, היא לא עניין של מה בכך.
כדי ליצור אותו נדרש כסף, (והרבה), נדרשים אישורים, צריך ציוד כמו מנופים ופיגומים ולפעמים גם עצירת התנועה.
מובן שכדי להרים פרוייקט כזה יש צורך בגוף ממוסד (כמו עירייה) שיתן לו חסות.
אלא שכדרכו של ממסד, בבואו לתת תקציב ואישורים, הוא גם מתערב, מווסת ואולי אף מכתיב את התכנים.
כך קרה שאומנות הרחוב בתלפיות מרהיבה ביופייה ומרשימה מאד, אבל לא ממש "בועטת": אף מילה על פוליטיקה, יחסי דתות, ובכלל על המציאות שאנחנו חיים בה בירושלים.
אם בא לכם לקרוא עוד על ציורי הקיר הגדולים ביותר בירושלים, לקבל המלצות על מקומות לאכול בהם ולשמוע עוד על הפרוייקט, מוזנים ומוזמנות להכנס לפוסט "מי מכיר את האיש שבקיר", בבלוג שלי "על הדרך".
אומנות הרחוב הכי משתלבת בשכונה - באוטרכט
רחלי לביא דגן - "רק עתיק"
ארון הספרים באוטרכט – ציור הקיר שהכי משתלב בשכונה.
ציור הקיר על הבית בפינת הרחובות Mimosastraat ו Amsterdamsestraatweg באוטרכט נראה כל כך מתאים לאווירה הססגונית בשכונת Zuilen.
פעם שכונת פועלים, היום שכונה רב-לאומית ססגונית, צעירה וצבעונית.
כמו השכונה כך גם ציור הקיר של האומן המקומי JanIsDeMan.
הוא רצה ליצור ציור קיר אשר ישקף את השכונה ומה יותר משקף מאשר ספרים.
יאן שיתף את תושבי השכונה בתהליך היצירתי של הקיר; הוא ראיין אותם ושאל אותם על הספרים האהובים עליהם ואת הספרים האלה הוא שילב בציור הקיר שלו.
49 עטיפות של ספרים: ספרים הולנדיים אבל לא רק, גם קלאסיקות כמו הנסיך הקטן, עולמה של סופי והארי פוטר וגם רואלד דל, סטפן קינג, חאלד חוסייני ורבים אחרים מככבים בספריה שעל הקיר.
הציור זכה להרבה אהבה ברשתות החברתיות ויאן הוזמן לצייר ציור קיר דומה גם בשכונות שונות בצרפת ובאנגליה.
גם שם הוזמנו המקומיים לתרום את הספרים האהובים עליהם.
באנגליה הציור מהווה סמל לספריה הציבורית שנסגרה בשכונה העניה. מעט ספרים והרבה מקום ריק על המדפים מרמזים לחסרונה של הספריה.
איזה ספר הייתם "תורמים" לציור הקיר של JanIsDeMan?
"רק עתיק", רחלי לביא דגן.
אומנות הרחוב הכי מרגיזה - בבית לחם
אילנה בר - "יצאתי מביתי למסעותי"
הגרפיטי הפוליטי על גדר ההפרדה בבית לחם – אמנות הרחוב הכי בועטת שהכי הרגיזה אותי.
במקום שאינו נגיש לישראלים רבים, מקום שבאופן עקרוני מחוץ לתחום עבורנו הישראלים, אלא אם מגיעים עם סיור מאורגן ומאובטח שקיבל אישור מהצבא – שם, בצד הפלסטיני של חומת ההפרדה בבית לחם, יש קטע קצר של קיר מרוסס גרפיטי פוליטי בועט ויורק אש.
החומה עמוסה בשכבות של קשקושים כשפה ושם מופיעים דימויים רלוונטים לנושא הבוער בבית לחם, הכיבוש, הנוכחות הצבאית, חיילים, פוליטיקאים ועוד.
זוהי למעשה המהות המזוקקת של הגרפיטי, אמצעי ביטוי ויזואלי שמעביר מסר באופן בוטה וישיר.
אם תזדמנו לכזה סיור תוכלו לקבל דוגמא נהדרת לאומנות חתרנית ובועטת, שכותבת ואומרת כל מה שיש לה לומר, בלי לנסות למצוא חן או להתייפייף. זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשהייתי שם וצילמתי את התמונות, "סוף-סוף משהו אותנטי ובועט", להבדיל מגרפיטי קישוטי שראיתי במקומות אחרים בארץ ובעולם, שבא לעשות לצופים בעיקר נעים בעין. רק כשהזעם על הקירות מופנה כלפי, בגלל היותי ישראלית, זה יוצר תחושה מאוד לא נוחה, מרגיזה ומקוממת.
אמנות הרחוב הכי בשם חופש הביטוי - באתונה
גלית ויינברג - "בלוגלית"
כשהגעתי לאתונה בפעם הראשונה הופתעתי לראות שהעיר מרוססת כולה.
כתובות, ציורים ושאר ריסוסים לא מובנים המכסים כל מבנה בעיר, גם אם הוא מהמאה הקודמת.
העיר הכי עמוסה בגרפיטי בה ביקרתי.
אמנות הרחוב והגרפיטי באים בהרמוניה עם הצבעוניות של האנשים, עם הרחובות השמחים והתוססים, עם הישירות של העם היווני. הצבעוניות, זו המקרית לצד זו המתוכננת, הפכה להיות קיסמה של אתונה.הגרפיטי של אתונה הוא הכי "בשם חופש הביטוי".
שיא המשבר הכלכלי החמור שהיה ביוון בשנת 2008 היה הטריגר ליציאה לרחובות ולהפוך אותם לקנבס אחד גדול.
הרשויות החלו במתן חסויות ומימון גרפיטי מוזמן על ידי אמנים מקומיים במטרה לצמצם את שטחי הגרפיטי, לצמצם את התופעה של ריסוס בכל מקום ואולי אף לנסות ולהפוך את הגרפיטי למוקדי עניין תרבותיים.
אמנים ידועים לצד אנונימיים, עבודות מוזמנות לצד ריסוסים מקריים.
עוד על אמנות הרחוב באתונה תוכלו לקרוא בפוסט שלי – "על אמנות רחוב, גרפיטי ושאר ריסוסים באתונה הצבעונית".
אומנות הרחוב הכי מרתקת ומבריאת נפש - בבושוויק
שרי ומיה - "Chasing Lenscapes"
אחת השכונות המיוחדות בברוקלין ניו יורק היא שכונת בושוויק.
שכונת הפועלים שהיתה בעבר אזור פשע מפוקפק הפכה בשנים האחרונות לגלריה מרתקת של אומנות רחוב, מנוקדת בברים, חנויות ווינטג' ומסעדות עם אווירה צבעונית והיפסטרית שקשה להישאר אדישים אליה.
אחד המיזמים המרתקים בשכונה הוא The Bushwick Collective.
את המתחם הצבעוני יזם והקים Joe ,Ficalora יליד השכונה, שאיבד את אביו כשנרצח במהלך שוד מזוין. Joe הבין שהמפתח לריפוי העצמי שלו הוא להחיות את שכונת ילדותו והפך את הרחובות התעשייתיים והמוזנחים לגלריה של אמנות רחוב.
מסע של איסוף אישורים חוקיים ושכנוע תושבי השכונה לנדב את קירות העסקים, הביא עשרות אומני רחוב מכל העולם לקשט את הקירות בציורי קיר ואומנות רחוב מרהיבה. כל שנה לקראת חודש יוני מתקבצים אומנים לחדש את ציורי הקיר והשכונה הופכת לפסטיבל גרפיטי עם הרבה מוזיקה ואוכל שמושך אליו מבקרים רבים, פוד טראקס ואומני היפ הופ.
אז אם הגעתם לביקור בשכונה אל תשכחו לפתוח עיניים, להרים את הראש, להיות ערניים למה שקורה סביבכם ולהתרשם מציורי הקיר ואומנות הרחוב הססגונית.
אומנות הרחוב הכי צבעונית - בפלובדיב
זיוה רענן - "שמתי לב"
פלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה, הפכה בשנים האחרונות ליעד תוסס ומלהיב.
זוהי עיר בת אלפי שנים, ויש בה נכסי תרבות רבים, אולם אזורים רבים בעיר נותרו מוזנחים אחרי שנות הקומוניזם ושידרו דלות.
ב – 2014 זכתה פלובדיב להיבחר כעיר תרבות אירופית לשנת 2019, ותכנית לחידוש פניה של העיר יצאה לדרך.
האזור התוסס ביותר בעיר כיום הוא רובע קפנה (Kapana) שהיה מוזנח מאוד בעבר, וכיום הוא אזור בילויים מלא במסעדות וחנויות עצמאיות שלכל אחת הייחוד שלה. סמטאות הרובע מכוסות ב"מורלז" – ציורי קיר גדולים, בכל פינה.
יש בוודאי דימויים המרמזים על מסורות מקומיות, אך הציורים מדברים בצבעוניות עזה ובדמויות הלקוחות מעולם הפנטזיה – שפה המדברת לכול.
האווירה הצעירה משפיעה גם על בעלי המסעדות המוציאים שולחנות וכיסאות לרחוב ומשווים להם מראה שיקי ואופנתי.
זהו לא יעד של גרפיטי חתרני, אולם אמנות הרחוב יצרה כאן מהפכה של ממש והפכה את העיר ליעד אטרקטיבי שהוא לא רק תחנת מעבר לביקור בכמה אתרים אלא מקום לשהות ולבלות בו.
עוד על אמנות רחוב בשתי ערים בבולגריה בבלוג של זיוה.
אומנות הרחוב הכי מעוררת תקווה - בסאו מיגל
נועה מרקוביץ - "האיים האזוריים"
הגרפיטי הסמוך לגייזרים Fumarolas da Lagoa das Furnas באי סאו מיגל (האי הגדול בארכיפלג האיים האזוריים) מבטיח ש"תמיד יש תקווה" ואצלי זה הפך למציאות.
יש כאלה שטוענים שמדובר בצייר הבריטי בנקסי, אבל לי זה ממש לא משנה כי הנסיעה חזרה למלון ארכה רק חצי שעה ובעיקר – החששות שלי שהריח יידבק לבגדים נמוגו.
אני לא יודעת אם זה הגייזרים, המים החמים או המינרלים, אבל שלא כהרגלי ישנתי לפי השעון המקומי ולא לפי שעון ישראל (3 שעות קדימה).
אפילו את הגשם שירד בחוזקה ואת הרוח שנשבה בעוצמה לא שמעתי.
לאחר החוויות היומיות שהיוו מסע בין גן עדן וגיהנום וחוזר חלילה, זה היה מבחינתי זהו גן העדן האמיתי. הסיפור המלא כאן.
אומנות הרחוב הכי יוצרת מהפך - בעפולה
ענבל זק - "כבר אורזת"
אומנות יוצרת מהפך!
בשוק הישן של עפולה קבוצת אמנים צעירים יצרו את אחד המהפכים הכי הגדולים שנתקלתי בהם בזמן האחרון, משוק מוזנח שבשעות הלילה התנהלה בו פעילות מפוקפקת ובשעות היום ההזנחה נראתה לעיני כל, הפך השוק למקום הכי צעיר, תוסס ומקושט בעמק יזרעאל.
אומנות שממשיכה להתחדש בכל יום וכובשת עוד קיר ועוד פחון, בעקבות קבוצת האמנים הצעירים גם עיריית עפולה השקיעה משאבים רבים בשיקום התשתיות ובימים כתיקונם מתקיימות בו תערוכות, מופעים ופסטיבלים ברוח עדכנית וצעירה.
אומנות הרחוב הכי מגשרת בין העדפות הורים וילדים - בוורוצלב
דבורה שלפר - "טיפטיול"
כשעושים טיול משפחתי עם ילדים צעירים בעיקר, תמיד צריך לאזן בין הצרכים וההעדפות של כל הצדדים.
אנחנו כמבוגרים, מאוד נהנים לטייל בעיירות ציוריות עם בתים צבעוניים, כנסיות ומבנים מעניינים מסוגים שונים.
ילדים לעומת זאת, לרב ישתעממו מזה ויעדיפו פעילות יותר אקטיבית. פארקי שעשועים, מוזיאוני מדע וכו'.
בוורוצלב שבפולין גילינו איך אמנות רחוב יכולה לחבר את הצרכים השונים כך שכולם מקבלים בדיוק מה שהם רוצים, בלי שאף אחד יצטרך להתפשר.
איך זה קורה? באמצעות אומנות רחוב בצורת פסלים של גמדים קטנים שפזורים בכל רחבי העיר.
מיזם פסלי הגמדים של וורוצלב התחיל כמחאה אבל כיום הוא כבר אטרקציה תיירותית לכל דבר ובכל ביקור בעיר תראו אנשים מחפשים ומצטלמים עם גמדים שמצאו.
מאות גמדים מפוזרים בעיר ולרב יהיו קשורים למבנה שלצידו הם עומדים.
למשל גמד בנקאי בכניסה לבנק, גמד אופה לייד מאפייה וכו'.
יצא לנו לטייל בהרבה מאוד מקומות בעולם עם הילדים ובכל עיר תמיד עשינו איזון ופשרות בין מה שמעניין אותנו לבין מה שהילדים רצו.
בוורוצלב גילינו שאין בזה צורך. הגמדים הפזורים בעיר הפכו אותה בעיני הילדים שלנו למשחק "חפש את המטמון" אחד ענק.
קנינו מפת גמדים עם מדבקות והם פשוט התרוצצו ברחבי העיר בחיפוש ואיתור גמדים וסימונם על המפה בזמן שאנחנו מתפעלים מהעיר היפיפיה עם הבתים הצבעוניים, המונומנטים, החנויות וכו'.
לא רק שהגמדים הפכו את ההסתובבות בעיר למשחק חווייתי עבור הילדים, הם גם גרמו להם להתעניין ולרצות לשמוע את הסיפור מאחורי הגמדים.
אז בזכות הגמדים, טיול ברחובות העיר הפך למשהו שגם המבוגרים וגם הילדים נהנים ממנו בו זמנית, אמנות הרחוב הזו לגמרי גישרה על הפער ויצרה חוויה משפחתית מהנה לכולם.
מוזמנים לקרוא על כל חווית הטיול בורוצלב עם ילדים בבלוג.
אומנות הרחוב הכי מאחדת בעולם - בברזיל
עדי בן עזר -" Adi sees world"
"כולנו אחד" של אדוארדו קוברה – ציור הרחוב המדהים בברזיל, משתרע על פני 3,000 מ"ר ונחשב בעת יצירתו לגדול בעולם.
אולם מה שמייחד אותו בעיני, מעבר לקנה המידה, הוא איך שהוא מצליח לחגוג את המגוון האנושי, יחד עם מה שמאחד את האנושות באופן עוצמתי.
בציור שנוצר לקראת האולימפיאדה בברזיל, קוברה הגאון מתאר בסגנונו הייחודי חמישה פרצופים שונים, מקבוצות אתניות שונות המייצגות את חמשת היבשות בעולם, בדומה לייצוגן בטבעות האולימפית.
כמובן שלא מזיק שהציור ממוקם באחת הערים הכי תוססות ויפות בעולם, ריו דה ז'ניירו.
ללא ספק אתר חובה לכל מי שמבקר בעיר!
עדי בן עזר, בעלת הבלוג Adi Sees World
אומנות הרחוב הכי לא עושה חשבון - בקולומביה
גליה גוטמן - "מה איבדת שם?"
ציורי הקיר התוססים בקולומביה הם אמנות מסחררת, מורדת, בועטת, כל מה שגרפיטי צריך להיות – מעורר עניין, מסקרן, מתכתב עם המישמש האתני המסחרר, מתריס, מלא הומור, לא עושה חשבון.
אגב, בוגוטה בירת קולומביה היא העיר הראשונה שהכירה באמנות הגרפיטי ובמקום להילחם בה הזמינה את מיטב אמני הגרפיטי לצייר על קירות שיועדו לכך.
יהיו שיגידו שהצעד הזה נוטל את העוקץ מהגרפיטי, אבל המציאות מוכיחה שלא ניטל עוקצו…
אומנות רחוב הכי נוגעת ובועטת - בברצלונה
דנה חפצדי - "העולם על כף ידנה"
אני רוצה לספר לכם על פרויקט גרפיטי מאוד מיוחד שיצא לי לבקר בשכונת ראבל בברצלונה.
השכונה ברמה סוציו אקונומית מאוד נמוכה ומיושבת ברובה על ידי מהגרים, שמטבע הדברים מוצאים עצמם לא פעם באינטריגות עם שוטרים.
את הפרויקט המיוחד הזה שנמצא במרכז השכונה ומציג ציורי קיר וגרפיטי על גבי קירות ענק ציירו לזכרו של תושב השכונה, "חואן אנדרס" הבחור נהרג על ידי שוטרי משטרת ברצלונה תוך כדי עימות שלא בצדק (כך הם טוענים).
בעידן של טלפונים סלולריים הצליחו התושבים לתעד את הוויכוח שהתפתח בין השוטרים לחואן, ובכך הוכיחו במשפט כי הוא נהרג שלא בצדק.
לאחר האירוע והזיכוי במשפט חנכו לכבודו גן ציבורי במרכז השכונה, ועל גבי קירות הבניינים הסמוכים ציירו ציורי קיר ענקיים עם מסרים עוצמתיים.
חלק מהציורים מהווים עדות לאירוע שהתרחש בין חואן לשוטרים, וחלק מהציורים מציגים את המהגרים ואת היחס של הממסד כלפיהם ובכלל ציורי קיר נגד הממסד הקטלוני.
אומנות הרחוב הכי ממוסדת – בניו יורק
דורון מלצר - "Trip Till You Drop"
אם יש קיר אחד בעולם שמוקדש לאמנות רחוב, שהוא הכי "נחשב" ובטח הכי ממוסד, הרי הוא ה- Houston Bowery Wall במנהטן, ניו יורק.
הקיר הזה כבר היה מעוטר בעבר בגרפיטי מכל הסוגים, אבל האגדה נולדה ב-1982, כשהאמן קית' הרינג ניכס את הקיר כולו והיה הראשון שצייר קיר ענק בניו יורק, פרסקו שהשתמר במשך מספר שנים.
ב-1984 חברת הנדל"ן Goldman Properties רכשה את הקיר ובמשך שני עשורים עיטרו אותו בעיקר פרסומות. ב- 2008 החליט טוני גולדמן, חובב אמנות ובעלי החברה, להחיות את החומה האייקונית הזו ולהחזיר אותה לאמנים, תוך השקת פרויקט שיהפוך את הקיר הזה למוכר בעולם!
הוא חבר לקרן קית הרינג ויחד הם שיחזרו את הקיר המקורי של קית 'הרינג, שנחנך לרגל 50 שנה לאמן. באמצעות הפרויקט, ה- Houston Bowery Wall הזמין כבר למעלה מ-30 אמני רחוב מכל העולם, שיש להם מסר של השראה, הזדמנות ותקווה – לצייר על הקיר בתערוכה המתחלפת כל כמה חודשים.
כאן בתמונות, “I NY” – היצירה של חבורת Tats Cru מברונקס מינואר 2019, שלראשונה מזה שנים החזירו את הקיר לגרפיטי. ניתן לראות בפינה הימנית תחתונה מחווה לליז כריסטי, שהקימה בשכונה את הגן הקהילתי הראשון בניו יורק ובפינה השמאלית תחתונה מחווה ליוזם הפרויקט, טוני גולדמן, שנפטר ב-2012.
דורון מלצר, מהבלוג www.triptillyoudrop.com
אומנות הרחוב הכי יוצרת שינוי - בגדנסק
גלית בן שמואל - "החופש לטייל"
איך הופכים שכונה פארברית אפורה לצבעונית?
איך שכונת מגורים שקטה הופכת ליעד תיירות מעניין?
שכונת זאספה (ZASPA) הנמצאת בצפון העיר גדנסק שבפולין הפכה מפרבר אפרורי לאטרקציה תיירותית בזכות פרוייקט אומנותי חברתי שהפך את קירות הבניינים לקאנבס ענקי ליצירות אומנות ואת השכונה לגלריה עירונית פתוחה.
הפרוייקט שהתחיל כחלק מארועי חגיגות 1000 שנה לעיר גדנסק הפך לפסטיבל אומנות בינלאומי שנתי שנמשך מספר שנים והפך את שכונת זאספה לאטרקציה של אומנות רחוב.
על שכונת זאספה והצבעים שלה בפוסט – האומנות ששינתה את שכונת זאספה (ZASPA)
אומנות הרחוב הכי מפתיעה והיפסטרית - במרסיי
ענבל כבירי
שום דבר לא הכין אותי לשכונה הזאת.
בעצם, אולי הבלוג הצרפתי שמצאתי בשיטוט מקרי באותו בוקר.
היינו בדרכנו הביתה, לברצלונה, מהריביירה הצרפתית והאיטלקית אליהן נסענו כדי להעביר את חופשת הקיץ החמימה.
החלטנו לעצור במרסיי לכמה שעות של התרעננות.
בפעם האחרונה שבה ביקרתי הייתי נערה צעירה ולא התרשמתי ממנה בכלל.
כשהגעתי, לא האמנתי עד כמה היא מגניבה ומרתקת.
שכונת לה פנייה (Le Panier) בעיר היא אחד המקומות הקוליים שראיתי לאחרונה. יש בה רב תרבותיות תוססת ושילוב של דרום צרפת וצפון אפריקה. השיטוט ברחובותיה (התלולים, יש לומר) הוא תענוג של ממש.
מה תוכלו למצוא שם? בתי קפה קטנים, ברים ומסעדות מלאות אוירה, חנויות בוטיק וכמובן אומנות רחוב בכל סמטה ופינה.
השיטוט בשכונה היא ממש כמו ביקור במוזיאון פתוח, כזה שגם ילדים יהנו לצפות בו. אומנות הרחוב כאן לא מתמצה רק בציורי ענק – יש שם גם מדבקות, סטנסילים, גרפיטי לסוגיו ואפילו קולקציית תמונות ממוסגרות שתלויות על קיר ציבורי.
הציורים צבעוניים מאוד ומשתלבים היטב עם עשרות העציצים הפזורים ברחובות, בכניסות לבתים. בולטת במיוחד הכניסה לחנות האומנות האורבנית Undartground, שכולה ציור של האומן Nhobi.
עבודות נוספות שלו פזורות בשכונה, כולן עם דמויות שמחייכות חיוך רחב מלא בשיניים צחורות. שימו לב גם ל-Manyoly, אמן צרפתי שמצייר פורטרטים במשיכות מכחול עבות ועזות צבע. אפשר ללכת לאיבוד באופן עצמאי בסמטאות ואפשר לקחת סיור אומנות רחוב של חברות שונות, כמו למשל של זאת.
אומנות הרחוב הכי בעומק האדמה – בשטוקהולם
שירלי טוקר - "לטייל עם סאבטקסט"
בשטוקהולם בירת שבדיה, נמצאת גלריית האומנות הארוכה ביותר בעולם מתחת לפני אדמה – מעל 100 ק"מ של מיצגים אומנותיים צבעוניים, מגוונים ומיוחדים. הטיול שלנו בשטוקהולם כלל אתרים ידועים כמו העיר העתיקה, בית העירייה, מוזיאון פרס נובל ומוזיאון להקת אבבא – כל אלה גלויים וזמינים למטיילים, מעניינים ומקסימים בפני עצמם. אך, מתחת לפני השטח, כאשר מתניידים מאתר לאתר באמצעות מערכת הרכבת התחתית של שטוקהולם, מגלים עולם אומנותי מהמם ביופיו: עשרות תחנות מטרו אותם עיצבו אומנים שונים, כל תחנה בסגנון ייחודי עם מיצגים נפלאים.
כחובבת אמנות, הנוהגת לבקר במוזיאונים ונהנית תמיד מיצירות גרפיטי ומאמנות רחוב, הסיור בתחנות המטרו של שטוקהולם נחקק בלבי ובזכרוני כחוויה מיוחדת במינה – אמנות (מתחת ל)רחוב הכי מפתיעה ויצירתית שיכולתי להעלות בדעתי.
דגמנו שתי תחנות מטרו:
תחנת המטרו המהממת Solna Centrum עוצבה כמערה ירוקה – אדומה בשנות ה-70 על ידי האומנים Anders Åberg and Karl-Olov Björk. פרשנות האמנים היא למעשה ביקורת על השתלטות התעשייה והאיום (האדום) על הטבע (הירוק) – נושא שהעסיק רבים בשנות ה-70.
תחנת המטרו Stadion שכיכבה באחת מתוכניות המירוץ למיליון, עוצבה בצבעי הקשת ע"י Enno Hallek and Åke Pallarp בשנת 1973 – והיא הומאז' לאולימפיאדה שנערכה בשטוקהולם בשנת 1912.
אתם מוזמנים לראות תמונות נוספות של תחנות המטרו ולקרוא על הטיול שלנו בשטוקהולם.
אומנות הרחוב הכי יפנית שיש -בטוקיו
אורית מצא - "היפנית הקטנה"
בשעות הערב משנה רחוב NAKAMISE שבטוקיו את פניו והופך מרחוב המלא בחנויות מזכרות וממתקים לתערוכת ציורי רחוב מרהיבה.
לקראת שעות הערב מגיפים הסוחרים ברחוב את תריסי החנויות כשעל כל אחד מהם מופיעים ציורים בסגנון יפני עם תלבושות ססגוניות, מחוות תאטרליות המלוות בכתב קאנג'י.
הציורים המדהימים מתארים דמויות היסטוריות אך גם דמויות מחיי היומיום. מי משהולך ברחוב יגיע בסופו לאחד המקדשים היפים והמרהיבים בטוקיו.
מקדש סנסו-ג'י ששעריו האדומים ובתוכם פעמון ענק מקבלים את פניהם של המהלכים ברחוב. בסביבת הרחוב נפתחים אט אט ברים בהם ניתן לשתות את הבירה האופיינית רק לאיזור הזה של טוקיו.
אז אם בא לכם להעביר ערב שמח של ציור וצבע עם קצת אלכוהול ונשנושים אתם יותר ממוזמנים.
אומנות הרחוב הכי מסקרנת - בתל אביב
כנרת צור - "כנרת מטיילת"
היוצרת הכי מסקרנת בתל אביב – הברווז הדמיוני – Imaginary Duck.
בתקופה האחרונה נדמה שרחובות תל אביב התמלאו בעבודות הגרפיטי של הברווז הדמיוני.
למעשה, אי אפשר לכתוב על אומנות הרחוב בתל אביב של היום, בלי לתת מקום מרכזי לדמותה של הילדה, פרי יצירתה של הברווז. הילדה הפכה לחלק אינטגראלי מהנוף התל אביבי.
אין ספק שרחובות דרום תל אביב זוכים לפרץ יצירה מבורך של היוצרת יוליה שטנגלוב, אשת מחשבים במקצועה, האישה שמאחורי שם הבמה הברווז הדמיוני, אשר חותמת בשם I.D.
קל לזהות את עבודותיה.
לרוב תופיע בהן דמותה של הילדה עם הקארה השחור, ספק תמימה, ספק שובבה, אבל תמיד נוגעת ללב. אי אפשר לעמוד בפניה.
דמות הילדה גורמת לי לעצור ברחוב ולהביט בה. היא מעוררת בי רגש עמוק.
הילדה בגודל אמיתי של ילדה כבת 5 במציאות, בדרך כלל אינה מחייכת. היא תמיד בשחור לבן, אם יש צבע הוא יופיע בבגד שלה או בחיה הצבעונית אותה היא אוחזת.
אפשר לפגוש בציורים בדג, שועל, חתול וזיקית. בחלק מהעבודות הילדה מחופשת לבעל החיים, כלומר לובשת תחפושת אייל או הופכת לקנטאור.
למה בחרת לצייר את הילדה בשחור לבן? שאלתי את הברווז.
שחור לבן זה נוח ברור וחסכוני, ענתה. צריך לסחוב בתיק רק 2 צבעים. לעבוד עם ספריים יקר מאוד. לכן לרוב משתמשת באקריליק, זה יותר שקט ותופס פחות מקום בתיק.
מסתבר שהציורים לרוב אינם מתוכננים מראש. הברווז מחליטה מה לצייר כשהיא עומדת מול האלמנט עליו היא מציירת.
אבל הכי כייף למצוא את בובות הברווז תקועות בתוך קירות וחומות אבן. בובות אלה העניקו לברווז הדמיוני את שם הבמה. אלה בובות תלת מימד קטנטנות, עשויות בעבודת יד מגבס וצבועות בצבעים עזים.
בזמן הסגר הראשון, כשרחובות תל אביב נסגרו והתרוקנו מאנשים, ציירה הברווז הדמיוני גרפיטי על קירות גג הבניין בו היא מתגוררת, בדרום תל אביב. לאחר הסגר הזמינה לאירוע גג פתוח והציגה כמה עבודות למכירה.
צפוי אירוע נוסף באביב, אז שווה לעקוב אחריה ברשתות החברתיות.
אומנות הרחוב הכי נמוכה בעולם –בים המלח
יפעת חן כהן - "ifattravel"
גלריה מינוס 430 בחוף קלי"ה.
לא צריך לעלות על מטוס כדי להנות מאמנות רחוב בועטת ומיוחדת. אמנם פה זה לא אירופה, אבל גם לנו יש את חלקת הגרפיטי שלנו, והיא נראית כמו הזיה בלב מדבר, כשברקע ים המלח, וכל קיר צועק סיפור, ביקורת וצבע.
השטח המרשים הזה, שהפך היום לגלריה שמנציחה את נסיגת ים המלח ומלאה אמנות רחוב בועטת, גרפיטי מהמם ולא מעט מסרים, היה, עד 1967, בסיס ירדני.
מאחורי הפרוייקט הייחודי עומד רעיון חשוב- לתת למבקרים חוויה חיה של מה שקורה בשטח- ים המלח מתייבש, נעלם, מת. המרחב האמנותי החי עוזר לעורר מודעות למצב.
30 האמנים, שכל אחד מהם מבטא את המחאה בדרכו שלו, יוצרים יחד מרחב עשיר ומרתק, ובעיניי חובה לבקר שם.
אומנות הרחוב הכי קטנה - בתל אביב
יערה גדרון מרגלית - "eatnresting"
כשחושבים על אומנות רחוב האסוציאציה הראשונה שעולה לראש היא בדרך כלל ספריי צבע ועבודות ענקיות שמתפרשות על קירות שלמים. כשהשתתפתי בסיור גרפיטי בלונדון גיליתי שאומנות רחוב היא הרבה מעבר לזה, ונחשפתי לקונספט של אומנות רחוב קטנה.
מאז התגלית הזאת אני אוהבת לשוטט ברחובות עמוסי גרפיטי ולחפש דווקא את העבודות הקטנות הנחבאות אל הכלים.
בדרך כלל אני מגלה בזכות זה דברים מיוחדים מחומרים לא שגרתיים.
שתי התמונות הראשונות הן מדרום תל אביב – באחת ביצת עין ובייקון מחרסינה ובשנייה מיני מאוס מחרוזי גיהוץ.
התמונה הנוספת היא של קיר בשכונת שורדיץ' בלונדון. לצד הגרפיטי הגדול של המלכה, אם תגדילו את התמונה, תוכלו לראות הרבה עבודות קטנטנות כמו למשל מדבקה של חייזר שמחזיק עלה שלכת אמיתי שהודבק על הקיר.
אומנות הרחוב הכי מתוקה – באנסי
רינת שוורץ - "השפירית"
בשיפולי האלפים הצרפתיים נמצאת לה עיר מתקתקה, יש האומרים אפילו מתקתקה מדי, בשם אנסי.
העיר אנסי שוכנת על שפת אגם אנסי התכול והצלול ונחשבת יעד תיירותי חובה לכל מי שעובר באלפים הצרפתיים.
כמו פוטיפור מתוק ומוקפד לקינוח, כך הייתה אנסי עבורנו.
אחרי ימים שלמים של צעידה בטבע והתפעלויות מכל פסגה מושלגת באלפים הצרפתיים, חשקה נפשנו בקצת אורבניות משולבת עם אווירת בטן גב.
מדובר בעיר עתיקה עם טירות ובניינים ישנים רומנטיים ורחובות מרוצפי אבן.
על קירות הבניינים ניתן למצוא ציורים שמשתלבים עם האווירה הצבעונית, המעוצבת והמתקתקה של העיר וכל זה על רקע האגם הכי תכול שראינו מימנו.
אם יוצאים מרחובות העיר העתיקה והתיירותית קיימת סצנה של אומנות רחוב יותר מחתרתית בפרברי אנסי, מה שקרוי "אנסי החדשה".
לפני כשנה נסללה דרך להולכי רגל באנסי החדשה המרוצפת ומשובצת באומנות רחוב. נושא הגרפיטי ואומנות הרחוב הוא בעלייה מתמדת בעיר בעיקר הודות לגוף של אמני רחוב מקומיים בשם Art by friends .
הנתמך על ידי המועצה המקומית ניתן לקחת סיורים מודרכים בנושא.
בואו לקרוא על החוויות שלנו מהעיר אנסי עם הילדים, בבלוג השפירית- טיולים ואטרקציות עם הילדים.
אומנות הרחוב הכי בהתהוות - בחיפה
מיכל פירני
שינויים והפתעות.
השתנות,
או קצת הודו בישראל .
במהלך ספטמבר 2017
כל שבוע הגעתי לקמפוס הנמל בחיפה
בדרך הקצרה, מהרכבת אל הקמפוס,
צפיתי בגראפיטי בהתוותו.
וכך כל פעם חיכתה לי הפתעה והקיר או יותר היה מושלם .
מצרפת כאן כמה דוגמאות מעניינות.
עוד ניתן לראות באינסטגרם של מיכל.
אומנות רחוב הכי "על הגבול" – ברמת הגולן
מירב טלמור קשי - "חלומות ומסעות"
בית החולים הסורי הנטוש בקונייטרה.
אם יצאתם לטייל ברמת הגולן, אחד המקומות המעניינים מבחינת גרפיטי הוא בית החולים הסורי הנטוש בקונייטרה, מכונה גם המפקדה הסורית.
הדעות חלוקות לגבי השם, אבל המקום אותו מקום.
המקום מוזנח מאוד ולא בטיחותי, על כן יש להלך בו בזהירות רבה וממליצה רק בשעות האור, מדרגות שבורות, חלקי ברזל זרוקים, לכלוך ואפילו החלונות הפתוחים, בהם מתנפנפים וילונות ברוח, נראים שיצאו מסרט של מדע בדיוני או סרט מתח.
תחושה שהמקום ננטש ברגע אחד, בשנייה וכל הסיפורים טמונים בין הקירות והציורים.
החדרים עצמם עמוסים בגרפיטי מטורפים, רובם ללא חתימה, חלקם ציורי מחאה, חלקם אקטואליים מאוד ( קורונה) ובעיקר מעצימים את הקריפיות והייחוד של המקום.
לכו לאט, תרימו את הראש, אי אפשר להפסיק לצלם ולהתרשם מהגרפיטי המיוחדים.
חשוב לזכור, המבנה ממוקם קרוב לגבול עם סוריה, תוכלו להביט מחלונות המפקדה או מהגג ( אם בטוח לעלות עליו) על סוריה, אתם מאוד קרובים לגבול, אז להיות ערניים למצב הביטחוני ביום שהגעתם.
לא רחוק מבית החולים הנטוש, ניצבת אנדרטת כח נתי, המתארת את קרבות יום הכיפורים באזור.
בוייז: המפקדה הסורית בקונייטרה \ בית החולים הסורי הנטוש.
מירב טלמור-קשי, "חלומות ומסעות"
וואו, וואו, וואו
אז מה אתם אומרים על מה שיצא לנו פה?
אוסף כל כך מרשים, מרגש, צבעוני ומלא אמירה ומסר.
אני מאוד אהבתי.
מקווה שגם אתם.
ואם בא לכם עוד קצת על אומנות רחוב וגרפיטי בארץ ובעולם, כתבתי על זה המון.
איזה פוסט מהמם! מרגש, מרתק וצבעוני. כבר מזמן לא התרגשתי ככה מפוסט שהזכיר לי למה אני אוהבת כל כך לטייל. קצת געגוע והרבה אופטימיות…
איזה כייף של תגובה. תודה שרי על מילותיך ועל ההשתתפות בחגיגה.
איזה פוסט מטורף!! רעיון מיוחד ומעניין ופוסט שהוא פנינה. בלוגולדת שמח.
יופי חי עינת יקרה. פוסט מדהים בצבעוניותו ובעניין שהוא מעורר. שאפו!
תודה רבה גליה על תרומתך. באמת יצא מענין וצבעוני ביותר.
וואו, וואו, כמה צבע ועושר של אמנות רחוב. מזל טוב לפוסט 100!!!!!
תודה מיכל, אין משמח יותר מאומנות רחוב צבעונית ותוססת
ווואו, איזה כיף של כתבה, תודה עינת! רשמתי לעצמי עוד כמה מקומות שעוד לא הגעתי.
אשמח לעניין אותך בעוד כמה מקומות של אומנות רחוב מרהיבים ברחבי אירופה (-:
תודה אירית. אשמח לשמוע על מקומות מרגשים בארץ ובעולם. ועוד יותר אשמח שאפשר כבר יהיה לנסוע לשם…
איזה פוסט מרגש, משמח, צבעוני,מגוון, והכי חובק עולם שיש.
כל הכבוד לך עינת יקרה.
פוסט מושקע מאוד, צבעוני ומרתק. נהניתי לקחת חלק, שאפו עינת וכל המשתתפות.ים
כתבה נהדרת,מעניינת,קולחת וציבעונית.
נהנתי מאוד,שאפו ענק ממני.
מזל טוב לפוסט החגיגי ותודה על הבמה! לא עניין של מה בכך… אין ספק שאני רוצה לטייל בעקבות כל ההמלצות כאן, ושמחתי לראות שתרבות אמנות הרחוב גדלה ומתפתחת בארץ – אך לפני שנים אחדות היה צריך לחפש אותה בנרות… לחיי הפרוייקטים הבאים ולעוד פוסטים חגיגיים רבים!