קסם של טיול לאורך כביש 864
מהכפר פקיעין לכפר ראמה שבגליל המערבי עובר כביש מתפתל וקסום – כביש 864.
נסעתי בו בעבר לא מעט פעמים, אבל עד שכתבתי את הפוסט שלי על דרכי נוף בישראל לא ייחסתי לו חשיבות, או אולי לא מספיק חשיבות.
ואז הגיעה שבת חורפית באמצע האביב וחיפשתי לנו טיול קצר באזור הגליל המערבי.
משהו כזה של חצי יום, עם דרך יפה, קצת טבע ומסעדה טובה בסוף.
המסלול של פקיעין ראמה ומה שביניהם התאים בול לדרישות.
בגלל שהיה צפוי גשם, לקחתי את הכל בערבון מוגבל, ואמרתי מה שיהיה יהיה.
זה הקסם שתמיד עובד בדרכי נוף – מקסימום נוסעים באוטו ורק רואים את הנוף והטבע מהחלון.
פקיעין ראמה ומה שביניהם – החלק של פקיעין
אם הגעתם לפקיעין, קחו את הזמן לגלות את הכפר המקסים הזה.
פְּקִיעִין היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היישוב נמצא בגובה שבין 590-650 מטר מעל פני הים. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958. פקיעין שוכנת בגליל העליון, מערבית לבית ג'ן ודרום-מזרחית למעלות-תרשיחא. 76% מאוכלוסיית פקיעין היא דרוזית, 22.3% נוצרים והיתר ערבים מוסלמים. עוד מתגוררות בכפר משפחות יהודיות ספורות.
בטיול האחרון, עצרנו רק לקנות פיתה עם לבנה אצל רעיה, אבל זה רק בגלל שכבר טיילנו בעבר ברחבי הכפר והפעם היינו קצרים בזמן.
יש הרבה מה לראות בפקיעין.
מה עושים בפקיעין
- במרכז הכפר נמצאת כיכר המעיין. המעיין, לב הכפר, היה מקור המים של התושבים. בכיכר התנהל המסחר ויש בה כמה מסעדות ובתי קפה. מהכיכר אפשר לצאת לטיול רגלי בסמטאות הכפר.
- מערת רבי שמעון בר יוחאי, מתחת לעץ החרוב העתיק. כאן, כפי שאומרת המסורת, התחבאו רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו במשך 13 שנה, וכתבו את ספר “הזוהר”, ספר הקבלה המוכר ביותר.
- בית הכנסת בפקיעין הוקם, על פי הכתובת הנמצאת במקום, ב-1873, כנראה על מה שהיה בית מדרשו של יהושע בן חנניה. על קיר בבית הכנסת שני לוחות אבן עתיקים. על הימני תבליט של ארון הקודש ועל השמאלי תבליט של מנורת שבעת הקנים, שופר, לולב ומחתה.
- בית-זינתי – מרכז מבקרים מחודש ונפלא של הקהילה היהודית בכפר ומספר גם על דמותה של מרגלית זינתי היהודייה האחרונה בכפר.
- לא רחוק מהכיכר נמצא את דיוואן המוכתר, שהוא למעשה שחזור של בית קפה כפי שהיה נהוג בכפרים לפני כמה עשורים, אפשר להתכבד שם בתה צמחים מצוין או קפה וגם לארוחות וסיפורים. (בתיאום מראש).
- דיואן בעל אופי שונה במקצת תמצאו אצל ריאד, המתמחה באירוח קבוצות לערבי פולקלור. הדיואן שלו שוכן על גג הבית וכולל אוסף כלי נגינה מסורתיים ותלבושות. ריאד עצמו מנגן על מבחר כלי נגינה ומסביר על פקיעין ועל העדה הדרוזית בתיבול של סיפורי פולקלור.
- סבתא גמילה – סבתא ג'מילה, המתגוררת בפקיעין, היא נצר למשפחה דרוזית שהשתקעה בישראל לפני 300 שנה. היא מייצרת סבונים טבעיים משמן זית ומעשבי מרפא. לסבונים שלה יצא מוניטין כבעלי סגולות ריפוי, והיא נודעה כאישה הדרוזית הראשונה שהקימה מפעל במו ידיה. באתר יש מרכז מבקרים ואת חנות המפעל.
- הפיתות של רעיה – אחד מאתרי האוכל האותנטי הוותיקים בארץ. פיתה עם לבנה על הסאג'. אם עוד לא ביקרתם אז תרשמו לעצמכם נקודה ש"חייבים" לעשות עליה V לפחות פעם בחיים.
סיורים מודרכים ופעילויות בפקיעין
אם אתם מחפשים סיור מודרך או פעילות בפקיעין, תבדקו את האפשרויות האלה:
הכביש המתפתל בין פקיעין לראמה – כביש 864
זאת אינה דרך נוף במובן הרגיל, וזאת אינה שמורת טבע, אלא כביש נסיעה שגרתי.
אבל גם מאוד לא שגרתי בנופים שהוא מספק. נסיעה בו היא לחלוטין חוויה בפני עצמה.
במיוחד עכשיו, באביב, עם הפריחות והירוק הירוק הזה בכל פינה.
אורך הכביש כולו כ 14 קילומטר, אז סעו לאט, תתענגו על היופי.
פקיעין ראמה ומה שביניהם – החלק של "מה שביניהם" - חרשים
טיול ביער קסום בחרשים
אחרי כ 10 דקות נסיעה בכביש המחבר בין פקיעין לראמה, מגיעים לישוב חרשים.
חָרָשִׁים (בקמצים גדולים; ריבוי מן חָרָשׁ) הוא יישוב קהילתי בגליל בתחומי המועצה האזורית משגב, צפונית לכרמיאל, ליד פסגת הר שזור בגובה של כ-850 מ' ובסמוך לשמורת הטבע הר מירון. הישוב נוסד בשנת 1980 , יישוב קהילתי כפרי קטן. הוא נקרא על שם אתר ארכיאולוגי סמוך מתקופת הברזל וטובל בחורש טבעי מפותח. בחרשים כ– 350 תושבים.
מצאתי שיש טיול קטן באזור והחלטנו שזה בדיוק מתאים ליום כזה.
אני לא מדברת על שביל ההליכה שמחבר בין חרשים לפקיעין. זהו שביל מסומן בצבע שחור, שנראה מקסים אבל דורש שתי מכוניות והליכה של כשלושה קילומטר, שפחות התאימה לתחזית הגשומה של אותו יום.
איפה כן טיילנו? ביער או בחורש שממש מתחת לחרשים.
אז אם אתם כמוני, מחפשים טבע בלי אנשים – רוצו לשם.
"נפלנו" על אזור מקסים בזמן מקסים. הכל ירוק ופורח, והיינו לבד לגמרי.
קצת תחושת חו"ל לנשמה.
אז איך מגיעים?
קודם כל נכנסים לישוב חרשים.
אחרי השער מגיעים מיד למזלג כבישים ופונים בו ימינה. נוסעים כ־200 מטר בין הבתים עד לצומת T בה פונים שמאלה. ממשיכים כ־300 מטר נוספים, ובהזדמנות הראשונה פונים שוב שמאלה .
נוסעים כ־50 מטר בירידה ופונים ימינה לדרך עפר המסומנת בשחור, על פי השילוט ל"שביל הליכה חרשים ־ פקיעין". עוברים ליד כמה מכולות שנמצאות משמאל לשביל, ואחרי כ־150 מטר פונים שמאלה לכביש סלול בעקבות הסימון השחור. יורדים כ־100 מטר בכביש המתפתל, עד לרחבת חנייה שבצידה הימני יש שער צהוב. שם חונים.
אחרי שעוברים את השער הצהוב, יורדים כמה צעדים ופונים ימינה. שם תחפשו סלע אם סימון צהוב שכתוב עליו התחלה.
נאבדים בחורש של חרשים
מקרחת היער הראשונה מתחיל מסלול שמסומן בחיצים צהובים על הסלעים והעצים.
אני לא ידעתי על המסלול המסומן הזה מראש. מצאנו אותו די באמצע הדרך, כשטיילנו לפי הסבר אחר שמצאתי .
מדובר במסלול מעגלי קצר שמוביל אתכם בתוך החורש, בין פריחות, תצפיות, קרחות יער מלאות באחו ירוק ואפילו בור מים, שקראתי שיש שנכנסים אליו להתרעננות. לא על אחריותי!
יש שם כמה קרחות יער מרהיבות, והליכה ממש בתוככי החורש הסבוך.
כשאני טיילתי שם גם היו המון פריחות, לא יודעת לזהות בוודאות את כל שמות הפרחים אז לא אקח סיכון אבל כן אציין שראיתי לוטם ורוד ולבן, המון רקפות, פרגים וכלניות ועוד פרחים וצמחים רבים שאני לא יודעת להגיד לכם איך קוראים להם.
מה שמקסים זה שנראה לי שהטיול הזה יפה גם בתקופות פחות פורחות. רובו בצל, הוא לא קשה ולא ארוך ומספק את מנת הטבע הדרושה כדי לנשום.
אלה הסימונים שאתם אמורים לחפש
אם ממש חשוב לכם להגיע לבור המים, ממליצה בחום להיעזר באפליקציית עמוד ענן. אנחנו לא ידענו על קיומו עד שראינו את המידע בעמוד ענן.
לא ברור לי מה בעצם המטרה שלו, מי בנה אותו ולמה הוא קיים שם עם רחבת הבטון והתצפית המרהיבה ממנו. כן ברור לי שזה אחלה מקום לאיזה פק"ל קפה.
מידע נוסף על המסלול ליד חרשים
ניסיתי למצוא הסברים ומידע קצת יותר מפורט וברור ברשת. לא ממש מצאתי. לא יודעת מי סימן את מסלול החיצים הצהובים וגם לא ממש מצאתי שיש לו שם. לעיתים הרגשתי שנאבדנו שם בחורש אבל זה לא כזה נורא.
מדובר באזור לא גדול ורוב הזמן בעיקר כשלא נמצאים ממש בתוך החורש, רואים את בתי הישוב מעלינו והם נותנים לנו תחושת כיוון איפה השארנו את הרכב.
בגדול – נכנסים לחורש, פונים ימינה, מחפשים את התחלת השביל הצהוב, שמצא די קרוב לסימון השביל השחור שיורד עד לפקיעין. מטיילים לפי החיצים וחוזרים לאותה קרחת יער ממנה התחלנו וממנה עולים חזרה לשער הצהוב ולרכב.
ככה או ככה, גם אם טיפה מתברברים (ברור שגם אנחנו התברברנו….) מקסים שם, רגוע ומומלץ מאוד.
פקיעין ראמה ומה שביניהם – החלק של ראמה
הגענו לחלק האחרון בטיול שלנו – ראמה.
אחרי שיוצאים מהישוב חרשים, חוזרים לכביש היפיפה 864, ויורדים איתו עד לכפר ראמה.
ראמה היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל כ-5 קילומטרים מכרמיאל, בבקעת בית כרם (בקעת שגור) בלב הגליל. הכפר ראמה מתפאר בעבר בן 3,000 שנה. שם הכפר משמר את שמה של רמה, שנזכרה בתנ"ך כיישוב בתחום נחלת שבט אשר. בכפר נמצאה כתובת עברית מהמאה ה 3- לספירה. היישוב בן ימינו נוסד, על פי המסורת, במאה ה 17- והתפתח לאחד הכפרים הגדולים בגליל. בכפר מתגוררים כ 8,000- תושבים, דרוזים, נוצרים ומוסלמים.
האמת היא שמעולם לא טיילתי בראמה.
כן הגעתי אל הכפר הזה מכל מני סיבות, נדמה לי שבעיקר קולינריות. וכך גם הפעם.
אבל רגע לפני האוכל, רציתי לספר לכם שמצאתי שיש גם איפה לטייל ומה לראות ברחבי הכפר.
אז אם נותר לכם זמן וכוח, אתם מוזמנים לחפש את:
- עין אל שיח' – בית המעיין שנבנה לרווחת התושבים במחצית השנייה של המאה ה – 18. בית המעיין הפך לאתר ההנצחה של חללי הכפר שנפלו במערכות ישראל, ומשמש כיום כבית יד לבנים.
- שתי כנסיות ייחודיות – האחת יוונית–קתולית והשנייה אורתודוכסית.
כנסיית סנט ג'ורג' האורתודוכסית נבנתה על ידי הרוסים ב 1886, הכומר מקבל את האורחים, ניתן לעלות על הגג של הכנסייה לתצפית.
הכנסייה היוונית-קתולית, מוקדשת למרים אם ישוע, נבנתה בשנות ה-20 ושופצה ב 1946.
שתי הכנסיות מעוטרות זהב, צבעוניות מאוד ובשתיהן יש צורך לתאם מראש את הביקור. - מוזיאון הבית העתיק – מוזיאון המשמש עדות לחיי הכפר במהלך 100 השנים האחרונות. ד"ר חוסיין אדיב, שהיה בעליו של הבית, מת בשנות ה 80.
בתו של הבעלים, נסאב, שיפצה את המקום, בן ה- 350 שנה, ומאז 2006 אספה את החפצים המוצגים בו. בבית תמצאו ריהוט עתיק, כלי עבודה, שטיחים עתיקים ויפים, תמונות וציורים. - אתר המקודש לעדה הדרוזית, הנקרא על שם נבי שועיב, שהוא הנביא יתרו.
מה אוכלים בראמה?
באתי עם רשימה של שלוש אופציות למסעדות בראמה, אמרתי לעצמי, נראה מה יהיה, יתאים, יסתדר.
המסעדה הראשונה שקראתי עליה המלצות רבות, ולו רק בזכות הנוף והאווירה, הייתה אלערישה.
היא נמצאת ממש על הכביש היורד לכפר.
האמת, זה נראה מקום מקסים, עם נוף מרהיב ומיקום מנצח. אבל אולי בגלל מזג האוויר, או לא יודעת למה, היא הייתה סגורה. אז השארתי אותה לפעם הבאה והמשכתי לבאה ברשימה.
המסעדה השניה ברשימות שלי היתה RAY – מסעדה עם יקב – מסעדה שמשלבת אוכל ערבי עם בולגרי.
היא היתה פתוחה ונעימה, אז נשארנו בה ונהנו מאוד.
ראי יקב ומסעדה, הוא שמו של מתחם שנפתח באביב 2017 בכפר ראמה שהוא גם יקב, גם מסעדה ברוח בלקנית וגם מרכז מבקרים. היקב מייצר יין מקומי משובח, ערק ייחודי ורקיה, שהוא משקה בולגרי לאומי. המקום כולו צופה לנוף משגע ומוצף באווירה הקסומה של הצפון והגליל ומרחביו המוריקים. בראי יקב ומסעדה – כשראי הוא שמו של הבעלים שבבולגרית פירושו גן עדן ובערבית דעה – תוכלו לטפס במדרגות עץ שמובילות אל המסעדה המעוצבת כדי לבלות בחלל הפנים שלה השוכן בבית אבן מושקע, או לבחור לשבת בחוץ, תחת עץ חרוב עצום, מצל וקסום. המטבח מושתת ברובו על אוכל מן הגליל ומהבלקן, עם מספר נגיעות מהמטבח הבולגרי שמעניק למאכלים השף מוראד שיבן.
היה במסעדה משהו שהזכיר לי בדיוק את המסעדות האלה באזורים הכפריים באירופה. המפות, השולחנות, הנוף מהחלון.
בצירוף הסגריריות שליוותה את היום הזה הרגשתי לרגע לא פה.
האוכל היה מעולה, האווירה נעימה, יופי של מקום.
בקלות ניתן לחשוב שאנחנו בבולגריה
עוד מסעדות בראמה
אני מוסיפה לרשימת ההמלצות, או ההצעות שלי למסעדות בראמה גם את מסעדת עזבה. זה ממש מוסד קולינרי ידוע וותיק. אכלתי בה לפני כמה שנים.
בעזבה מכינים אוכל ערבי, פלסטיני, גלילי וישראלי, אוכל שמבוסס על השראה שמתפרשת מהגליל ועד טורקיה, לדבריו של חביב. האוכל מבוסס על בורגול מסוגים שונים, על ירקות העונה ועל שמן זית ויוגורט.
פה חשוב לי להדגיש כי זאת לא מסעדה מזרחית במובן שאנחנו רגילים – חומוס צ'יפס סלט ושיפודים אלא ממש מסעדה של אוכל ערבי אותנטי ומקומי.
יש עוד כמה מסעדות ששמעתי עליהן דברים טובים בראמה:
- מסעדת אל אנואר
- Bora Bora
- אל-עריש
- מאכלים בכרמים
תבחרו מה שמתאים לכם, או איפה שפתוח ויש עוד מקום, ותתענגו על אוכל ערבי עם השראות עולמיות, ונופי הגליל ברקע.
סיורים מודרכים וסדנאות בראמה
הגליל המערבי – כמה יופי
זה מדהים אותי כל פעם מחדש לגלות כמה אוצרות ויופי יש לי במרחק חצי שעה נסיעה מהבית. נופים, טיולים, מסעדות, כפרים ציוריים, דרכי נוף מדהימות וכל כך הרבה מה לראות ולעשות.
באמת שלא חייבים לנהור אחרי העדר, יש מקום לכולם ועם קצת מעוף ניתן למצוא המון אפשרויות קצת פחות מוכרות לטיול ואיסוף חוויות.
ממש נהניתי מהיום שלנו. מקווה שגם אתם תהנו.
בא לכם להשאר לישון?
אומנם לא התארחתי במלונות או בצימרים באזור, בכל זאת חצי שעה נסיעה ואני בבית…
אבל מצאתי כמה מקומות שנראים לי ממש שווים:
הבית הירוק בחרשים – צימר קסום עם גינה יפה ומארחים נחמדים.
הכפר הסקנדינבי טבע בהר – בהר חלוץ- הצימרים מעץ סקנדינבי בתוך חורש עצי אלון, תחושה של שהייה בטבע.
אכסניית אנ"א פקיעין – אכסניה עם כמה סוגי חדרים, נקי ונעים.
בית כפרי בכפר רמה בגליל – צימר בכפר ראמה שמציע מרפסת עם נוף וארוחת בוקר אותנטית.
עוד רעיונות לטיול בגליל המערבי
הפעם יצאתי לגלות את האזור של פקיעין ראמה ומה שביניהם.
אבל יש לי עוד המון טיולים והצעות ברחבי הגליל המערבי.
ממליצה לכם להציץ ⬇⬇⬇
פוסט מקסים עינת. כל כך מרענן ואביבי נראה הכל. לא מכירה מספיק את האזור הזה ורושמת לי לטיול עתידי. תודה
תודה איריס, זה אזור נהדר לטיול. מקווה שתגיעי בקרוב
אין עלייך עינת מלכת הגליל! עשית לי חשק גדול לחזור לפקיעין וראמה ולחרשעם ולאכול בכל המסעדות הנפלאות שם!
תודה מלי. הכפרים בגליל מספקים שפע של אוצרות לטיול ולאכול. גם אני מתכננת ביקור נוסף
האזור הזה מקסים. הייתי לאחרונה בטיול במירון והוקסמתי מהנסיעה בכביש פרוד-אמירים שאינו רחוק משם. הפוסט שלך נהדר ומלא ברעיונות יפים בדיוק כמו שאני אוהבת.
תודה זיוה. הכבישים הללו הם טיול בפני עצמו, ולצידם המון מה לראות ועשות. כיף לגלות את זה כל פעם מחדש
איזה פוסט מקסים, עינת.עשית לי חשק לנסוע, רושמת לפניי רעיון לטיול צפוני לעתיד.
ממש הכנסת אותי לתוך הטיול שלכם.
שבת שלום.
תודה מיכל. זה היה טיול מקסים. מקווה שיצא לך להגיע בקרוב.
כתוב באינטרנט שמסעדת שראביב נסגרה לא מזמן
תודה על העדכון, לא ידעתי את זה וחבלי לי שהיא נסגרת
קראתי , לוקח האופנוע ורוכב בכביש המפותל לעבר ראמה , ומשם לכרמיאל , הולך להיות כייף , תודה .
איזה יופי. בטוחה שתהנה