את הפוסט על סיור גרפיטי באתונה אני מוציאה בשתי גרסאות. זו הגרסה "ממוקדת" הקצרה, המספרת מה ראינו, טעמנו וחווינו בסיור ברחובות אתונה.
מי שמעניין אותו גם להבין קצת מעבר, על ה"מה ועל ה"למה", ומה אומרים על כך זה באקדמיה, מוזמן לקרוא גם את הפוסט הארוך יותר, הגירסה "החופרת".
סיור גרפיטי וטעימות באתונה - הגרסה "הממוקדת"
מי מכם שעוקב אחרי, בוודאי הבין כבר שאני אוהבת סיורים מודרכים, קצרים וממוקדים, ובעיקר כשהם מועברים על ידי מקומיים.
בעיני זה עושה את ההבדל בין להיות תייר, לראות, להתרשם, ליהנות מהמראות והחווית לבין להבין מה קורה פה, למה, מה מרגישים התושבים, מי הם ואיך הם חיים.
אותי כתיירת וכחוקרת תיירות מעניין להבין.
לשמוע ממקור ראשון את הסיפור של המקום.
כל תפיסת הטיול שלי משתנה ומתחדדת כשאני שומעת ממדריך מקומי על החיים האמתיים ביעד שבו אני מטיילת.
ה"לפני" ו"אחרי" מאוד משמעותיים. ובאתונה, על אחת כמה וכמה.
זה כמובן נכון גם לסיורים בארץ והרבה יותר בסיורים בחו"ל.
השילוב המנצח בין אוכל ואומנות רחוב
באתונה, בחרתי להשתתף כאורחת בסיור של חברת "גרפיטיול", שזאת חברה ישראלית של סיורי גרפיטי ואומנות רחוב בתל אביב, ירושלים וחיפה, בבעלות אלינוי כסלב, שהחלה לאחרונה לערוך גם סיורים באתונה.
בחרתי לצאת לסיור שנקרא "גרפודיז".
לא כי אני כל כך אוהבת טעימות אוכל… אלא כדי להכיר ולשמוע ממקום ראשון עוד נדבך תרבותי של העיר, ואין כמו אוכל לספר לנו על תרבות…
את הסיור העבירה מרווינה, צעירה אתונאית מקומית ומתוקה, בוגרת לימודי אדריכלות ודוברת אנגלית מצוינת.
בכלל החיבור בין אומנות רחוב ואוכל מאוד מוצלח. יש בשניהם משהו בלתי אמצעי, בסיסי, שמשלב טעמים, יצרים, צבעוניות, תשוקות ותאוות.
טוב, הבנתם כבר בוודאי שזה היה אחד ההיי לייטים של הטיול שלנו ביוון…
סיור "גרפודיז" - של "גרפיטיול"
נפגשנו בכיכר מונסטיראקי, שנמצאת בשכונת פסירי .
(לזיוה רענן בבלוג שלה "שמתי לב" יש פוסט שלם על השכונה הזו, כדאי להציץ).
לא התעכבנו בכיכר ויצאנו מיד לרחובות שסביבה.
מרווינה המדריכה אמרה לנו שבעבר זו הייתה שכונה שנחשבה מסוכנת, אך היום היא מהווה מרכז תיירותי עם אווירת מגניבות באוויר.
בעצירה הראשונה צפינו ביצירות גדולות ומרהיבות של אומנים מברלין, מסוג הציורים שמצוירים בפסטיבלים למיניהם.
ממש לידם, על בניין צמוד היא הפנתה את תשומת ליבנו לציורים וכתובות מסוג אחר. כאלה שמצוירים ונכתבים ללא אישור, ללא תנאים מקילים כמו פיגומים או מנוף.
על אחד הבניינים הופיעה המילה βαζανίζομαι. (בתמונה בצבע ירוק בהיר).
מרווינה סיפרה כי משמעותה משהו כמו "אני במשבר"- ושזוהי מילה שכל היוונים מזדהים איתה, ולכן היא מופיעה שוב ושוב ברחבי העיר.
המשבר הכלכלי ביוון בכלל ובאתונה בפרט, מאוד נוכח.
כל יווני שדיברנו איתו בעיר מזכיר זאת, והמילה הזו משקפת את הלך הרוח של המקומיים.
גם במחקרים שקראתי על הגרפיטי באתונה המילה הזאת מככבת.
"אחד הנרטיבים בגרפיטי באתונה הוא המילה βαζανίζομαι (אני סובל, אני בייסורים), נושא פופולרי במוזיקה עממית יוונית הקשורה באהבה רומנטית שהשתבשה, אם כי אפשר גם לפרש אותה גם כעדות לאיך אנשים מרגישים תחת משטר של צנע ומגיפה מסיבית של אבטלה.
מילה זו צצה על שפע של קירות, לעתים קרובות אנשים מעירים ומגיבים על זה, יוצרים דיאלוג כמו בקיר בפייסבוק רק בלי כפתור הלייק".
ארוחת בוקר יוונית
עברנו לאוכל, ככה זה הסיור הזה וזה קיסמו – קצת אומנות, ציורים וכתובות, ואז אוכלים.
הכל מלווה בהסברים מרתקים על אורח החיים היווני.
הגענו למאפייה שאופה מאפי בוקר יוונים מאז 1965, ומוכרת אותם לכל הדוכנים, בתי הקפה והקיוסקים באזור באמצעות האופנועים עם התיבה מאחוריהם.
מרווינה הסבירה שהיות והיוונים נוהגים לאוכל ארוחת ערב כבדה, בבוקר הם אוכלים רק משהו קטן. המאפה המרכזי נקרא LCULURI שזה פשוט מין בייגלה טעים.
היו שם גם עוד סוגים של מאפים, יותר ופחות מתוחכמים. טעמנו שני סוגים והם היו ממש טובים.
המשכנו לכיוון טעימות של עוד מאכל בוקר טיפוסי, מעין בורקס – בורצ'ה, שבא בגרסה מלוחה או מתוקה.
שתיהן מעולות.
מרווינה לקחה אותנו למקום שמכינים אותו ממש טוב, והוא גם פתוח 24 שעות.
למחרת חזרנו לאכול בו, כנראה שהיה באמת שווה.
בייגלה לארוחת בוקר
בית הקפה שמכין את הבורצ'ה בצורה מעולה ופתוח מסביב לשעון
חזרים לקירות
שתיים מהעבודות שראינו באזור הן של אומנים ישראלים.
אחת מהם –של האומן האשטג תאג, ואחת של דינה שגב שמציירת וכותבת שירה ברחוב. דינה היא גם מדריכת סיורי גרפיטי נהדרת שערכה לנו את הסיור בנתניה, שאפשר לקרוא עליו פה.
מיד שלחתי לה תמונה של היצירה שלה עם ד"ש מאתונה וממרווינה.
יצירה גדולה על אחד הקירות בכיכר פטסירי מכונה "סופרמן", צייר אותה אומן יווני ורואים בה פרצופים שכביכול מחייכים, אבל לא באמת. המטרה להראות לנו שהעם היווני מחייך כלפי חוץ, נראה שמח ועליז אבל למעשה סובל מהמשבר.
המשבר שפקד את המדינה מאוד נוכח בשכונה הזו (פטסירי) ובכלל באתונה.
כדוגמא לכך מרווינה סיפרה לנו כי היא לומדת ארכיטקטורה אבל כפי הנראה לא תוכל לעבוד בתחום. לא בונים בתים כיום באתונה, ואם כבר יש עבודה אז היא תמורת שכר מאוד נמוך, שכר המינימום, 500 יורו לחודש.
אומנים ישראלים ברחובות אתונה
יצירה גדולה על אחד הקירות מראה איך הצעירים צפים מעל העיר. היא מתארת אמירה יוונית שבאה לבטא את המצוקה של הצעירים שאינם מצליחים לרדת לקרקע ולחיות חיים מסודרים.
ליד יצירה אחרת דיברנו עם מרווינה על נושאים שהם עדיין טאבו בחברה היוונית. רואים שם אישה מדממת. לא ברור האם היא במחזור, עברה הפלה, לא בתולה יותר, מה קרה לה? אבל ברור שהתמונה מעלה הרבה חוסר נחת, בעיקר ליוונים. הנושאים הללו לא מדוברים שם בפומבי גם היום, גם לא בתוך הבית והמשפחה. הכל מאוד שמרני, דתי וסגור.
מה היה פה קודם??
הגענו לרחוב קטן שכולו מצויר על רקע כחול.
יצירות יפיפיות.
בקצהו חלק מהקיר צבוע לבן, ניכר כי מחקו את הציור שהיה עליו.
הרחוב הזה היה רחוב של בתי זונות לא חוקיים. בעקבות המשבר והמהגרים הרבים שהגיעו לאתונה התחום הזה שגשג ופרח.
לפני כמה שנים, מספר אומנים החליטו לשנות את פני הדברים, לצייר על כולו ובכך גם לייפות את הרחוב, גם למחות על הניצול של הנשים וגם להביא לשם תיירים שיראו ויצטלמו עם הציורים.
הם דאגו לתאורה ברחוב ומטבע הדברים הלקוחות הפסיקו להגיע. רק חסר להם שיצלמו אותם או שיפגשו שם איזה שכן…
הציורים עצמם מביעים הרבה מחאה כנגד ניצול מיני וניצול נשים.
נשאר רק בית בושת אחד שעדיין פעיל, זה שבסוף הרחוב, מול הקיר המחוק בלבן.
למה הוא מחוק? כי בעלי בית הבושת לא רצו שיעמדו מול הדלת תיירים ויצטלמו, זה הפריע ללקוחות להיכנס ולצאת בשערי גן העדן שלהם…
הכי עצוב שאת הציור המחוק צייר אומן שבדיוק היה במערכת יחסים עם המדריכה המתוקה שלנו מרווינה, והוא צייר לה שם ציור אהבה. נשאר רק השם שלה להוכחה…
גרפיטי יווני - ישראלי
חזרנו לתחילת הרחוב, ושם בפינה מקושקשת מאד התנסינו ביצירת גרפיטי משלנו. למרווינה בתרמיל היו סטנסילים של ציפור ומייכלי ספרי, וכך מי שרצה ריסס לעצמו ציפור קטנה על הקיר.
אחת מהמשתתפות בסיור, אלייה, גילתה כישרון מיוחד וממש ציירה על הקיר את הפרצוף הזה.
נראה לי שהיא לגמרי התאהבה בקונספט. אם תראו ציורים דומים בארץ או בעולם, דעו כי באתונה היה הראשון שלה.
משחררים ציפורים בשמי אתונה
מחאה בינלאומית
המשכנו בסיור, ראינו יצירות של אומנים מקומיים ושל כאלה מרחבי העולם. יצירות מופת. רובן באות לראות לנו משהו, למחות ולהעביר מסר.
מאוד חזק ומשמעותי הגרפיטי באתונה. רובו לא בא רק ליפות את הסביבה אלא גם לומר לנו משהו.
דוגמא נוספת היא הציור של האיש בתוך הדג.
זהו ציור של אומן אוסטרי שנוצר בעקבות גל ההגירה מסוריה שהביא רבים מהפליטים לטבוע בים בדרכם אל החופש. במקום שהפליט יאכל את הדג, הדג אכל אותו, בדרכו אל ביתו החדש בארץ המובטחת.
לכל יצירה שעצרנו לידה יש סיפור, לכל אחת אמירה ומסר.
כשמבינים אותו, ושומעים את מה שעומד מאחוריו מפי צעירה מקומית מבינים את התמונה כולה, את ההקשר, את הזעקה.
כדי לשמוע את כולם תצטרכו להגיע לסיור, מבטיחה לכם שיהיה לכם מרתק.
לכל יצירה סיפור ומסר
נהיינו רעבים
עברנו בשוק אוכל מקומי.
ראינו והרחנו תבלינים, נקניקים, בשרים, צמחי מרפא על שלל התוצרת שמפיקים מהם, ושוב שמענו את ההסברים אודות כל דבר, מהו, מתי ואיך משתמשים בו ועוד טיפים ואנקדוטות מקומיות.
צמחי מרפא, תבלינים ותכשירים טבעיים
טברנה במכולת
הגיעה שעת צהרים, ראינו ושמענו על הרבה סבל ומשברים. הגיע הזמן לאכול משהו.
הגענו לטברנה מאוד מיוחדת: " Pame Tsipouro Pame Kafeneio".
העיצוב שלה היה לי מוזר. על הקירות מונחים בקבוקים של חומרי ניקיון, אבקות כביסה, שימורים ושאר מוצרי מכולת.
הוסבר לנו כי המקום אכן היה בעבר חנות מכולת קטנה. בעלת המקום רצתה עוד קצת פרנסה והחלה למכור מאכלים מעשי ידיה…
נו בטח הבנתם כבר, הדרישה למאכלים שלה הלכה וגברה עד שהמקום הפך לטברנה שהוא היום.
התיישבנו לטעימות של כמה מנות אופייניות- קולוקיטוקפטדס KolokitoKeftedes שהן לביבות זוקיני וגבינה, דומטוקפטדס DomatoKeftedes שהן לביבות דומות אבל מעגבניות, סלט יווני עם גבינת פטה כמובן, פיתות, צזיקי Tzatziki, שתינו לחיים וקיבלנו הסברים על תרבות האוכל היוונית ועל מהותה של הטברנה.
דיברנו גם על מנהג שבירת הצלחות שהתחיל בכלל בלוויות, כדי לגרש את השדים שמתחת לאדמה, מנהג שהיום כבר קצת פחות מקובל מטעמי סיכון ובעיקר מחיר… ליוונים אין כסף לזרוק על צלחות שבורות, במקום זה הם מניסים את השדים בעזרת רקיעות רגלים על הרצפה.
מאכלים יוונים אותנטיים וטעימים
סופגניות או לא להיות
את הקינוח ליום הנהדר הזה הלכנו לאכול במקום אחר.
לוקומדס Loukoumades – סופגניות קטנטנות מטוגנות בסירופ דבש וקינמון או בשוקולד.
טוב, אין דברים כאלה.
מי שמכיר אותי יודע שהכי אני אוהבת שוקולד ובצקים מטוגנים מתוקים.
זה היה חלום.
זהו קינוח אופייני כי הוא פשוט להכנה ומכיל מעט מצרכים, בעיקר קמח, גבינה דבש וקינמון, מוצרים בסיסים וזולים שהיו תמיד בכל בית יווני.
מצאתי ברשת מתכון, יש מלא מתכונים אז בחרתי אחד.
אני בטוח אכין בקרוב, ולא אחכה לחנוכה. גם היוונים לא מחכים.
נפרדנו מהקבוצה וממרווינה הנהדרת, שהמשיכה לתת לנו עוד ועוד טיפים על מסעדות ופאבים מקומיים וטובים, על שכונות מדליקות ואתרים שכדאי לנו ללכת לראות.
גם אחרי שנפרדנו המשכנו להתכתב בווצאפ והרגשנו שיש לנו מקור מידע מקומי צעיר ושווה במיוחד.
ואם נסכם הכל במשפט אחד
פנו ל"גרפיטיול" כשאתם מגיעים לאתונה ותצטרפו לאחד מהסיורים שהם מציעים בעיר.
תודה רבה לאלינוי כסלב ולמרווינה המדריכה.
נהניתי, טעמתי, חוויתי, והחכמתי עד מאוד.
אם בכל זאת נהיה לכם חשק לקרוא קצת על מאחורי הקלעים של הגרפיטי באתונה, מוזמנים להכנס לקישור הזה, הוא יוביל אותכם ישירות לשם.
מיכל בן ארי מנור כתבה גם היא על חוויותיה באתונה ובסיור גרפודיס – חופשת חורף באתונה.
עוד מהסאגה היוונית שלי
עוד סיורי גרפיטי ואומנות רחוב בארץ ובעולם
קראקוב – עתיקה וחדשנית בו זמנית
תל אביב – בירת הגרפיטי של ישראל
בכלל, ברוב הפוסטים באתר יש התיחסות לתחום. תשוטטו, כדאי לכם.
עינת אני שמחה שקראתי את הפוסט הזה. ראשית, אתונה מאוד מעניינת אותי ואני מקווה להגיע לשם בקרוב. מה שדיבר אלי (חוץ מהאוכל כמובן) זה עניין הגרפיטי שבזמן האחרון (ולדעתי אמרתי לך את זה לא פעם) קצת נמאס עלי, במיוחד מכיוון שהמקור לציורי גרפיטי היה חתרני. אמנות מחאה. ועם הזמן נעלמה החתרנות וזה נהפך למיין סטרים עד כדי כך שערים התחילו להקצות מקומות לציורי קיר כי מצאו שזה מושך תיירים. מה שהראת פה זה גרפיטי וציורי קיר שכן מרגישים אותנטים, ומשקפים את הקשיים והבעיות עמם מתמודדת החברה היוונית בעיקר. מסכימה איתך שלצורך הבנה טובה של המסרים בציורים צריך תווך והדרכה. מסכימה שתמיד כדאי לשמוע ממקומים מה באמת קורה בעיר או במדינה שבה מטיילים.
תודה תמר על התגובה. מסכימה איתך בכך שבמקומות רבים אומנות הרחוב והגרפיטי הפכו למוצר תיירותי ושינו את יעודם. עם זאת לדעתי כמעט בכל מקום, אם מקבלים את הסברים הנכונים ניתן לראות גם כיצד הם משקפים את דעת האומן וכיצד הוא מביא בכך אמירה והרבה פעמים גם מחאה .ביוון יש משהו שעדיין מאוד אותנטי באומנות הרחוב וזה מאוד בולט ומרגש בעיני. ממליצה לך בחום לקרוא גם את הגירסה הארוכה, חושבת שהיא תעניין ותוסיף לך.
תענוג של פוסט!!! מבקש את שמו ומיקומו בבקשה של בית הקפה שמכין את הבורצ'ה שאהבת.תודה רבה
עינת כתבת ממש מעניין! היה מרגש לראות את אתונה מהעיניים שלך דרך מארוינה והפירגון שלך מוערך מאוד. אשמח שתבואי לעוד סיורים ממש טובים איתנו בארץ 🙂
תודה אלינוי. אשמח מאוד להגיע שוב לסיורים וספר אליהם לכולם. דברי איתי.