מורשת יהודית ודור המילניום – בית התפוצות

תראו כמה הדרך שבה פועל היום מוזאון בית התפוצות תואמת את מה שעולה באקדמיה:

מקומות קדושים, מבנים, אתרים, דמויות ואמונות מהווים מוקד משיכה תיירותי מימי קדם ועד היום. תיירות מורשת בכלל, ותיירות מורשת יהודית בפרט, מגלמות בתוכן עולם רחב מאוד של אטרקציות ומוצרים תיירותיים המוצעים לתייר בשפע דרכים וצורות.

החשיבה המסורתית אודות מהות המורשת, כיצד לשמרה ולהציגה ומה נכלל תחת ההגדרה של מורשת, משנה פניה בעקבות תהליכי שינוי בחברה בכללה ובתוכה בעולם התיירות.

מאז אמצע המאה ה-20, מדינות רבות בעולם משקיעות הון רב ויצירתיות בשימור  נופי טבע,  אתרים עתיקים ומבנים  ישנים.

המקומות שאותם משמרים הם נופי טבע ייחודיים ואתרי תרבות בעלי חשיבות היסטורית, דתית, אדריכלית, אמנותית או מדעית. המשותף לכל האתרים הללו שהם מבטאים "מורשת"- כלומר, יש בהם מרכיבים שחשוב, לדעת רבים, לשמור עליהם ולהעבירם מדור לדור.

על פי אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, "מורשת היא מה שנותר לנו מן העבר, איך שאנחנו חיים היום ומה שנעביר  הלאה לדורות הבאים".

הרבה מתעשיית התיירות סביב העולם מבוססת על תרבות ומורשת, ורבים מהמקומות החשובים ביותר פתוחים לציבור.

ניתן לראות את  תיירות המורשת כענף של התיירות התרבותית. הן תיירות תרבותית והן תיירות מורשת הינן חווייתיות בכך שהן משלבות מעורבות אישית של התייר, בין אם במובן של תחושת היותו חלק מההיסטוריה של  מקום ובין אם היותו גורם מעורב או מגורה וזאת על ידי השתתפות בפעילויות תרבותיות כגון פסטיבלים ואמנויות הבמה .

רוב החוקרים טוענים כי המורשת קשורה בעבר, שהיא מייצגת ירושה שצריכה להיות מועברת לדורות הבאים, הן מבחינת מסורות תרבותיות והן מבחינת פריטים פיזיים.

קשה להתמקד ולהבין  מורשת מבלי להכיר גם את התרבות שבה היא מתקיימת ומשפיעה על נוכחותה, השתיים קשורות זו בזו.