לאורך כל הדרך יש מגוון אפשרויות של הסעה, "מייולים", כרכרות עם סוסים, חמורים ועוד.
זה כמובן בתשלום נוסף, נתון למיקוח.
אנחנו הלכנו ברגל עד קרוב למדרגות, ושם עלינו על חמורים.
עלה לנו אחרי מיקוח 15 דינר לאדם, לרכיבה של כ 40 דקות במעלה ההר.
האמת היא שאריק נורא ריחם על הילד שמוביל את החמורים ובאמצע הדרך פשוט התחלף איתו. הילד רכב ואריק טיפס ברגל…
אני רכבתי על החמור. זה קצת מפחיד למי שלא רגיל, החמורים עולים ולא מתחשבים באנשים שיורדים, כך שכל רגע נראה כי החמור הולך להיכנס במישהו, אבל בסופו של דבר זה עבר בשלום והגענו לראש ההר, למנזר.
שוב יושבים, נחים, יש שם בית קפה נחמד, מצטלמים ומתחילים לרדת.
לאורך כל הירידה יש דוכנים של מיני מזכרות לקניה.
באתר עצמו יש נקודות רבות של מבנים עתיקים, קברים, וכל מני.
יש מפה שמסבירה על כל אתר מה היה בו. לא מאוד התעמקתי האמת.
לאחר שירדנו חזרה למטה, ליד המקום בו עלינו על החמורים, התפצלנו כי אריק רצה לעלות לעוד מסלול של תצפית במעלה ההר. אני המשכתי ישר במסלול הרגיל לעבר המבנה המרכזי וחיכיתי לו שם בבית הקפה.